עבירות ייצוא ייבוא מסחר והספקת סמים מסוכנים

רקע נגד אילון ונגד אליקים אלצ'יק (להלן: "יעקב") הוגש כתב אישום, המייחס להם עבירות של סחר בסם מסוכן, לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים המסוכנים"); נסיון לסחר בסם מסוכן, לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים בשילוב סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ונסיון ליצוא סם מסוכן, לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים בשילוב סעיף 25 לחוק העונשין.

לעומתו, אילון הודה בעדותו בפני בית המשפט המחוזי כי הוא מכיר את יעקב; כי שהה במועדים הרלוואנטיים באקוודור; וכי פגש את אפי שלוש פעמים, אולם טען כי נוכחותו במפגשים נבעה אך מחברותו עם יעקב, כי לא היה מודע למהות העסקה ולפרטיה, וכי לא עסק מעולם בסחר, ביצוא או ביבוא סמים.

ערעורה של המדינה על זיכויו של אילון מעבירת הנסיון בסחר של 1 ק"ג סם מסוכן כתב האישום מתאר שתי עיסקאות נפרדות אשר נקשרו בין יעקב לבין הסוכן: העסקה הראשונה עניינה באספקת 4 ק"ג סם מסוג קוקאין לסוכן בתמורה ל-2500 דולר (להלן: "העסקה הראשונה").

...

לאור חומרת המעשים, ועל רקע פסיקתו של בית משפט זה, סבורני כי העונש שנגזר על אילון מקל יתר על המידה, במידה המצריכה את התערבותנו.

לא מצאתי לנכון להידרש לחריגת בית המשפט המחוזי ממתחם העונש שקבע חרף קביעתו אין במקרה דנן שיקולי שיקום המצדיקים זאת, שכן מקובלת עליי טענתו של אילון, ולפיה ייתכן ש'טעותו הטכנית' של בית המשפט המחוזי נפלה דווקא בציון הרף התחתון של המתחם, במובן זה שהתכוון לקבוע רף תחתון נמוך יותר.

בענייננו המדובר ב-4 ק"ג קוקאין, על כן שיעור ההחמרה עליה החלטנו בענייננו מתון וכרוך בגישה שאין ערכאת הערעור ממצה את הדין, כאמור גם בחוות דעתו של חברי.

לפי סעיף 2(א) לחוק :"בחוק זה עבירת הסגרה היא כל עבירה שאילו נעברה בישראל דינה מאסר שנה או עונש חמור מזה", העבירות המפורטות בבקשת ההסגרה הן עבירות הסגרה (עבירת ייצוא, ייבוא, סחר והספקה של סמים מסוכנים – עבירה לפי סעיף 13 יחד עם סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג- 1973, תשל"ז-1977 (להלן: "פקודת הסמים המסוכנים"), עבירה שהעונש המאקסימאלי הקבוע בצדה הוא עד 20 שנות מאסר, עבירות בנשק (החזקת נשק, אביזר לנשק ותחמושת)- עבירה לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") עבירה שהעונש המאקסימאלי הקבוע בצדה הוא עד 7 שנות מאסר על פי הרישא ועד 3 שנות מאסר לפי הסיפא ועבירת שימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל באמצעותו דבר- עבירה לפי סעיף 420 יחד עם סעיף 418 אמצע לחוק העונשין).

...

אני סבורה, שמבדיקת העובדות העולות מפסק הדין בצ'כיה והמידע המודיעיני, אין די בהם כדי להרים את הנטל השכנוע המוטל על העותר.

חודשיים לפני שהוא נעצר החלטנו להשכיר דירה, היא הייתה שכורה על שמי כי הוא לא היה יכול להופיע שם בכלום.

סוף דבר אשר על כן, הגעתי לכלל מסקנה, כי המשיב לא יוסגר לצ'כיה, שכן הוא זכאי להגנה הקבועה בסעיף 1א(א)(2) לחוק ההסגרה, לשאת את עונשו בישראל.

במסגרת האישום השני המכונה "העסקה הגדולה", מיוחסת למבקש יחד עם נאשמים נוספים עבירה של ייצוא, ייבוא וסחר בסמים מסוכנים וכן ריבוי עבירות של פעולה ברכוש אסור, במסגרת ארגון פשיעה.

לכך הוסף, כי העורר שתק בחקירתו ולא סיפק את אותם הסברים הנשמעים מפי באי כוחו – עניין הנושא עמו משקל בבחינת התשתית הראייתית בשלב האמור (וזאת בשים לב למתווה ששרטט בית משפט זה בעיניינו של אוזיפה, הדומה לזה של העורר לפניי; בש"פ 5273/16 מדינת ישראל נ' אוזיפה [פורסם בנבו] (18.7.2016)).

...

עובדות ארבעת האישומים שיוחסו למבקש פורטו בהרחבה בהחלטות קודמות - החלטה של בית משפט זה (כב' השופט ב' שגיא) מיום 11.1.17 בעניין הבקשה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים, החלטה של בית המשפט העליון (כב' השופט י' עמית) מיום 14.2.17 הדוחה ערר שהוגש על ההחלטה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים (בש"פ 2853/17), החלטה של בית המשפט העליון (כב' השופט ע' פוגלמן) מיום 8.10.17 הדוחה ערר על החלטתי בבקשה קודמת לעיון חוזר.

באשר לטענה בדבר כרסום בתשתית הראייתית קבעתי כדלקמן: "בהציבי עקרון זה לפני, בחנתי את טענות בא כוח המבקש אשר לשיטתו ממוטטות את היסוד תחת גרסאותיהם המפלילות לכאורה של עדי המדינה ואת טענות המשיבה בתגובה מפורטת שהוגשה מטעמה. לאחר בחינה זו הגעתי לכלל מסקנה כי אין בטענות שהעלה בא כוח המבקש כנגד התשתית הראייתית בעניין עדויותיהם של ש.כ ו- א.ג להצביע על סתירות מהותיות או חסרים ראייתיים ההופכים, מעצמם, את הקערה על פיה באופן המפחית מעוצמתה של התשתית הראייתית המקימה סיכוי סביר להרשעת המבקש באישומים המיוחסים לו בכתב האישום ובמיוחד באישום הרביעי אליו כוונו עיקר טענותיו לחולשה ראייתית.

אעיר ובבחינת למעלה מן הצורך כי אף אם מן הבחינה הראייתית היה נמצא בסיס לטענת ההגנה בעניין מועד הכנת המטען ביחס למועד קיום הפגישה בבריסל, הרי שהמסקנה שמסיקה ההגנה מהיחס האמור, כשלעצמו, אינו מייצר כרסום מהותי בראיות.

סוף דבר הוא שאני דוחה את הבקשה לעיון חוזר.

המזכירות תעביר החלטתי זו לבאי כוח הצדדים.

בשיחה עם הסוכן אמר לו הנאשם ביחידות כי יש לו מכר המתגורר באמסטרדם, ויש בידו לספק לסוכן סם מסוכן מסוג MDMA במחיר הנע בין 4,500 – 5,000 יורו לקילוגרם (להלן: "ספק הסמים").

אשר על כן, אני קובעת כי הנאשם ביצע עבירה של סחר בסם וניסיון לייבא סם מסוכן לישראל במשקל של 3.99 ק"ג. האישום הראשון - עבירות נשק ואמל"ח להלן העובדות המתוארות ברישא האישום הראשון בכתב האישום: בתאריך 23.10.12 הגיעו הסוכן ויוסי לפגישה עם הנאשם בקרית ים, במהלכה שאל הנאשם את הסוכן אם יוכל ל'ארגן' לו נַפָצים לצורך הפעלתם נגד אחר.

סעיף 13 לפק' הסמים מונה סוגים של עיסקאות בסמים ובהן ייצוא, ייבוא, סחר ו'עסקה אחרת': "לא ייצא אדם סם מסוכן, לא ייבא אותו, לא יקל על ייצואו או ייבואו, לא יסחר בו, לא יעשה בו שום עסקה אחרת ולא יספקנו בשום דרך בין בתמורה ובין שלא בתמורה, אלא אם הותר הדבר בפקודה זו או בתקנות לפיה או ברשיון מאת המנהל". הביטוי "רכישה" אינו נזכר בהוראת החוק באורח מפורש.

...

דברים אלו תומכים במסקנה כי היה צלול, שלט בדבריו שנאמרו במודע.

אשר על כן, אני קובעת, כי הנאשם ביצע עבירה של איומים כלפי הסוכן וחוקריו, במטרה להפחידם ולגרום להם לנזק.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששוכנעתי מעבר לספק סביר כי הנאשם ביצע העבירות בהתאם לממצאי לעיל, אני מרשיעה את הנאשם בעבירות כדלקמן: · רכישת נשק (חלק מנשק) (עבירה אחת, אישום 1) - לפי סעיף 144(א) סיפא לחוק העונשין – נושא האישום הראשון (רכישת הנפצים).

כנגד המשיב הוגש ביום 10/01/2022 כתב אישום המייחס לו עבירות של: החזקה/שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית - עבירה לפי סעיף 7(א)+7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים; וייצוא, ייבוא, מסחר , אספקה של סמים מסוכנים – עבירה לפי סעיף 13 + 19(א) לפקודת הסמים המסוכנים; רכישת/אחזקת חלק של נשק או תחמושת – עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין; קשירת קשר לעשות פשע – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.

...

המסקנה העולה מתסקיר המבחן היא כי קיימת מסוכנות בינונית – גבוהה להישנות התנהגות עוברת חוק מצידו של המשיב.

מנגד, ביקש נציג המבקשת שלא להיעתר לחלופת המעצר בהתבסס על תסקיר המבחן ועל חומרת המעשים המיוחסים למשיב.

משכך, אני מורה כדלקמן: המשיב יועבר להמשך מעצר באיזוק אלקטרוני עד תום ההליכים נגדו וזאת בבית הוריו שפרטיהם צויינו בפרוטוקול, ובפיקוחם המלא של אחד מהם אשר ישהה עם המשיב בכל עת וכל זאת בכפוף לקבלת חוות דעת של יחידת הפיקוח בדבר התקיימות התנאים בפיקוח אלקטרוני.