עבירות הקשורות לנשק לפי סעיף 144 לחוק העונשין

לפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, על רקע כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של קשירת קשר לפשע ועבירות בנשק- עבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

...

יוצא אפוא, כי הסוכן לא מסר בהודעותיו הקודמות (הן בהודעת הניקון בטרם חתימה על הסכם עד מדינה והן בהודעותיו בכובעו כסוכן משטרתי), פרט מפליל לחובת המשיב מלבד האזור ממנו הובא האקדח (קריית מלאכי), מפי שלומי (אקריש).

הודעות דני אלקבץ (מיום 6/10/15, 8/10/15, 18/10/15) משעומת עם השיחה המוקלטת עם הסוכן (מ"ט 1146), אישר כי הוא הדובר בשיחה וכי נפגש עם הסוכן עם זאת, טען שהוא התרברב בדבריו במהלך השיחה ("בשיחה הזאת עשיתי טעות לעצמי שהתרברבתי ודיברתי שטויות על עצמי ובסופו של דבר לא קרה כלום כי התרברבתי"- עמ' 19 ש' 630-633, ש' 639-640, ש' 644, עמ' 20 ש' 668-669, ש' 672-673, ש' 675, ש' 682-683), הכחיש שהביא לסוכן או לקח מהסוכן משהו.

ליתר שאלות החוקרים השיב: "מה שיש לי להגיד אני אגיד בבית משפט". לסיכום, לאחר שהקשבתי לטיעוני באי כוח הצדדים, עיינתי בכלל חומר החקירה שהונח בפניי והאזנתי לדיסק נשוא השיחה המוקלטות בין הסוכן לדני אלקבץ, הנני קובע כי המבקשת הניחה תשתית ראייתית נסיבתית לכאורית לחובת המשיב, כנדרש על פי המבחן שנקבע בהלכת "זאדה". כפי שפורט לעיל, המארג הראייתי הנסיבתי (מהסוג השלישי המתואר בבש"פ 5588/12 ניאמצ'יק נ' מ"י) נסמך על מספר נדבכים.

באישום הראשון מיוחסות למשיב עבירות של החזקת נשק לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ונשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין.

באישום הרביעי מיוחסת למשיב עבירה של קשירת קשר לרכוש נשק, לפי סעיף 499 בצרוף סעיף 144(א) לחוק העונשין.

...

על רקע זה, נפסק כי מקום בו אדם הודה בשורת מעשים אין בהכרח צורך ב"דבר מה" נפרד לכל מעשה ומעשה: "אין בידי לקבל את הטענה, כי 'דבר מה' כמו חוות דעת המומחית... מצטמצם אך לחיזוק אישום זה שאליו נדרשת חוות הדעת, והוא בלבד. בע"פ 4209/94 פלישטייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם) נסקרו (מפי השופט טל) הגישות השיפוטיות בשאלה האם חיזוקים להודעה שנתקבלה על פי סעיף 10א הנוגעים לפרטי אישום מסוימים, 'יכולים לפרוש מצודתם גם על אישום שלא נמצא לו חיזוק ישיר'. הפסיקה כללה גישות שונות בענין זה, המתוארות באותו פסק דין: גישת הנשיא שמגר כי אין צורך בחיזוק המכוון לכל מעשה, אלא לחיזוק אמינותה של ההודעה בכללה (ע"פ 944/80 שהמי נ' מדינת ישראל) פ"ד לה (4) 62, 72); ולעומתם השופט גולדברג, שסבר (ע"פ 241/87 כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(1) 743, 767), כי אמת המידה היא 'בזיקה הפנימית או בקרבה העניינית שבין העבירות', שבהעדרה אין לומר שחיזוק לאחת העבירות ראוי שישמש לעבירה אחרת... בענייננו שלנו, כמו בפרשת פלישטייב, גם לשיטתה של הגישה המחמירה יותר קיימים גם קיימים זיקה פנימית ומכנה משותף בין עבירותיו של המערער, שעניינן כולן התרסה בעלת אופי לאומני אשר מצאה ביטוי אגרסיבי במעשי הצתה ונסיון להצתה, הכנת בקבוקי תבערה ושאר העבירות שנמנו לעיל (ע"פ 378/03 פלוני נ' מדינת ישראל פסקה 9 (21.4.05)).

אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

בנוסף, בשל המעשים המתוארים באישום השני, לעורר 2 יוחסה גם עבירה של קשירת קשר לסחר בנשק לפי סעיפים 499 ו-144(ב2) לחוק העונשין.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בערר ובנספחיו, שמעתי את טענות הצדדים בכתב ובעל-פה וכן עיינתי בחומר הראיות שהוגש לעיוני, באתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

אפתח בכך שאציין כי בדומה לבית המשפט המחוזי אף אני סבורה כי עיון בחומר הראיות שהוגש מלמד על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית מספקת.

סוף דבר: הערר נדחה.

בהקשר זה מבקש ב"כ הנאשם אף לציין כי אמנם בהכרעת הדין נקבע כי הנאשם נכח פיזית בעיסקה, אך הסוכן בעדותו מסר כי הנאשם לא נכח בעיסקה, כי נאשם 3 היה מי שמסר לו את הנשק ולגבי הנאשם העיד הסוכן כי: "דרכנו נפרדו". בנוסף נטען כי משעה שנוצר הקשר בין הסוכן לבין הנאשמים האחרים, הנאשם לא היה חלק מאותה חבורה שעסקה בהמשך בסחר בנשקים, כפי שעולה מכתב האישום שמייחס לשלושת הנאשמים עוד עבירות למול הסוכן (בפרטי האישום השני והשלישי, בהם הנאשם כאן לא מעורב).

נסיים את הפרק הדן במדיניות הענישה בהפניה למקרה בו ניתן פסק דין אך לפני כמה ימים בבית המשפט העליון - ע"פ 1683/23 מדינת ישראל נ' שאמי (25.1.2024) – שם דובר על עבירה של מגע עם סוכן חוץ לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין ועבירת נשק (רכישה והחזקה) לפי סעיף 144 (א) לחוק.

...

במסגרת הערעור, בית המשפט העליון ציין כי יש להעניק משקל עודף לאינטרס הציבורי בדבר הצורך להרתיע מפני ביצוע עבירות בנשק על פני נסיבות אישיות של המערער, והערעור נדחה.

כאשר שוקלים את מכלולים הנתונים, המסקנה היא כי עונשו של הנאשם יהא בחלק התחתון של המתחם, בסמוך למחציתו ולא בתחתית המתחם, אף אם לוקחים בחשבון את כל הנתונים האישיים של הנאשם והעובדה כי הוא נעדר עבר פלילי.

באשר לטיעון של ההגנה כי יש לראות פחות בחומרה מקרים בהם נמכרים אקדחים, יחסית לנשקים מסוגים אחרים (כגון רובי סער, 16M וכו'), אומר רק כי לא שוכנעתי כי יש בהכרח בסיס לטיעון זה. העובדה שבית המשפט העליון מדגיש את חומרתן של העבירות שעניינן סחר בנשקים מסוג אחד אינו מפחית מחומרת הסחר באקדחים.

רקע נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נשיאה והובלה של נשק, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק).

מנגד, עתרה ב"כ המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, זאת בשים לב למושכלות היסוד שנקבעו על ידי בית המשפט העליון בנוגע למעצר בעבירות בקשר לנשק; לחומרת מעשיו, לרבות כמות הרימונים והכדורים שנשא; לתסקיר שירות המבחן שאמנם בא בהמלצה לשחרורו של המשיב, אולם תוכנו הותיר חורים להם לא ניתנה תשובה; למידת האמון המועטה שניתן ליתן במשיב.

...

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ונתתי דעתי לתוכן התסקיר שהתקבל בעניינו, ועל אף המלצת שירות המבחן לשקול את שחרורו, מצאתי להורות על מעצרו של משיב 1 עד תום ההליכים.

נוכח כל האמור, בשים לב לחוסר היכולת להצביע על מוקדי סיכון בהתנהלותו של המשיב לנוכח עמדתו המצמצמת והמרחיקה ביחס לאישומים המיוחסים לו, והעדר יכולת ליתן אמון במשיב, אני מורה על מעצרו עד תום ההליכים.