עבירת אי ציות לתמרור עצור

עפ"ת 24519-02-15 אליהו מוטולה נ' מדינת ישראל, בו ביטל בית המשפט המחוזי 3 חודשי עבודות שירות שהוטלו על נאשם שהורשע בעבירות של אי ציות לתמרור עצור וגרימת תאונת דרכים בה ניחבל רוכב אופנוע חבלה של ממש.

...

לנוכח כל המקובץ לעיל, אני מציבה את הנאשם באמצעו של המתחם ואני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך 1,000 ₪.

סוגית האשם התורם כאמור, נתבע 1 הועמד לדין פלילי בגין התאונה (ת"ד 4040-08-15 מדינת ישראל נ' דוידסון) והורשע ביום 8.9.16 בעבירות של אי ציות לתמרור עצור, נהיגה בקלות ראש וכן היתנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף.

...

סוף דבר; מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בסך של 175,697 ש"ח, כמפורט להלן: הפסד שכר לעבר - 15,109 ₪ הפסד שכר לעתיד - 82,332 ₪ פנסיה- 12,180 ₪ עזרה ניידות והוצאות– 10,000 ₪ כאב וסבל – 100,000 ₪ __________ 219,621 ₪ בניכוי אשם תורם, כפי שנקבע לתובע, בשיעור 20%- 43,924 ₪ - ובסה"כ: 175,697 ₪ אני מחייבת את נתבעים 1-2 לשלם, באמצעות נתבעת 2, לתובע את סך 175,697 ₪, סכום האגרה ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך 41,113 ₪.

התביעה כנגד נתבעת 3 נדחית.

הודעת צד ג' נדחית.

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית, לביטול פסילתו המנהלית של המבקש מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 ימים החל מיום 14.7.2020 לאחר שיוחסה למבקש עבירה של אי ציות לתמרור עצור (302) ואי מתן זכות קדימה לכלי הרכב הבא או הנכנס אל הצומת בנגוד לתקנה 64(ד) ו22(א) לתקנות התעבורה.

...

באשר לקיומן של ראיות לכאורה - בענייננו, לאחר שבחנתי את חומר הראיות שהוצג בפני, הנני סבורה, שהיו בפני קצין המשטרה די ראיות שהמבקש ביצע לכאורה את העבירה המיוחסת לו, כפי שגם הסכימו הצדדים.

  לסיכום - לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, כאשר לא נעלם מעיני כי הפסילה המנהלית אינה מקדמה על חשבון העונש, וכי אין מדובר בהחלטה בינארית של 0 או 30; לא מצאתי כי נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש; המדובר בתקופת צינון ראויה, ולא שוכנעתי כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית.

וראו דברי בית המשפט בע"ח (מחוזי חיפה) 31129-08-19 כבהא נ' מדינת ישראל, 15.8.19, כב' השופט איל באומגרט: "דומה כי התערבות של בתי משפט בהחלטות מנהליות של קציני משטרה צריכה להיות מידתית ולא על דרך השגרה ורק אם נפל פגם מהותי ומשמעותי בהחלטת קצין המשטרה. בתי המשפט אינם אמורים לשים עצמם במקום הרשות המנהלית." אשר על כן, הבקשה נדחית.

ובאשר למיקום העונש ההולם בתוך המיתחם ראוי שאתן את הדעת להיבטים הבאים: מדובר בנאשם אשר הנו נהג ותיק מאד (מ-1974) ועברו התעבורתי תקין ( 2 הרשעות קודמות – האחת בעבירת מהירות והשניה בעבירת אי ציות לתמרור "עצור" בצומת) וללא עבר פלילי.

...

בע"פ 2918/13 "אחמד דבס נ. מד"י" [פורסם בנבו] היתווה בית המשפט העליון את הדברים העקרוניים הבאים לעניין מלאכת גזירת הדין (ציטוט) : "... בית המשפט נדרש לקיים בחינה תלת שלבית לצורך גזירת העונש: בשלב הראשון עליו לקבוע את מתחם העונש ההולם את נסיבות ביצוע העבירה ואותן בלבד. זהו מתחם נורמטיבי – אובייקטיבי. לשם כך עליו להתחשב בארבעה שיקולים; (1) הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה; (2) מידת הפגיעה בערך זה; (3) מדיניות הענישה הנהוגה; ו-(4) הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40 ט' לחוק (סעיף 40 ג'(א) לחוק העונשין). בשלב השני נדרש בית המשפט לבחון האם מתקיימים שיקולים חריגים הנוגעים לנאשם ומצדיקים לסטות מהמתחם שנקבע בשלב הראשון – פוטנציאל שיקום מיוחד או הגנה על הציבור, כמפורט בסעיפים 40 ד' ו-40 ה' לחוק (סעיף 40 ג'(ב) לחוק). ככל שלא מצא בית המשפט להעדיף שיקולי שיקום או הגנה על הציבור, יעבור בית המשפט לשלב השלישי, שבגדרו עליו לקבוע את העונש שיושת על הנאשם בתחום המתחם שקבע. בשלב זה נדרש בית המשפט לשקול נסיבותיו האישיות של הנאשם לקולה ולחומרה – אלו המפורטות בסעיף 40 י"א לחוק, כמו גם נסיבות אחרות ככל שמצא שהן רלוונטיות (סעיפים 40 ג'(ב) ו-40 יב' לחוק)..." (ציטוט מ-ע"פ 2913/13 אחמד דבש נ' מד"י, [פורסם בנבו] מפי כב' השופט ע. פוגלמן).

"יודגש, כי בית משפט זה קבע, לא אחת, שעל מנת לבער את נגע תאונות הדרכים מן הראוי להשית על הנהגים המורשעים בגרימת מוות ברשלנות בנסיבות אלו, עונש מאסר לריצוי בפועל ופסילת רשיון לתקופה ממושכת (ע"פ 6358/10 קבהא נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו], 24.3.2011)), וזאת על אף נסיבותיהם האישיות (ע"פ 6755/09 אלמוג נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו], 16.11.2009); רע"פ 2955/12 פלונית נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, 26.6.2012)). בראי הלכה זו, לא חרג בית המשפט לתעבורה מנורמת הענישה המקובלת, בהטילו על המבקש, בין היתר, עונש של עשרה חודשי מאסר לריצוי בפועל ופסילת רשיון לתקופה של 11 שנים". (סוף ציטוט) .

ובהמשך (שם)(ציטוט): "מסכים אני להכרעתה של חברתי המשנה לנשיא ולהערותיה של חברתי השופטת ברק-ארז. בסופו של יום, מקום שקופחו חיי אדם ברשלנותו של נהג,המדיניות השיפוטית היא ענישה במאסר בפועל, תוך קביעת אורכו בהתאם לנסיבות התיק.." ברע"פ 7913/07 אברהם רמז נ. מד"י הביע בית המשפט העליון את הדברים הבאים (ציטוט) : "אין צורך להכביר מילים בנוגע לחומרת העבירות בהן הורשע המבקש. בתקופה בה תאונות הדרכים גובות את מחירן בחיי אדם כמעשה של יום יום, מצווים בתי המשפט להחמיר עם עברייני התנועה. עסקינן בתופעה מאיימת שיש להירתם ולהילחם למניעתה ולהגן על בטחון הציבור באמצעות הרחקת נהגים מסוכנים פורעי חוק מהכביש בכל דרך אפשרית (ראו בש"פ 1753/07 אבו רקייה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 19.3.2007)). מעשהו של המבקש חמור מאוד. בהתנהגותו הרשלנית הוא יצר סכנה בכביש שקיפדה חייו של המתהלך במעבר חצייה אשר לו זכות הקדימה על פי חוק". גם ברע"פ 8992/14 רפאל נ. מד"י חזר וציין בית המשפט העליון (ציטוט) : "יודגש, בהקשר זה, כי בית משפט זה קבע, לא אחת, כי מדיניות הענישה הראויה בעבירות של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות, הינה השתת עונש מאסר בפועל. בכך ניתן ביטוי לערך קדושת החיים ולשיקולי ההרתעה". לכשהגעתי בתיק זה לכלל מסקנה כאמור לעיל לעניין רף רשלנותו של הנאשם כנהג במקרה שבפני, ולכשקובעת הפסיקה כי אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא כאמור דרגת הרשלנות , אזי , העונש המתבקש כאן הוא, עם כל הצער, מאסר בפועל.

לאור המצוי בפני אני סבור כי מתחם העונש ההולם הינו בין 10 ל- 24 חודשי מאסר בפועל , ופסילת רשיון נהיגה לתקופה שבין 10 ל- 18 שנים.

ברע"פ 5094/12 חטיב נ' מד"י [פורסם בנבו] נאמרו על ידי בית המשפט העליון (כב' השופט א. רובינשטיין) הדברים הבאים (ציטוט): "... אך הגיוני הוא כי גזר דין המבוסס על הודיה יקל במידת מה עם הנאשם...ביחס לגזר דין באותו כתב אישום שניתן לאחר שמיעת הוכחות, שאינו זוכה ל'הנחת הודיה' כמקובל". לסיכום : מלאכת גזירת הדין היא מלאכה של איזונים.

לאחר כל אלה , ובשים לב לשיקולים לחומרא ולקולא , אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים : קנס בסך 15,000 ₪ או 150 ימי מאסר בתמורה.

בעניינינו, אין צורך להכביר מילים אודות חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, ופוטנציאל הסיכון הגלום בהן הנו ממשי, שכן לא רק שהנאשם פגע ברוכב אופנוע, אלא על פי הכרעת הדין הורשע גם בעבירה של אי ציות לתמרור עצור שהוצב בצומת ואך בנס לא הסתיים הארוע בתאונה קשה מזו שבפנינו שכן בנקל תאונה שכזו יכולה הייתה גם להסתיים בתוצאות קטלניות של ממש.

...

         "ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" – אם תרצה פשרה – של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון.

במצב דברים זה, אני סבור שהעונש המתאים שיוטל על הנאשם ישקף פסילה בפועל לתקופה שמעל הרף התחתון של המתחם, ותנוע שבין רף תחתון זה לבין הרף הבינוני.

הנני גוזר על הנאשם עונש מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים והתנאי שהנאשם לא יעבור בפרק זמן זה על עבירות של נהיגה בזמן פסילה ו/או גרימת תאונת דרכים שבצידה חבלות של ממש, עבירות לפי סעיפים 67 ו/או 38(3) לפקודת התעבורה.