עבירות עבודת נוער: קנס מנהלי

באשר לעבירות לפי חוק עבודת הנוער - בעיניין ש.ש.ח. בית דין זה דן בעבירות של העסקת בני נוער ללא בדיקה ואישור רפואי, עבירה על סעיפים 11 ו-33א(1) לחוק, והעסקת בני נוער בלילה, עבירה לפי סעיפים 24 ו- 33א(2) לחוק ובמסגרת גזר הדין נקבע כי מיתחם הענישה הראוי בכל הנוגע לנאשם שהנו נושא משרה בתאגיד, הנו בין גובה הקנס המינהלי לבין 50% מגובה הקנס המרבי הקבוע לאותה עבירה.

...

אציין שבהתחשב במידת הפגיעה בערך המוגן, כפי שפורטה לעיל, לא ראיתי הצדקה לקבוע רף תחתון נמוך מגובה הקנס מנהלי ובמקביל לא שוכנעתי שיש להגדיל את הרף התחתון באופן שיחושב לפי כפל הקנס המנהלי וזאת, בין היתר, לאור מצבו הכלכלי של הנאשם.

שוכנעתי כי נסיבותיו המיוחדות של תיק זה, בהן ניתן כנגד הנאשם צו כינוס נכסים וכאשר כתב האישום הוגש כשלוש שנים לאחר הביקורת שנערכה והנאשם אינו מיוצג, שיקולי שיקום הנאשם מטים את הכף לחרוג ממתחם הענישה שנקבע לגבי עבירת חוק הגנת השכר ועבירת חוק שכר מינימום.

לפיכך, הנני קובעת כי בעבירות על חוק הגנת השכר וחוק שכר מינימום תכלית הענישה תוגשם אף בהטלת קנס שיהיה בגובה הרף התחתון של מתחם הענישה, ובעבירה של חוק עבודת הנוער תכלית הענישה תוגשם בקנס שיהיה ברף התחתון של מתחם הענישה.

בתאריך 14.6.09 הוטלו על המבקש 4 קנסות מינהליים כמפורט להלן - קנס מינהלי בגין עבירה מיום 9.7.05 על העסקת 2 נערים מעבר לשעות המותרות בנגוד לסעיפים 20 ו- 33א(2) לחוק עבודת נוער.

...

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: בתקנה 15 לתקנות העבירות המנהליות, התשמ"ו - 1986 (להלן – התקנות), נקבע כי "הודעה או מסמך אחר שיש להמציאו לאדם לפי חוק, ניתן להמציאו במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני אדם..." (הדגשות אינן במקור) המשיבה שלחה דואר רשום לכתובתו המעודכנת במרשם האוכלוסין של המבקש ברח' ויצמן בנהריה, שאף תואמת את הכתובת שמסר המבקש במהלך חקירתו בפני מפקחי המשיבה, שחזר בציון "לא נדרש". כמו כן, הודעות הקנס נשלחו לבית העסק "פאפיה ביץ'". לפיכך, המשיבה ביצעה מסירה כדין של הודעות הקנס.

אולם, כבר נקבע בפסיקה, עוד בטרם התיקון לחוק, כי מדובר בנימוקים בעלי משקל משמעותי, ויפים לענייננו דבריו של כב' השופט כהן בפס"ד עפ"א 14/05 סיוון תכשיטים בע"מ נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו), ניתן ביום 12.3.06 קבע כב' השופט כהן כדלקמן - "על מנת להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על בית הדין לדון בעניין על פי כלל נסיבותיו המיוחדות ולהשתכנע כי קיימת סיבה סבירה - הצדק ראוי - להגשת הבקשה באיחור או כי קיים טעם אשר בגינו מוצדק לאפשר את הגשת הבקשה חרף האיחור בהגשתה.

לפיכך, לא מצאתי בנסיבות המקרה הנוכחי הצדקה להארכת המועד להישפט, או לחילופין טענת הגנה כה מהותית כך שעל אף השיהוי הניכר בהגשת הבקשה דנן, קיים טעם מוצדק להארכת המועד להישפט ובירור עניינו של המבקש בפני ביה"ד. לפיכך, אני קובעת כי דין הבקשה להארכת מועד להישפט - להידחות בזאת.

מיתחם הענישה המקובל ביחס לעבירות לפי חוק עבודת הנוער בהן הורשעו הנאשמים, הוא בשיעור שבין גובה הקנס המינהלי העומד על סך של 5,000 ₪ (סעיפים 1 ו-2 לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו 1985; סעיף 3(1) לתקנות העבירות המנהליות (קנס מנהלי – עבודת נוער), תשנ"ד – 1994) לבין 50% מגובה הקנס המירבי (ראו למשל: ת"פ (ב"ש) 25178-09-13 מדינת ישראל – שמעון חדאד, (24.07.16); למשל: ת"פ (ב"ש) 30587-04-14) מדינת ישראל – ש.ש.ח. אירועים בע"מ (01.11.2015); עניין טל הל יסכה וראו גם גזר דין שניתן לאחרונה: ת"פ (ב"ש) 58027-05-21, מדינת ישראל – א.ד פירוק ושיווק עופות שותפות, (10.10.2021)).

...

ביחס לעבירה של עיסוק כקבלן כח אדם ללא רשיון - אין בידי לקבל את טענת המאשימה לפיה מדובר בשבע עבירות בשל העובדה שהועסקו שבעה עובדים.

בשקלול כל האמור, סבורני כי מתחמי הענישה הנוהגים בעבירות לפי חוק קבלני כח אדם ולפי חוק עבודת הנוער, הולמים אף את נסיבות המקרה שבפני.

בשקלול כל האמור, שוכנעתי כי תכלית הענישה תוגשם בקנס שיהיה ברף התחתון יחסית של מתחם הענישה ביחס לכל העבירות בהן הורשעו הנאשמים במסגרת הליך זה. לפיכך אני גוזרת על הנאשמים עונשים כדלקמן: באישום הראשון על הנאשמת מס' 1 מוטל קנס בסך של 4,000 ₪ בגין עיסוק כקבלן כח אדם ללא רישיון לפי סעיפים 2(א) ו20 לחוק קבלני כח אדם.

לסיכום, אני משיתה על הנאשמת 1 קנס כספי בסך כולל של 24,000 ₪ בגין כלל העבירות בהן היא הורעשה במסגרת הליך זה. על הנאשם 2 אני משיתה קנס כספי בסך כולל של 18,000 ₪ בגין כלל העבירות בהן הוא הורעש במסגרת הליך זה. קנסות אלה ישולמו ב-48 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.5.22 ומדי 1 לכל חודש עוקב.

מיתחם הענישה המקובל ביחס לעבירות לפי חוק עבודת נוער בהן הורשעו הנאשמים, הוא בשיעור שבין גובה הקנס המינהלי לבין 50% מגובה הקנס המירבי (ראו למשל ת"פ (ב"ש) 30587-04-14 מדינת ישראל – ש.ש.ח. אירועים בע"מ (01.11.2015); ת"פ (ב"ש) 25178-09-13 מדינת ישראל – שמעון חדאד, (24.07.16); ת"פ (ת"א) 63735-02-19 מדינת ישראל – טל הל יסכה בע"מ (30.8.21) ת"פ (ב"ש) 58027-05-21, מדינת ישראל – א.ד פירוק ושיווק עופות שותפות, (10.10.21).

...

נוכח האמור, בשים לב לערך החברתי המוגן שנפגע, רמת הענישה הנהוגה ונסיבות ביצוע העבירה, סבורני כי מתחם הענישה הנהוג ביחס לעבירות לפי חוק העסקת עובדים מתאים אף לנסיבות המקרה שלפני.

נוכח האמור, סבורני כי מתחם הענישה הנהוג בעבירה לפי חוק עבודת נוער מתאים לנסיבות המקרה שלפני.

יודגש כי בנסיבות שלפנינו לא שוכנעתי כי יש לחרוג ממתחמי העונש לקולה או לחומרה, ולפיכך יגזרו העונשים בתוך המתחמים.

אשר לאישום השלישי והרביעי – מיתחם הענישה בגין עבירות לפי חוק עבודות נוער נע בין שיעור הקנס המינהלי ועד מחצית מהקנס הפלילי, ראו את פסק דינה של הנשיאה (בדימוס) אורלי סלע בת"פ (ב"ש) מדינת ישראל – שמעון חדד (נבו 24.7.2016).

...

החלטתי להביא בחשבון את הודאת הנאשם, אם כי בשלב מתקדם של ניהול ההוכחות, את עובדה שהעבירות נעברו לפני למעלה מארבע שנים ואת מצבו הכלכלי והאישי של הנאשם ואת טענתו שהוא לא פעיל שלוש שנים ואת דבריו במסגרת הטיעונים לעונש שנטל אחריות (סעיף 4 לטיעונים בכתב).

יש להביא בחשבון את חלוף הזמן ואת התקופה הקצרה יחסית של הספקת השירות ועל כן אני קובע שרמת הענישה הראויה בגין האירוע והמעשים המתוארים באישום הראשון היא 15,000 ₪ בלבד.

סופו של דבר – אני גוזר על הנאשם קנס כולל בסך של 124,320 ₪.