עבירות מסירת ידיעה כוזבת

לטענת ב"כ המבקש, תיקי חקירה כנגד המתלוננת קל וחומר כאשר עסקינן בחשד לעבירת מסירת ידיעה כוזבת, לרבות הרישום הפלילי ורשימת התלונות שהוגשו כנגדה, עשויים להעיד על בעיה במהימנותה של המתלוננת ופוטנציאל הגנתי בחומר חקירה שיש לגלותו, זאת תוך הסתמכות בדברי בית המשפט בענין בש"פ 3489/08, 3099 אברהמי נ' מ"י [פורסם בנבו] מיום 23.2.09 , שם אישר בית המשפט העליון להעביר לידי ההגנה חומר ראיות הנוגע לתלונות מעבר לחומר החקירה שגולה.

...

בהתייחסותו לסוגיית האיזון בין זכותו של הנאשם – המבקש בענייננו, למשפט הוגן ובין זכויות אחרות, ב"כ המבקש הפנתה לבש"פ 5881/06 בניזרי נ' מ"י [פורסם בנבו] מיום 7/2/07 (להלן: הלכת בניזרי) לפיה: "השיקול המרכזי ביישומה של נוסחת האיזון בין זכותו של הנאשם למשפט הוגן לבין זכויותיהם של עדים ומתלוננים לכבוד ולפרטיות הינו חשיבות החומר להגנת הנאשם. דהיינו, בכל מקרה תיבחן זיקתו של החומר לאישום ולנאשם ותיבחן האפשרות הסבירה כי תהיה בו תועלת להגנת הנאשם. בהתנגשות חזיתית בין זכות הנאשם למשפט הוגן לבין זכויותיהם של עדים ומתלוננים- דהיינו כאשר מדובר ב"חומר חקירה" מובהק או כאשר ברי כי קיימת אפשרות סבירה שתהא בחומר תועלת להגנת הנאשם – יורה בית המשפט על גילויו של החומר לנאשם, אף אם יהיה בכך משום פגיעה בזכויותיו של עד או מתלונן" מכאן, טענה ב"כ המבקש, כי זיקת החומר לאישום מובילה למסקנה כי תהיה בו תועלת רבה להגנת המבקש וכן הזכיר את אמרתה של כב' השופטת דורנר בענין בש"פ 4481/00 יחזקאלי נ' מ"י [פורסם בנבו] מיום 23/11/00 (להלן: הלכת יחזקאלי) לפיה: "אי העברת המידע לידיו של בעל דין פוגעת בזכויותיו, זכויות אשר חשיבותן רבה יותר בעניין זה, מזכות בעד פרטיות". המשיבה מנגד טענה כי ב"כ המבקש לא הצביע על נימוק לפיו הרישום הפלילי שאת גילויו הוא מבקש, רלוונטי להגנת המבקש.

בענייננו, על רקע ההלכות האמורות והשקולים הצריכים לענין, בנסיבות שבפני, כאשר עסקינן בתלונות הדדיות רבות בהקשר למערכת זוגית בין המבקש כנאשם למתלוננת ונוכח טענות הסנגורית, שוכנעתי שעשוי להמצא בחומר החקירה המבוקש פוטנציאל הגנתי רלוונטי כלשהו לנאשם – המבקש, הגובר על האינטרסים האחרים כפי שהזכירה המשיבה.

מיתחם העונש ההולם נוכח נתוני חומרת העבירה שבפני נראה כי מיתחם הענישה הראוי לעבירת מסירת ידיעה כוזבת/מטעה בפרט חשוב, תוך שהעבירה הביאה להוצאת היתר אשר הליכי אכיפה נוספים מנעו את ממושו, הוא: · מאסר בפועל עד שנה; · מאסר על תנאי של עד 6 חודשים למשך עד 3 שנים; · עד מלוא הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין (75,300 ₪; ובכל מקרה לא פחות מ-25,000 ₪); · קנס מותנה (התחייבות) עד לגובה הקנס.

...

לטענת ב"כ המאשימה, מכל האמור לעיל ניתן ללמוד כי באופן סדרתי הנאשם אינו דבק באמירת אמת.

אין מנוס מלסכם את התנהלות הנאשם כעזות מצח.

עבירות דומות ומדיניות הענישה הנוהגת לגביהן סבורני כי העבירה מושא דיוננו דומה במהותה לעבירות קבלת דבר במרמה, זיוף ושימוש במסמך מזויף - סעיפים 415, 418 ו-420 לחוק העונשין.

התוצאה לאור כל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מהיום לא יעבור הנאשם כל עבירה על דיני התכנון והבניה ויורשע בה. קנס כספי בסך 75,000 ₪ ב-10 תשלומים חודשיים שווים רצופים החל ביום 1.1.2020 ובכל 01 לחודש שלאחר מכן.

לצורך הסתרת מעשיה של קסם, ניהל המבקש יחד עם דקל שלוש כרטסות הנהלת חשבונות מזויפות, על פיהם דווח לרשויות מס כי קסם רכשה מחברת "כפר השעשועים" (להלן: כפר השעשועים) טובין בסכום של למעלה מ-15 מיליון ש"ח, בעוד שהיקף הרכישות בפועל, הסתכם בכ-210,000 ש"ח. לנוכח האמור, יוחסו למבקש ריבוי עבירות מסירת ידיעה כוזבת, לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו–1975 (להלן: חוק המע"מ); ריבוי עבירות הכנת פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות, לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק; ריבוי עבירות זיוף והסתרת מיסמך שנידרש לנהלו, לפי סעיף 117(ב)(7) לחוק; ריבוי עבירות שימוש במירמה או תחבולה, לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק; וכל זאת במטרה להביא לכך שאדם אחר יתחמק או ישתמט מתשלום מס, לפי סעיף 117(ב1) לחוק.

...

דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.

עוד טען כי תימוכין לכך שמדובר בתלונת שוא מצויים בעובדה שהתביעה המשטרתית הגישה נגד הנתבעים כתב אישום בגין תלונת השוא בעבירת מסירת ידיעה כוזבת על עבירה.

...

דין חלק זה של התביעה להידחות, אפוא, כבר מטעמי היעדר הפירוט, והדיון להלן לגופו של עניין הוא מעל לצורך.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט בסך של 15,000 ש"ח. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

בחודש ינואר 2019 ניסגר התיק נגדו ונשלחה לו הודעה על כך. בחודש אוגוסט 2019 הוגש נגד הנתבע כתב אישום בגין עבירת מסירת ידיעה כוזבת על פי סעיף 243 לחוק העונשין (ת"פ 54738-08-19 מדינת ישראל נ' יונה).

...

אולם בסופו של דבר כתב האישום נגד הנתבע בוטל בהסכמת הצדדים והמשמעות המשפטית היא כי כתב האישום כאילו לא בא אל העולם (להבדיל מזיכוי או הרשעה).

על רקע כל המובא לעיל, מסקנתי היא כי משלא הוכח שהנתבע שיקר בעת הגשת התלונה והגיש אותה בידיעה שתוכנה אינו נכון, לא עמד התובע, ברמת ההוכחה המוגברת הנדרשת, בנטל לשלילת הגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע.

סיכומם של דברים - התביעה נדחית.