עבירות על חוק עזר עירוני שמירת הסדר והביטחון

ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים מיום 11.7.2022 (כבוד השופט ערן טאוסיג) בתיק חע"מ 61660-06-21, לפיה הורשעה המערערת בעבירה של "הנחת מיכשול ברחוב", לפי סעיף 39(א) לחוק עזר ירושלים (שמירת הסדר והניקיון), תשל"ח-1978 (להלן: "חוק העזר").

יתרה מכך, המערערת טענה בדיון בפני בית משפט קמא כי היא אמנית ומורה לאמנות והסבירה: "אני מאמינה שאמצעי המחשה הוא חלק בלתי נפרד מהפגנה וכי מילים לא מספיקות ולכן עשינו מיצג ששמו "אין הרס", זו מן בריכת גומי כזו שאנו עומדים בתוכה ולידה, זה כאילו מעיין אבל במרחב העירוני".

כך, למשל, נקבע בעע"מ 3829/04 ישראל טויטו, יו"ר עמותת "מכל הלב" – "ככר הלחם" העמותה לצימצום הפער החברתי בישראל נ' עריית ירושלים (6.12.2004), כי "זכות ההפגנה והמחאה אכן נגזרת מהזכות לחופש ביטוי, והיא אחד הביטויים הנעלים לרעיון כבוד האדם וחרותו... אולם הזכות לביטוי מחאה איננה זכות מוחלטת. היא כפופה, בראש ובראשונה לחובת הציות לחוק ולפעולה במסגרת הוראותיו. חירות הביטוי והמחאה אין פירושה פריקת עול ורסן... חופש המחאה כפוף להגבלות שנועדו לתכלית ראויה, המוטלות במידתיות הנדרשת. שקולי השמירה על הסדר והבטחון הצבורי, ובכללם מניעת מפגעים ומטרדים בשטחים צבוריים המיועדים לשימוש הציבור וסיפוק צרכיו הבסיסיים, הם בגדר שיקולים ראויים להטלת הגבלות כאמור. ואכן. חופש הביטוי וחירות ההפגנה והמחאה כפופים לאינטרסים שעניינם שמירה על סדר צבורי, ובכלל זה הגנה על זכות הציבור להשתמש בשטחים צבוריים לתכלית שלה נועדו בלא הפרעה ובלא מפגע...". נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי כי הדו"ח האמור ניתן למערערת שלא כדין, והכרעת דינו של בית-משפט קמא מקובלת עליי.

...

כך, למשל, נקבע בעע"מ 3829/04 ישראל טויטו, יו"ר עמותת "מכל הלב" – "ככר הלחם" העמותה לצמצום הפער החברתי בישראל נ' עיריית ירושלים (6.12.2004), כי "זכות ההפגנה והמחאה אכן נגזרת מהזכות לחופש ביטוי, והיא אחד הביטויים הנעלים לרעיון כבוד האדם וחירותו... אולם הזכות לביטוי מחאה איננה זכות מוחלטת. היא כפופה, בראש ובראשונה לחובת הציות לחוק ולפעולה במסגרת הוראותיו. חירות הביטוי והמחאה אין פירושה פריקת עול ורסן... חופש המחאה כפוף להגבלות שנועדו לתכלית ראויה, המוטלות במידתיות הנדרשת. שיקולי השמירה על הסדר והביטחון הציבורי, ובכללם מניעת מפגעים ומטרדים בשטחים ציבוריים המיועדים לשימוש הציבור וסיפוק צרכיו הבסיסיים, הם בגדר שיקולים ראויים להטלת הגבלות כאמור. ואכן. חופש הביטוי וחירות ההפגנה והמחאה כפופים לאינטרסים שעניינם שמירה על סדר ציבורי, ובכלל זה הגנה על זכות הציבור להשתמש בשטחים ציבוריים לתכלית שלה נועדו בלא הפרעה ובלא מפגע...". נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי כי הדו"ח האמור ניתן למערערת שלא כדין, והכרעת דינו של בית-משפט קמא מקובלת עליי.

אשר על כן, הערעור נדחה.

נוכח מהות הערעור ודחייתו, המערערת תשלם למשיבה הוצאות ההליך בסך 2,500 ₪.

סמכות התובעת לפנות את המכולה השייכת לנתבע אשר הונחה במיגרש שצ"פ מוסדרת בסעיף 68 לתקנון וסעיף 115(ב) עוסק בהרשאה לעשיית שימוש במקרקעין ערוניים שאין בו משום שכירות ובין היתר הנחת מכולה במיגרש שצ"פ או סילוקה.

סמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים לידון בעניינים אזרחיים ופליליים קבועה בסעיף 126 לתקנון וזו לשונו: "על אף האמור בכל דין ותחיקת ביטחון, בית המשפט לעניינים מקומיים מוסמך לידון – (א) לפי הדין ותחיקת הביטחון בעניינים המפורטים בתוספת לתקנון כשנשוא הדיון מצוי בתחום הישובים. (ב) בכל עניין אחר שבתקנון ובנספחים לו. (ג) בעבירה על התקנון ועל חיקוק המנוי בנספחים לו ובכל עבירה על חוק עזר, לרבות עבירה שנקבעה כעבירת קנס שהתקינה מועצה וכן בכל עבירה שנעברה בתחום ישוב על הדין ותחיקת הביטחון המפורטים בתוספת לתקנון". ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"צ בחר בדרך של "מבחן העניין" לבחינת סמכותו העניינית של בית המשפט 'באיזור' (ראו: בג"צ 6355/16 חברת כלל גלגלי פירסום בע"מ נ' עריית מודיעין עילית (1.9.16)).

(4) להקים ולקיים בניינים לסלול רחובות ומדרכות ולדאוג להחזקתם במצב תקין לקרוא שמות לרחובות ולסמן את הבניינים בהם במספרים ולעשות עבודות ציבוריות לשמור על עצים וצמחים בתחומי המועצה ולמנוע עקירתם; (5) לעשות כל דבר הדורש לבטיחותו של הציבור בריאותו ושמירת הסדר הצבורי.

...

מאחר וחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 אינו חל באזור ובבימ"ש זה, לא ניתן להורות על העברת התביעה לבית המשפט המוסמך לפי סעיף 79 (א) לחוק, ולפיכך אני מורה על מחיקת התביעה.

לאור השלב בו מצוי ההליך ובהתחשב במכלול הנסיבות אני מחייב את התובעת לשאת בהוצאות הנתבע ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪.

מהות התפקיד הוא ביצוע פעולות מניעה, הרתעה ואכיפה בתחום עבירות איכות החיים כפי שמוגדר על ידי המשרד לביטחון פנים, בתפיסת ההפעלה הכוללת של מערכי האכיפה הערוניים; יישום מדיניות עירונית ושמירה על הסדר הצבורי; אכיפה וסיוע למניעת אלימות; והכפיפות היא לרכז סיור ביחידת האכיפה (שיטור ערוני) ולמנהל האגף לביטחון קהילתי (סעיף 1.8 להחלטה).

במיכרז צויין שתחומי אחריות אלו כוללים בקרה ואכיפה של חוקי העזר הערוניים, רישום התראות ודו"חות על הפרת חוקים אלו, ביצוע ביקורות על מפגעים בחצרות בתים, פקוח על הצבת דוכנים ורוכלים, פקוח על פירסום מודעות והדבקתן וטפול בעוברים על החוק ופקוח כללי.

...

כך, לא מצאנו ממש בטענות התובע המפנה למונחים שעשתה בהם הועדה שימוש בהחלטתה.

העובדה שהועדה ציינה בהחלטה כי המכרז בו התמודד התובע היה לשיטור עירוני ועיר ללא אלימות, בעוד שהתובע טוען כי מדובר היה במכרז לשיטור עירוני בלבד (סעיף 35.2 לתצהיר התובע; סעיף 1.5 להחלטה) אינה מהותית ואין בה לשנות את המסקנה כי ההחלטה מבוססת היטב ואין להתערב בה. כך, אין פגם בכך שהועדה לא מצאה לאמץ את חוות הדעת מחדש 11/14 של גבע שם ציין כי הוא סבור שניתן לנטרל את החשש לקשרי עבודה ככל שבני לא יעבוד עוד בשעות נוספות בתכנית עיר ללא אלימות (סעיף 35.4 לתצהיר התובע).

לאור זאת, התביעה נדחית.

ועוד, לטענת התובע לאחר כחודשיים מהמקרה קיבל בדואר דו"ח בסך של 730 ₪ בגין עבירה על סעיף 61 לחוק עזר לנתניה – שמירת הסד והניקיון וזאת כנקמה על מה שקרה בפארק.

בסופו של יום, התובע טוען כי הוא זוכה על ידי בית המשפט מהעבירה שיוחסה לו בגין הדו"ח הנ"ל. מנגד, הערייה טוענת כי ביום 18/6/19 נשלח מר אטבריאן לבצע אכיפה בפארק שלולית החורף וזאת בעקבות אירועים שונים שהתרחשו במקום ולאחר שאגף אכיפה פקוח וביטחון אצל הנתבעת החליט כי המקום מצריך נוכחות של פירוח ערוני.

לנוכח היתנהגותו של הנ"ל, הזמין הפקח שוטר למקום ורשם לתובע דוח [הודעת קנס] על הפרת הסדר במקום לפי סעיף 61 לחוק עזר לנתניה (שמירת הסדר והניקיון), התשמ"ד -1982.

...

בנוגע להליך הפלילי שהתנהל כנגד התובע ועל אף שהתובע זוכה בסופו של יום אם כי מחמת הספק לא שוכנעתי כי התובע זכאי לפיצויים בגין ניהול ההליך, בעיקר משום שבית המשפט הנכבד לא מצא לקבוע באופן פוזיטיבי כי הפקחים חרגו מסמכותם.

סיכום לסיכום כל האמור לעיל, התובע לא הוכיח תביעתו ביחס לעילות התביעה, במיוחד משלא עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבעת פעלה שלא כדין ביחס לכל אחת מעילות התביעה שפורטו בכתב התביעה המתוקן.

אשר על כן, אני מחליט לדחות את התביעה.

הנאשם בעל אטליז, הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות של ייצור, החזקה ושיווק בשר טחון שלא בהתאם להוראות החוק , עבירה של החזקה ושיווק בשר טחון שאינו ארוז כדין, לפי סעיף 2(א)+17(א)(2 עבירות) לצוו הפיקוח על מצרכים ושירותים (בשר טחון), תשל"ו -1975 ביחד עם סעיף 39(ג)לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח -1975 ובעבירה של החזקת ומכירת מוצרי בשר העלולים להזיק לבריאות הציבור מסיבה כלשהי לפי סעיף 2(6) לחוק העזר לתל אביב – יפו(פקוח על מכירת בשר ומוצריו), התשנ"ג- 1993 ביחד עם סעיף 254 לפקודת העיריות (נוסח חדש).

תמצית טיעוני הצדדים ב"כ המאשימה טענה, כי הנאשם הורשע בעבירות חמורות שיש בהן כדי לסכן את בריאות הציבור, שכן הנאשם ייצר בעצמו ללא רישיון יצרן, מוצרי בשר במשקל רב ואלולא ביקורת הוטרינר העירוני והשמדת הבשר, מוצרים אלה היו מגיעים לבתי אב רבים.

יש טעם בטענת המאשימה, כי כאשר אדם עובר על החוק לצורך פרנסתו, יש בכך מבחינת זילזול ואדישות לצורך בשמירה על בריאות הציבור, בייחוד כאשר הדבר נועד לצורך השאת רווח כלכלי גרידא.

רע"ס (שלום ת"א) 03/16/0003584 מדינת ישראל נ' משקאות חינאוי ג'ורג' חנויות (2009) בע"מ ואח' (ניתן ביום 13.2.17) בו הורשעו הנאשמים בעבירות דומות ביחס ל- 2 ק"ג ביטחון ובית המשפט אימץ את הסדר טיעון הסגור כך שהושת על הנאשמים קנס בסך של 15,000 ₪ לצד התחייבות באותו סכום.

...

כדי להעמיד דברים על דיוקם, אני מוצאת לנכון להזכיר שבסופו של דבר, כעולה מהכרעת הדין, הנאשם הורשע בכך שהוא החזיק במקרר האטליז שמצוי באולם המכירה את הבשר הטחון והמתובל שהוקפא ונועד לצורך הזמנות שבוצעו טלפונית ואינטרנטית.

עמדתי על כך בהרחבה בהכרעת הדין וסבורני, כי התנהלות מתירנית זו עד כמה שנוצלה על ידי הנאשם עומדת לו לכף זכות בגזירת העונש.

אשר על כן, ולאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים והנסיבות כמתואר לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך של 15,000 ₪ שישולם בשני תשלומים שווים ורצופים החל מיום 16.2.23 ו- 16 לחודש העוקב.