עבירת איסור מכירת משקאות משכרים לקטין - ענישה

באישום השני, הנאשם הורשע בבצוע עבירה של איסור מכירת משקאות משכרים לקטינים (ריבוי מקרים) לפי סעיף 193א(א1) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין).

למדיניות הענישה הנוהגת בעבירה של מכירת משקה משכר לקטין ואשר מכוחה קבעתי את המיתחם הנ"ל, ראו למשל את גזרי הדין שניתנו במקרים הבאים על ידי בתי המשפט המחוזי והשלום: עפ"ג (מח' - ת"א) 47367-06-12 מדינת ישראל נ' פילקס [פורסם בנבו] (21.1.13); ע"פ 23124-09-09 (מח' - חיפה) מקסייב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (7.1.10); ת"פ (רמ') 36914-01-14 מדינת ישראל נ' אדיר יהושוע [פורסם בנבו] (17.11.14); ת"פ (רמ') 51459-06-12 מדינת ישראל נ' מזור [פורסם בנבו] (9.11.14); ת"פ (ק"ג) 58296-02-13 מדינת ישראל נ' אטנילוב [פורסם בנבו] (7.12.14).

...

בעניינו של עמית, בסופו של דבר, אין זה ברור כיצד ביצוע של עשרות מקרים של הדחת קטין לסמים, הוביל לתוצאה שהעונש שלו עתרה המאשימה היה בתוך גבולותיו של המתחם שרלבנטי לאירוע אחד בודד.

גם כאן, אין הסבר בפי המאשימה כיצד ניתן לעשות היקש מאותו גזר דין למקרה שבפני וזאת לעניין המסקנה שיש להשית על הנאשם שבפני מאסר ממש ולא שירוצה בעבודות שירות, כאשר לגביו היה מדובר ב-11 מקרים, היינו מחצית מכמות המקרים שהיתה לגבי נתן.

לסיכום, למרות שהנני סבור שמאסר בדרך של עבודות שירות איננו העונש הראוי בנסיבות העניין, ושהענישה אמורה להיות מאסר מאחורי סורג ובריח, לא ניתן להתעלם מעיקרון האחידות בענישה בין הנאשם שבפני לבין שאר הנאשמים באותה פרשייה שמכרו וסיפקו סמים מסוג קנבוס בכמויות שונות לקטינים שונים במספר רב של הזדמנויות, לרבות הקטינים בכתב האישום שבפני.

בעקבות זאת, היתקשרה המתלוננת למישטרה והודיעה על כוונות המשיב לחזור ולבצע בה מעשים מיניים שלא בהסכמתה החופשית ועל עבירות המין והאלימות הקודמות שביצע בה. בגין המעשים המתוארים לעיל יוחסו למשיב העבירות הבאות: מעשה סדום בבן מישפחה לפי סעיפים 351(א) ו-347(ב) בנסיבות סעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); מעשה אינוס בבן מישפחה לפי סעיף 351(א) וסעיף 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין (שלוש עבירות); מעשים מגונים בבן מישפחה לפי סעיפים 351(ג)(2) ו-348(ב) בנסיבות סעיפים 345(ב)(1), 345(א)(1) ו-350 לחוק העונשין (ארבע עבירות); איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין (ארבע עבירות); איסור מכירת משקאות משכרים לקטין לפי סעיף 193א(א) לחוק העונשין (שלוש עבירות); תקיפת קטין בידי אחראי וגרימת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין; סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין; וכן הטרדה מינית והתנכלות לפי סעיפים 3(א)(3) ו-3(א)(6)(א), 4 ו-5(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998.

טענות הצדדים המדינה טוענת כי יש להורות על הארכת מעצרו של המשיב בשל מסוכנותו, אשר מיתעצמת לנוכח עברו הפלילי, הכולל הרשעה בעבירות איומים, כליאת שוא, תקיפה הגורמת חבלה של ממש ותקיפת בת זוג משנת 2011, בגינה ריצה עונש מאסר בפועל.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה שדין הבקשה להתקבל.

בענייננו, אני סבורה כי ראיית התמונה בכללותה תומכת בהארכת המעצר.

סוף דבר: אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק המעצרים החל מיום 2.11.2015 בתשעים יום או עד למתן פסק דין בתפ"ח 3430-02-15 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

להשלמת התמונה יצוין כי בית משפט השלום קבע בגזר דינו כי המערער היה בעל יסוד נפשי של רשלנות בעת מכירת המשקאות לקטין, וגזר עליו שני חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 3,000 ש"ח. ערעור מטעם המערער על גזר הדין היתקבל, תוך שבית המשפט המחוזי קובע כי לא הוכחה רשלנותו ולפיכך יש לבטל את עונש המאסר המותנה שנגזר עליו (עפ"ג 9903-02-20, כב' סגן הנשיאה א' ביתן והשופטים י' פ' אקסלרד וי' ייטב).

בהמשך לכך, ביום 4.7.2021 מסרה המדינה כי בנתיים עודכן הנוהל ועוגן במתכונת של הנחיה מטעם המשנה לפרקליט המדינה בנושא ("מדיניות ההעמדה לדין בעבירה של איסור מכירת משקאות משכרים לקטין", להלן: הנוהל).

...

כשלעצמי, אני סבורה כי אין להמעיט בחשיבות הנודעת ל"שכבה" של טענת הגנה מן הצדק ביחס ליישומו של ההסדר.

אשר על כן, כחברי השופט (בדימ') מזוז אף אני סבורה שיש לדחות את הערעור ולהותיר את הרשעת המערער על כנה.

כן הוחלט, כאמור בחוות דעתם של השופטת ד' ברק-ארז והשופט (בדימ') מ' מזוז, לדחות את הערעור בכל הנוגע להרשעת המערער, בניגוד לחוות דעתו של השופט נ' הנדל, שסבר כי יש לקבל את הערעור ולזכותו.

איסור מכירת משקה משכר לקטין וחוק היסוד: כבוד האדם וחרותו סעיף 193א הקובע את עבירת איסור מכירת משקאות משכרים לקטין, תוקן בשנת 2010 בתיקון מס' 107 לחוק העונשין.

על פי רוב, הובילה קבלת הטענה כי הסוכן הופעל בדרך פסולה זו להקלה בעונשים שהוטלו על הנאשמים ולא לביטולם של כתבי האישום, אך נקבע כי בנסיבות חריגות אשר בהן הפגיעה בתחושת הצדק וההגינות היא כה מהותית, עשוי הדבר להביא לביטול כתב האישום (ר' פסק הדין בלדב וכן ע"פ 6021/11 יוסף נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו מיום 24.2.14, וכן ת"פ 22791-09-13 הנ"ל).

...

דיון כבר עתה ייאמר, כי דיון בשתי הטענות המרכזיות שהועלו על ידי הנאשם מוביל למסקנה, כי גם לו עמדה כל אחת מהן בנפרד, מן הדין היה, כך לטעמי, להורות על ביטולו של כתב האישום, ובשילובן של השתיים יחדיו- נדרש הדבר בגזירת קל וחומר, והכל מהטעמים שיפורטו בהמשך.

בעבר, על מנת שתתקבל טענת ההגנה מן הצדק, נדרש כי התנהגותה של הרשות תהא "שערורייתית" וכזו שיש בה משום רדיפה של הנאשם (ר' ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 221, 372), אולם ברבות השנים, הוסט הדיון אל עבר התבוננות כוללת על נסיבות ההליך, ונקבע כי ההגנה עשויה לחול גם בשל רשלנות הרשויות או בעטיין של נסיבות שלא היו תלויות בהן, אך המחייבות את המסקנה, כי לא ניתן יהיה להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן, או שקיומו של ההליך הפלילי יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק (ר' עניין בורוביץ, שם, וכן בע"פ 3372/11 קצב נ' מדינת ישראל, מיום 10.11.11, פורסם בנבו, בעמ' 216).

נוכח המסקנה שתוארה לעיל, הרי שבקשתו של הנאשם להורות כי המאשימה תמציא לידיו תיקי חקירה בעניינים דומים, מתייתרת, וכך גם הדיון בדבר סרטי האירוע וחשיפת מניעי הסוכן, אשר נדונו זה מכבר בהחלטת כב' השופט י' מינטקביץ בבקשה לעיון בחומר חקירה מיום 14.4.16.

סיכומו של דבר, ונוכח כל האמור לעיל, אני מקבל את טענות הסניגור ומורה על ביטולו של כתב האישום.

"שכנותיה" של עבירת האיומים בחוק העונשין הן מצידה האחד עבירות של כניסה בכח והחזקה בכח של מקרקעין (סעיפים 190, 191 לחוק), ומצידה השני עבירות של שיכרות, איסור מכירת משקאות משכרים לקטינים ומהומה ועלבון במקום צבורי (סעיפים 193, 193א', 194 לחוק).

שכן עבירת הקשר היא "עבירה נפרדת, שביסודה ערך מוגן עצמאי ושהיסוד העובדתי שלה שונה בתכלית מהיסוד העובדתי שבעבירות אלימות. לפיכך לא ניתן היה להפעיל את העונש המותנה בגין הרשעתו של עידן בעבירה של קשירת קשר שעניינו פגיעה באדם... עידן לא הורשע בעבירה של אלימות נגד גופו של אדם ועבירת הקשר לא מקיימת את יסודותיה של עבירת התנאי, כלומר של עבירת אלימות, גם אם תוכן הקשר היה ביצועה של אלימות" (סעיף 79 לפסק הדין).

...

אני סבורה שההלכה שנקבעה בעניין הררי היא שאין להפעיל את התנאי בעניינו.

לאור כל האמור אני סבורה שהמאסר המותנה שהוטל על הנאשם בת"פ 1473/09 אינו חל בענייננו.

בהתאם להסדר הטיעון בין הצדדים, אותו מצאתי סביר והולם, ולאחר שעיינתי בתסקיר שהוגש, אני דנה את הנאשם לעונשים אלו: מאסר בפועל למשך שמונה חודשים החל ממעצרו של הנאשם ביום 24.4.15.