כתבי-האישום:
הנאשם הורשע בעקבות הודאתו בשני כתבי-אישום, הכוללים שלוש עבירות של תקיפת בן זוג לפי סעיף 382 (ב) לחוק העונשין התשל"ז – 1977, ארבע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבן זוג, לפי סעיף 382 (ג) לחוק הנ"ל, שתי עבירות איומים לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל, והכל כפי שיפורט בקצרה להלן:
במסגרת ת"פ 26884-02-20 הכולל שישה אישומים:
באישום הראשון, בתאריך 7.2.20 הכה הנאשם את זוגתו באמצעות נרגילה בכתפה ואחר סטר לה בחוזקה על פניה.
רע"פ 6341/05 דוד שלם נגד מדינת ישראל (4.9.05):
תקיפת בת זוג (הנסיבות לא הוצגו בצורה מפורטת), היזק לרכוש, איומים שירצח אותה, בעל עבר פלילי, נדון ל – 10 חודשי מאסר בפועל.
מעשה האיום נשוא האישום הרביעי חמור ביותר, הוא מן הרף העליון, משום שהוא הגיע מכיוונו של מי אשר בעבר נקט כלפיה באלימות, האיום חרג מתחום המלל אל תחום המעש, תוך שימוש בסכין, לווי המעשה במלל מאיים ואכן בסופו של יום זוגתו ניחבלה מן הסכין, כל זאת למרות שהחבלה לא הייתה ממעשה ישיר, מכוון, אלא כפי המתואר בנסיבות האישום.
...
היא ביקשה כי הנאשם ישוחרר ממאסרו, כי ישולב בהליך טיפולי וכפי שציינתי לא שוכנעתי כי מדובר במתלוננת שיש לפטור את עמדתה בהינף יד. יחד עם זאת, סליחתה של המתלוננת לנאשם אינה חזות הכל, ועל בית-המשפט לשקול שיקולים נוספים ובעיקר את השאלה האם החברה סולחת לנאשם על מעשיו הרעים.
מסקנה:
במהלך הטיעון לעונש הציגו הצדדים בפניי גזרי-דין שונים כראייה לממד ענישה - כל צד מכיוון טיעוניו, ואולם כפי שציינת לעיל, קיים מנעד רחב ביותר של ענישה בעבירות מתחום האלמ"ב, שהוא תלוי חומרת המעשים, הנסיבות, העבר הפלילי או העדרו, אך בעיקר טמון בשאלה המרכזית האם הנאשם עבר הליך שיקומי מוכח, המוביל להפחתת המסוכנות והחשש מפני אלימות עתידית.
תוצאה:
לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים דלעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
20 חודשי מאסר בפועל לריצוי מיום מעצרו ה – 7.2.20.
