עבירות שוחד של עובד ציבור ותאגיד המספק שירות לציבור

"נותן שוחד לעובד הציבור כהגדרתו בסעיף 290(ב) בעד פעולה הקשורה בתפקידו, דינו – מאסר שבע שנים או קנס כאמור בסעיף 290(א)". עובד ציבור מוגדר בסעיף 290(ב) לחוק העונשין "לרבות עובד של תאגיד המספק שירות לציבור". באשר ליסודות העבירה נקבע בע"פ 1224/07 בלדב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (10.2.10): "עבירת השוחד היא עבירה התנהגותית שהיסוד העובדתי בה מורכב משלושה מרכיבים: ראשית, נידרש כי נוטל השוחד יהיה עובד ציבור; שנית, המתת הניתן לעובד הציבור הוא כל טובת הנאה שניתן לראותה כאסורה בהתאם לערך המוגן העומד ביסוד העבירה; שלישית, נטילת המתת נעשית בעבור פעולה הקשורה בתפקידו של עובד הציבור ... הדגש במתת אינו משתקף בהכרח בערכה החומרי של ההטבה, בין מבחינת הנותן ובין מבחינת המקבל, אלא בהנאה הגלומה בה מן הבחינה האובייקטיבית ...

...

סבור אני כי נכון יהיה למבקשת לבדוק טענות אלה, ומכל מקום לצורך העניין דנן די בכך כי לשיטת המשיבים 1 ו-7 מדובר בנכסים בעלי שווי על מנת שניתן יהיה לכלול אותם במצבת הרכוש המחולט בצו זמני.

סוף דבר כפי העולה מהראיות בתיק זה, הרי שמדובר בפרשת שחיתות חמורה ביותר ורחבת היקף, לפיה, כך על פי הראיות שבתיק החקירה, המשיבים פעלו בשיטה נלוזה ונכלולית, תוך מתן שוחד בהיקפים גדולים ביותר, לאנשי ציבור, אשר עשו שימוש עברייני ברכוש הציבורי שנמסר לידיהם בנאמנות, משום חולשת דעת, חולשת רצון ותאוות בצע, נטלו שוחד מהמשיבים 1 ו-7, והיטו האינטרס הציבורי לטובתם של המשיבים 1 ו-7 משום השוחד.

אני נעתר לבקשה.

וכך מפי כב' הנשיאה ד' בייניש בעיניין ברק כהן בנוגע למאבטח שהואשם בעבירת שוחד: "מכל מקום, תהא מסגרת העיסוק אשר תהא, כלפי הציבור מדובר בעובדים מטעם רשויות המדינה. לפיכך, בכל הנוגע לתכליותיהן של עבירות השוחד והערכים עליהן הן נועדו להגן - ומבלי לנקוט עמדה באשר לתחומי משפט אחרים בהם מתעוררת סוגיה זו - איני רואה מה טעם יש להבחין בין עובד ממלא תפקיד במסגרת המנגנון הצבורי, שמעסיקתו היא המדינה, לבין עובד הממלא תפקיד זהה, שמעסיקו הוא תאגיד פרטי." ובאמרת אגב מפי כב' השופטת ד' ברק-ארז בע"פ 7639/13 אמארה נ' מדינת ישראל (2.4.2014), בנוגע לעבירה של תקיפת עובד ציבור: "[...] יש מקום לדיעה כי אף בגדרה של העבירה של תקיפת עובד ציבור יש מקום לתת משקל לשיקולים שצוינו בעיניין ברק כהן לצורך הגדרת המונח 'נותן שירות לציבור מטעם גוף המספק שירות לציבור'. גישה פרשנית זו אף תוביל להרמוניה נורמאטיבית, מאחר שתימנע מצב לפיו מחד גיסא עובדיה של חברת שמירה פרטית יהיו חשופים לאישומים בעבירות המוגבלות לעובדי ציבור (כפי שנעשה בעיניין ברק כהן), ומאידך גיסא, לא יזכו להגנתו של המשפט הפלילי כעובדי ציבור". לא נעלמה מעיניי פסיקת בית משפט השלום בירושלים בעיניין ישאמבל, שם זוכה נאשם מעבירה של תקיפת עובד ציבור בגין תקיפת נהג אגד, וזאת מפאת היותה חברה פרטית, ומשום שנקבע כי הדין ניתן לשני פירושים סבירים.

...

אלה ואלה עובדים בחברות פרטיות ואינם "עובדי ציבור". עוד נטען ע"י ב"כ הנאשם כי בהתאם לעקרון החוקיות, הדין הפלילי מחייב להעדיף את הפרשנות המקלה עם הנאשם מקום בו ישנן שתי פרשנויות אפשריות, כמצוות סעיף 34כא לחוק העונשין המורה: "ניתן דין לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו, יוכרע הענין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין". בתמיכה לטענותיו הפנה ב"כ הנאשם לפסיקה אליה אתייחס בהמשך, ונתן דגש על הכרעת הדין מת"פ (שלום י-ם) 50549-02-11 מדינת ישראל נ' ישאמבל (20.11.2012) (להלן: "עניין ישאמבל") שם זוכה נאשם מעבירת תקיפת עובד ציבור, והורשע תחת זאת בתקיפה סתם כלפי נהג אוטובוס של חברת "אגד". דיון והכרעה אקדים אחרית לראשית, ואומר כי לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ובחנתי את הפסיקה הצריכה לענייננו, מצאתי לקבוע שהמתלונן, שהותקף בעת מילוי תפקידו כנהג אוטובוס בקו 39 בחברת קווים, הוא "נותן שירות לציבור מטעם גוף המספק שירות לציבור" ותקיפתו מבססת את עבירת תקיפת עובד ציבור, לפי סעיף 382א(א) לחוק העונשין.

דהיינו, כאמור לעיל, אני סבורה כי ניתן לקבוע את מעמדו של נהג אוטובוס בתחבורה ציבורית כחוסה תחת עבירת תקיפת עובד ציבור בנוסחו הנוכחי של סעיף 382א(א) לחוק העונשין, כפי שקבעתי בנוגע למתלונן דעסקינן המשמש נהג בחברת קווים, אשר במהותו הוא "נותן שירות לציבור מטעם גוף המספק שירות לציבור". אדרבה, מהצעת החוק ניתן ללמוד על החשיבות שרואה המחוקק להגברת ההגנה על נהגי האוטובוסים, תוך שקילת הצורך בהעברת מסר מרתיע על-ידי החמרת הענישה, ובייחוד מעמדם של נהגי האוטובוס בתחבורה הציבורית כ"עובדי ציבור".

סוף דבר קבעתי כי חברת קווים, אף שהיא פרטית, ייעודה מתן שירות הסעות בתחבורה ציבורית לטובת הציבור הרחב.

בהיות המתלונן נהג אוטובוס בקו 39, ומשהתקיפו הנאשם והתקיפה קשורה במילוי תפקידו של המתלונן, התגבשו יסודות העבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום המתוקן, ולפיכך אני מרשיעה אותו בביצוע תקיפת עובד ציבור, לפי סעיף 382א(א) לחוק העונשין.

כמו כן נקבע כי גם מי שהוא עובד בתאגיד המספק שירות לציבור - נחשב עובד ציבור (סעיף 290(א)(2) לחוק העונשין).

על הכללים לבחינת מצב בו מתקיימים יחסי ידידות בין נותן השוחד למקבלו עמד בית משפט זה בע"פ 4148/96 מדינת ישראל נ' גנות, פ"ד נ(5) 367 (להלן: עניין גנות): "יחסי ידידות וחברות בין הנותן למקבל אינם מהוים כשלעצמם חיסיון מפני הרשעה בעבירת שוחד, כשם שמתת קטנה אינה ערובה לכך כי אינה שוחד. טיבם של יחסי החברות וגודל המתת נמנים עם הגורמים שיש ליתן את הדעת עליהם, לצורך הכרעה בשאלה אם היה במתת משום עבירת שוחד. המבחן תמיד הוא מבחן המטרה, של הנתינה או הלקיחה, והמטרה נקבעת על-פי ראייה כוללת של הנסיבות. שהרי אין המטרה גלויה, דרך כלל, לעין כול, ועל בית משפט לעמוד עליה מתוך ניסיון החיים, השכל הישר ומכלול נסיבותיו של כל מקרה [...] הכלל הוא, כי עובד ציבור אינו רשאי לקבל טובת הנאה, אף מידיד, כל עוד קיים מגע כלשהוא ביניהם במסגרת תפקידו של עובד הציבור [...] אך ברור הוא כי הדברים שאמרנו מחייבים סייג [...] קבלת טובת הנאה סבירה ומקובלת בין ידידים תיראה לכאורה כמעשה תמים, אלא אם הוכח מן הנסיבות הפוכו של דבר [...] כך הוא אם תצליח התביעה להצביע על נסיבות שמהן עולה כי ביחסי הידידות מעורבת אהבה התלויה בדבר, ועל-כן הטעם למתן טובת ההנאה אינו נעוץ רק בידידות לשמה, אלא כרוך בו גם היבט אינטרסאנטי, הקשור להיותו של המקבל עובד ציבור שהנותן נזקק, או ייזקק, לשירותיו" (שם, עמ' 376-378).

...

אף אם ישנם מאפיינים לא שגרתיים במקרה זה, אין הדבר מוביל למסקנה שיש להקל דווקא, או שאין בכך כדי להשליך על מידת ההקלה.

על בסיס האמור, החלטתי כי יש לגזור על המערער עונש מאסר בפועל של 21 חודש תחת עונש המאסר של 14 חודשי מאסר.

סוף דבר סיכומם של דברים: אמליץ לחבריי לדחות את ערעורו של המערער על שני חלקיו, ולקבל את ערעורה של המשיבה כמפורט לעיל.

(ב) בסעיף זה, "עובד הציבור" - לרבות עובד של תאגיד המספק שירות לציבור.

הרכיב העובדתי כולל שלושה רכיבים: מקבל המתת הוא עובד ציבור, אין מחלוקת בעניינינו שהנאשם, כמנהל בגוף מוסדי המשקיע את כספי ציבור החוסכים והמשקיעים עונה על הגדרה זו. הרכיב השני – המתת הנו שוחד, על כן יש להוכיח כי הנאשם קיבל מתת – כפי שנקבע לעיל, הנאשם אכן קיבל כספים משאול מאור, והשלישי - כי לקיחת השוחד נוגעת לתפקידו של עובד הציבור – כפי שפירטתי בהרחבה לעיל, יש ספק משמעותי בעד מה קיבל הנאשם את הכספים משאול מאור.

בספרם דפנה ברק-ארז, דורון נבות ומרדכי קרמניצר, ניגוד עניינים במרחב הצבורי, משפט, תרבות, אתיקה, פוליטיקה, 11 (תשס"ט) מבהירים המחברים את המונח ניגוד עניינים: "המונח 'ניגוד עניינים' מטעה במקצת. במצב של ניגוד עניינים אין בהכרח ניגוד בין שני אינטרסים או עניינים ואין בהכרח קונפליקט פסיכולוגי ממשי שמתרחש בנפשו של מאן דהוא. הניגוד או הקונפליקט הוא בין החובה המוטלת על בעל התפקיד לבצע את תפקידו ללא משוא פנים ובין העובדה שהעניין הנוסף שיש לו בתפקיד עלול להביא לכך שלא יבצע אותו כנדרש. מצב זה עלול להתקיים גם אם לא הייתה לבעל התפקיד כל כוונה להפר את האמון שניתן בו, והוא עלול להיתהוות גם אם בסופו של דבר הוא לא הושפע כלל מהעניין הנוסף שיש לו. על כן אין לבלבל בין ניגוד עניינים ובין שיקולים זרים, ולא כל שכן בין ניגוד עניינים ובין שחיתות הלכה למעשה" בע"פ 1877/99 מדינת ישראל נ' חיים בן עטר, פ"ד נג (4) 695 (1999, להלן: עניין בן עטר), תאר כב' השופט י' זמיר גם הוא את מהות ההמצאות בנגוד עניינים (בפיסקה 8 לפסק דינו): "המערער קלע עצמו למצב של ניגוד עניינים. היה לו עניין פרטי בעבודות שהקבלנים ביצעו בעבורו, ואף-על-פי-כן הוא לא מנע עצמו מלטפל בבקשות שונות שהקבלנים הגישו לו, במסגרת תפקידו, לקבלת שירותים שונים..... אכן, בכל המקרים האלה לא סטה המערער מן ההנחיות והנהלים מבחינה מהותית, כלומר: שום בקשה של קבלן לא אושרה בנגוד להנחיות או לנהלים. אולם, .... סטה המערער מן הנהלים מבחינה דיונית, כלומר: הבקשות טופלו על-ידיו באופן אישי מחוץ לתור, במהירות...". בית המשפט קבע כי מדובר במקרה מובהק הנכנס לתוך הגדרת הפרת האמונים (בפיסקה 16 לפסק דינו): "המקרה שלפנינו הוא מקרה ברור של הפרת אמונים. במסגרת תפקידו כמנהל הלישכה נתן המערער לקבלנים טובות הנאה של ממש, שלא ניתנו לציבור הרחב שניזקק לשירותי הלישכה, וזאת אגב הקשר העיסקי שהיה לו עם הקבלנים, ולאחר שקבל מן הקבלנים, בשני אישומים, הנחה במחיר הבנייה". מרדכי קרמניצר ודורון נבות במאמרים: "לשאלת פליליותה של פעולה של עובד הציבור במצב של ניגוד עניינים" בתוך: ניגוד עניינים במרחב הצבורי: משפט, תרבות, אתיקה, פוליטיקה 501, 526 (תשס"ט – 2009) (להלן: קרמניצר ונבות, ניגוד עניינים), הציעו את ההגדרה הבאה להפרת אמונים של עובד ציבור: "מצב שבו אדם נמצא בו כאשר לו, לבן משפחתו, לתאגיד שבו הוא חבר, מתעתד להיות חבר בו או מקורב אליו, או לאדם הקרוב אליו אישית או עסקית, יש אינטרס כלכלי נקודתי העלול להיות מושפע ישירות מהפעולה השלטונית. פעולה בנגוד עניינים, כאמור, תהווה הפרת אמונים פלילית" בית המשפט בעיניין דנקנר, החיל זאת, בשינויים המחויבים, על עבירה של הפרת אמונים בתאגיד (כב' המשנה לנשיאה אלייקים רובינשטיין בפיסקה סד' לפסק דינו): "למערער ולבני משפחתו היה אינטרס כלכלי שעלול היה להיות מושפע מן הפעולה התאגידית שלו. גם לפי הסטאנדרט המחמיר עולה היתנהגותו של המערער כדי ניגוד עניינים." שחר אלדר, "ערך האמון והמשפט הפלילי בישראל", בתוך: חובות אמון בדין הישראלי, 215, 234 (רות פלאטו שנער ויהושע שגב, עורכים, 2016), הגדיר את הדברים אחרת: "נאמנות לתאגיד ממשיגה מסגרת גמישה המשתנה ממקרה למקרה, ועיקרה חובתו של נושא המשרה לפעול בהגינות להגשמת האינטרסים שעל מילוים הופקד." אין מחלוקת כי מנהל בתאגיד המצוי בנגוד עניינים ואינו מגלה על ניגוד עניינים זה לתאגיד, מפר אמונים לתאגיד, והדבר נקבע מפורשות בחוק החברות (ראו: עניין ברזל, שם).

...

נמצאנו למדים כי כאשר אישום לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך מתבסס על עסקאות אמיתיות, אין בפעולה של העושה, כשלעצמה, סממן חיצוני אובייקטיבי המעיד על דרכי התרמית (בניגוד, כאמור, למצבים שבהם במוקד האישום נדונות למשל עסקאות מלאכותיות).

העד נשאל בחקירה ראשית האם זיהה פעילות לא אתית של הנאשם והשיב (עמ' 317 לפר' ש' 26-21): "זה לא עלה, היה נקודה אחת של, נקודה מקצועית יותר שהיא יותר הטרידה בנושא של נגזרים, שהוא ביצע פעם אחת איזושהי פעילות שלדעתי הוא לא הבין בעצמו מה הוא עשה. ועלה לנו בכל מערכות הבקרה, הוא הוזהר ובסופו של דבר הכול המשיך כרגיל. לגבי, לגבי התחום המנייתי לא עלו לי חששות כאלה." העד כהן הבהיר בהמשך כי בשאלת הנגזרים היה מדובר בעניין מקצועי בלבד (עמ' 341 לפר' ש' 8).

כיון שיש ספק האם הרכוש שקיבל הנאשם הושג במישרין או בעקיפין בעבירה, לא ניתן להרשיע את הנאשם גם בעבירה זו. סוף דבר המאשימה לא הצליחה להוכיח כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

את חוות הדעת השנייה בעיניינה של הנאשמת ערכה ד"ר גילי תמיר, יועצת סוציאלית ומנהלת המרכז הטיפולי "מחוברים". חוות הדעת, שנערכה ביום 24.12.23, מבוססת על הקשר הטיפולי בין ד"ר תמיר לנאשמת, מאז פנתה זו לטפול בתחילת חודש אוגוסט 23, בעקבות הרשעתה בהליך הנוכחי ורצונה לעבד את מעורבותה בפלילים, לצד הצורך בטיפול על רקע אובדן לא מעובד של בנה.

המדובר בעבירה של סיוע למתן שוחד, אשר באה לידי ביטוי בכך שסייע לחברת אקדמי במתן הטבה, בדמות הנחה בסך אלפי ₪, בעלות השתתפותה במשלחת לפולין של מי שיעבדה במנהלת פולין במשרד החינוך, והייתה עובדת תאגיד המספק שירות לציבור.

...

התוצאה היא כי לא מצאתי בנתונים האישיים שהובאו לפני, כמו גם בנסיבות המשפחתיות, הרפואיות והנפשיות, הצדקה לחרוג מגדרם של מתחמי הענישה שנקבעו.

בעניינו של הנאשם, נובעת מסקנה זו בעיקר מחוות הדעת הרפואית ומההתרשמות הבלתי אמצעית ממצבו הבריאותי הנוכחי, וזאת לצד יתר הנתונים האישיים עליהם עמד בא כוחו, ולפיהם מדובר באדם כבן 68, בעל משפחה ואב לשני ילדים, אשר חי שנים רבות בקיבוץ נחל עוז והושפע מאד מהאסון שפקד לפני כחצי שנה רבים מחבריו הקרובים.

לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם 1 את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 7 חודשים, בניכוי ימי המעצר.