עבירות מין של רופא נשים כלפי מטופלות

עניינה של הבקשה עבירות משמעת שבבסיסן מעשים מגונים והטרדות מיניות; בית הדין המשמעתי הרשיע את המשיב בביצוען של אלה, בית המשפט המחוזי זיכה מחמת הספק, ומכאן בקשה זו. רקע נגד המשיב, מנהל מחלקה במרכז רפואי לבריאות הנפש ויליד שנת 1948, הוגש לבית הדין המשמעתי כתב תובענה המייחס לו עבירות משמעת לפי סעיפים 17(1), 17(2), ו-17(3) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963; זאת, בשל מעשים מגונים כלפי המתלוננת, רופאה במחלקתו, בלי הסכמתה, בנגוד לסעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ומעשים מגונים תוך ניצול יחסי מרות ביחסי עבודה, בנגוד לסעיף 348(ה) לחוק העונשין; וכן בשל הטרדה מינית של המתלוננת, בנגוד לסעיף 3(א)(2), 3(א)(4) ו-4 לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998, ובנגוד להוראת סעיף 43.421(ב)(3) וסעיף 43.421(ב)(4) לתקשי"ר; המעשים נעשו – כנטען – בין ספטמבר 2011 לאפריל 2012.

בסוף השיחה הושיט המשיב את ידיו למתלוננת, כפי שעשה כאמור פעמים רבות קודם לכן, אולם המתלוננת אמרה "אני לא אישה כרגע בשבילך, אני רופאה", ואילו המשיב השיב – "את אישה, את אישה". בשלב זה, כאשר המתלוננת ביקשה לצאת מהמשרד, קם המשיב מכיסאו, אחז את המתלוננת והצמידה לגופו, בנגוד לרצונה.

כפי שציין השופט עמית: "...ספק אם בעולם הטיפול קיימת מודעות לכך, שבית המשפט רשאי להחליט על הסרת החסיון לצורך הליכים משפטיים, אם בפלילי ואם באזרחי... נשווה נגד עינינו את המטופל, או המטופלת, המגלה אוזניו של המטפל על רגשותיו, חולשותיו, על יחסו לסובבים אותו, על תחושותיו כלפי בת זוגו, על חיי המין שלהם, על מערכות יחסים שקיים מחוץ לקשר הנישואין, וכיו"ב עניינים אינטימיים הרגישים ביותר שסיפר למטפל. כל אלה עשויים למצוא דרכם לתיק בית המשפט... הסרת החסיון כעניין שבשיגרה במסגרת הליכי בית משפט, עשויה לפגוע קשות המהלך הרגיל של הטיפול, הן מתוך חשש של המטופל שדברים שייאמרו ישמשו בעתיד נגדו או שייחשפו ביום מן הימים לעינים זרות, והן מתוך החשש של המטפל כי דברים שיירשמו על ידו, עשויים ביום מן הימים לשמש גם כנגדו, ושמא גם לפגוע בפרטיותו שלו כמטפל" (ת"א (חיפה) 995/05 פלוני נ' מיקוד אבטחה שמירה שירותים ונקיון בע"מ, פסקה 17 (2007)).

...

עם זאת, בהליך הפלילי עשוי בית המשפט להגיע למסקנה, כי הסרת החיסיון דרושה לשם שמירה על זכות הנאשם להליך הוגן (י' צ' צדיק "שבירת החיסיון ביחסי מטפל-מטופל בבריאות הנפש" פסיכולוגיה ומשפט 38 146, 151 (2008)); ובאופן דומה, כי יש להעביר ראיות מסוימות לידי ההגנה, אף במחיר של פגיעה בזכות לפרטיות של המתלונן או המתלוננת, כדי להגן על זכותו של הנאשם להליך הוגן (בג"צ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים, פ"ד ס(1) 360, 389-388 (2005) (להלן עניין פלונית); בש"פ 9081/12 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (2013)).

בענייננו, מן הטעמים האמורים מעלה, סבורני כי היטיב בית המשפט המחוזי לעשות כאשר נמנע משימוש בסמכותו האמורה בסעיף 50(א) ומהוריה בדבר הסרת החיסיון.

בכפוף לאמור, ומן הנימוקים שהובאו מעלה, איני נעתר לבקשה זו. המשיב ישוב ליום אחד ויפרוש מעבודתו כהודעתו.

דעת המיעוט סברה שהמערער בעדותו עשה רושם של רופא מקצועי ואמין, הוא הביע חרטה, עדותו הייתה עקבית וסדורה והתיישבה עם יתר הראיות.

המשיב ציין כי יש להתייחס בחומרה יתרה לעבירות מין שמבצע רופא במטופלת ויש להטיל אמצעי חמור יותר, ככל שהזיקה בין מעשי העבירה לעבודת הרופא קרובה והדוקה יותר.

באותו מקרה הורשע נאשם בעבירת אינוס על יסוד עדות של אשה עם רקע נפשי בעייתי וערכאת העירעור מצאה לבטל את ההרשעה.

...

ההחלטה מתייחסת לחומרת המעשה בכלל ואיני סבורה שהתוצאה היא פועל יוצא של "ממצא" זה. לפיכך, גם אם יש מקום לקבל טענה זו של המערער, אין בה לשנות מן התוצאה.

כאמור, איני מוצאת שקיימים במקרה זה נימוקים המספקים די כדי לסטות מעקרון היסוד של פומביות הדיון ולפיכך הבקשה נדחית.

סופם של הדברים הוא אפוא כי הערעור נדחה.

נקיטת צעדים משמעתיים זמניים כלפי רופא שהוגש נגדו כתב אישום הסמכות להורות על הגבלה או התלייה של רישיון לעסוק ברפואה נתונה למנכ"ל משרד הבריאות מכוח סעיף 44א לפקודה, הקובע: "44א. (א) היה למנהל יסוד סביר לחשד שרופא גרם ברשלנות חמורה למותו של מי שהיה בטיפולו או לפגיעה חמורה בו, או הוגש נגד רופא מורשה כתב אישום של עבירה שיש עימה, בנסיבות הענין, משום קלון, רשאי הוא, על פי המלצת ועדה מיוחדת שיכונן לענין זה, להתלות את רשיונו של הרופא או להגביל את תחומי עסוקו לתקופה שלא תעלה על ששה חדשים; חברי הוועדה המיוחדת יהיו: רופא שמינה המנהל והוא יהיה היושב ראש, רופא שמינה המנהל מתוך רשימה שהגישה לו ההסתדרות הרפואית בישראל ונציג היועץ המשפטי לממשלה.

העובדות הצריכות לעניין נגד המערער, רופא המיתמחה ברפואת נשים ומיילדות, הוגש ביום 26.8.2018 לבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום המייחס לו עבירות אינוס, מעשה מגונה והטרדה מינית כלפי שתי מטופלות בעת שטופלו על ידו במרפאתו הפרטית ובבית החולים "המשפחה הקדושה" שבנצרת וזאת בשנים 2015 ו-2016 בארבע הזדמנויות שונות (פעם אחת בעיניינה של מטופלת אחת, ושלוש פעמים בעיניינה של המטופלת האחרת).

...

מהי, אם כן, הפרשנות אשר מיטיבה להגשים את תכליות החוק? נראה כי הן התכלית הסובייקטיבית הן התכלית האובייקטיבית תומכות במסקנה שלמנכ"ל הסמכות להורות על התליית או הגבלת רישיונו של רופא אף אם המלצת הוועדה הייתה שונה.

במילים אחרות, המנכ"ל אינו רשאי לבטל את המלצת הוועדה כלאחר יד. אולם, בהתקיים טעם של ממש אשר בגינו מצא כי בנסיבות העניין נדרשת מסקנה אחרת – מקלה או מחמירה מזו שעליה המליצה הוועדה – רשאי המנכ"ל ואף חייב להפעיל את שיקול הדעת המסור לו ולקבל החלטה עצמאית.

אשר על כן, יש לדחות את הערעור ללא צו להוצאות.

ב"כ המאשימה טענה, שהמעשים בוצעו על – מנת לספק ייצרו המיני של הנאשם תוך ניצול מקצועו, האמון שניתן בו וחוסר האונים של המטופלות.

שאלנו – "היעלה על הדעת שרופא, מי שהקדיש חייו למתן מזור למכאובן של נשים, הנזקקות לסיועו בצר להן, ינצל מעמדו ונגישותו על מנת לעשות בהן עבירות מין?" לבסוף, בחתימת הכרעת – דיננו ציינו, כי לא נותר בליבנו ולו ספק קל ביחס לאמתות התלונות וביחס לאשם הרב הטמון במעשיו של הנאשם.

וכך אף צוין במסגרתו של ע"פ 216/16 רדיאדה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.1.17) – "...מיקצוע הרפואה נושא ערך חברתי מן המעלה הראשונה. הוא נוגע בחיינו, בבריאותנו, ובשלמות גופנו ונפשנו...חובות הרופא כלפי מטופליו מצאו ביטוי כבר בשבועת הרופאים הקדומה, הידועה כ"שבועת היפוקרטס" (Oath of Hippocrates), אשר נועדה לקבוע נורמות היתנהגות בסיסיות לרופא, ובכללן לשמור על טובת החולים, ולמנוע גרימת נזק להם.

גם כאן נפגעו זכותה של המתלוננת על גופה ועל נפשה; אוטונומיית הרצון שלה; הזכות לקבל טפול רפואי המשוחרר מהטרדה מינית ומפגיעה מינית; מערכת יחסי – האמון החייבת לשרור בין רופא נשים לבין מטופלת שלו.

...

טרם גזירת דינו של הנאשם, מצאנו לנכון לקבל את חוות – דעת המרכז להערכת מסוכנות ביחס למסוכנות הנשקפת מהנאשם בראי מעשי – העבירה שבעשייתם הורשע במסגרת פרשה זו. חוות – דעת זו אכן הוכנה ביום 27.2.22 ונביא להלן את תמציתה.

בהתחשב במכלול מצאנו לקבוע מתחם עונש הולם ביחס לאירוע זה הנע בין 5 לבין 8 שנות מאסר בפועל במה שנוגע לעבירות שבוצעו במתלוננת זו. משנקבעו מתחמי העונש בגין שני האירועים הנ"ל נותר לנו להיזקק לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות בטרם גזירת העונש המתאים.

סוף דבר מצאנו לנכון, לבסוף ובהתחשב במכלול, לגזור לנאשם עונש כולל בגין מכלול מעשיו.

לאחר ששקלנו את כל השיקולים הצריכים לדבר אנו מטילים על הנאשם עונשים כדלקמן: 7 שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו (לצורכי חקירה).