עבירות איומים, תקיפה, היזק והטרדה על רקע זוגי

נגד המערער הוגש כתב אישום שבגדרו הואשם, במסגרת חמישה אישומים שהיו כלולים בכתב האישום המתוקן, במספר עבירות: איומים; תקיפה הגורמת חבלה של ממש - בן זוג; תקיפה סתם – בן זוג; היזק לרכוש במזיד; והפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם.

כל המעשים שיוחסו למערער נעשו על רקע מערכת יחסים זוגית שבין המערער לבין המתלוננת.

על פי עובדות האישום הרביעי, ביום 16.5.11 הוצא נגד המערער צו אשר אסר עליו, בין היתר, "לנקוט באלימות מכל סוג שהוא כלפי המבקשת [המתלוננת] לרבות אלימות פיזית, מילולית, איומים, קללות, הצקות הטרדות וכיוב' בכל דרך שהיא ובכל מקום שהוא בין בטלפון ובין בדרך אחרת". בכתב האישום נטען, כי ביום 19.5.11 שלח המערער למתלוננת מיסרון, בו נכתב כך: "בוקר טוב. רק רציתי שתדעי כי רק עכשיו קבלתי את הצוו ההרחקה מהמשטרה. רק עכשיו אני מבין מה עשית באמת כדי להרוס אני מקוה שאת חיה טוב עם השקרים שאמרת. לא שקרים עלי או לבית המשפט. לאלוהים ולילד שלנו (...). מקוה שתחשבי עם עצמך ביושר פעם איך לא להרוס הכל בגלל האגו שלך. אם זה מה שאת רוצה לא תשמעי ממני עד שתתנצלי. חבל שעדיין לא למדת מהי דרך תורה". בשל כך הואשם המערער בהפרת צו שפוטי שנועד להגן על אדם.

...

מכל הטעמים האלה הגענו לכלל מסקנה, שיש לדחות את הערעור נגד הכרעת הדין.

סוף דבר.

הערעור נדחה על שני חלקיו.

ביום 21.10.20 הוגש כנגד המשיב כתב אישום, ובו שלושה אישומים, המייחסים למשיב עבירות של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, תקיפת בת זוג, תקיפה, היזק לרכוש במזיד, איומים, הטרדה באמצעות מתקן בזק (מקרים רבים), והפרת צו בית משפט הנועד להגן על אדם (מקרים רבים).

ביום 20.2.20, בסמוך לשעה 10:00, בבית שבמושב, על רקע ויכוח בין המשיב ובין המתלוננת ועל רקע רצונה של המתלוננת לשוב לביתה, ניסה המשיב לתקוף אותה בכך שזרק לעברה ארנק שפגע בה, ולאחר שהמתלוננת ברחה מהבית תקף המשיב את הבן לידור במכה בפניו.

יצויין כי המשיב הכחיש בחקירותיו את כל המיוחס לו, עמד על כך שלא הכה את אישתו מעולם במהלך 27 שנותיהם המשותפות, וטען כי מדובר בעלילה נגדו, כנקמה על כך שנקשר בקשר זוגי עם צעירה בשם מרסל למורת רוחה של גרושתו.

...

לסיכום מתקיימות עילות מעצר משולבות ממשיות, שמידתן גבוהה, של מסוכנות ושל שיבוש מהלכי משפט, אם ינסה המשיב להשפיע על עדי התביעה.

סבורני, בשים לב לעוצמתן של עילת המעצר, ולאור הפרה חוזרת לכאורה של החלטה שיפוטית ע"י המשיב – כי נדרש בעניינו תסקיר מעצר.

אני מורה, לפיכך, לשרות המבחן לבחון את נסיבותיו של המשיב, לכלול בסקירתו גם נתונים, ככל שיימצא לנכון, לגבי המתלוננים, ולבדוק אם חלופת מעצר שתוצע יש בה מענה למטרות המעצר.

הנאשם צירף טיוטת כתב אישום מתוקן בתיק פל"א 443331/11 של תחנת נתניה, והורשע במסגרתו בעבירות איומים, הטרדה במיתקן בזק, היזק בזדון ותקיפת בת זוג הגורמת לחבלה של ממש.

במהלך תקופת הדחייה התחזקה ההתרשמות כי מדובר בגבר המתקשה בתיפקוד הזוגי, ממוקד בצרכיו ומתקשה להכיר בצרכי בנות זוגו ובצרכיו לשליטה עליהן.

כך למשל, במסגרת ע"פ 6758/07 פלוני נ' מ"י (11.10.07), עמד בית המשפט העליון על הדברים הבאים: "מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הנה כי  בתוך מישפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השמוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בנגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג; באלימות במשפחה, נגישותם של קרבנות העבירה למערכת המשטרתית או למערכות הסיוע האחרות היא ענין מורכב וקשה, הטעון רגשות חזקים, פחדים ואימה. הבושה, והרצון לשמור על שלמות המשפחה הופך לא אחת את התלונה על אלימות במשפחה למהלך קשה וטעון. לא אחת, קיימת תלות כלכלית ורגשית של בן הזוג המוכה בבן הזוג המכה, ותלות זו גם היא מקשה על חשיפת הפגיעה. גורמים אלה ואחרים בשילובם, משווים מימד מחמיר לעבירות אלימות במשפחה. נפוצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע, תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה." על רקע זה נקבעה בפסיקה מדיניות ענישה מחמירה, אשר כוללת לא פעם השתת עונשי מאסר ממושכים, מאחורי סורג ובריח, על מי שנוהג באלימות קשה או חוזרת כלפי בת זוגו.

...

לצד מכלול נתונים מקלים אלה, אין מנוס אלא לשוב ולהזכיר את התרשמות שירות המבחן ממצבו של הנאשם וממידת התועלת המופקת על ידו כיום מההליך הטיפולי בו הוא נוטל חלק.

לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 10 חודשים, בניכוי ימי המעצר מיום 10.5.12 ועד 13.5.12.

נקבע, כי "אחזקת סכין הנה עבירה משמעותית הראויה בדרך כלל להרשעה ועונש אפקטיבי, אולם אין בכך די כדי להמנע מבדיקת נסיבות המקרה לגופו... שילוב זה של נסיבות העבירה ונסיבותיו האישיות של המשיב מאפשר חריגה ממדיניות ענישה רגילה...". ת"פ (רמ') 20571-04-20 מדינת ישראל נ' סמאילוב (22.12.22), אליו הפנה ב"כ הנאשם- הגם שהנאשם לא עבר הליך טפולי בוטלה הרשעתו ב-3 אישומים, בעבירות היזק לרכוש בזדון, 2 עבירות תקיפת בת זוג, איומים, תקיפה הגורמת חבלה ממש ותקיפה סתם, אשר בוצעו כלפי 3 קורבנות שונים.

אישום 1 - על רקע קשר זוגי עם המתלוננת, ממנה היה בהליכי פרידה, הנאשם הכה את המתלוננת ואדם נוסף, גרם לו שטף דם ליד העין, סטר בפני קרבן שלישי, נטל סכין מהמטבח ואת בתו מידי חברה של המתלוננת ונופף בסכין לעבר קורבנותיו.

ת"פ (קריות) 41618-02-18 מדינת ישראל נ' פנדי (13.5.19), אליו הפנה ב"כ הנאשם- בוטלה הרשעה בתקיפת עובד ציבור של מי שהיכה ואיים על מנהל בית ספר בו למדו שלושה מילדיו, בנוכחות הורים ותלמידים, על רקע מצבם הרפואי המורכב של ילדיו.

ת"פ (י-ם) 33542-06-16 מדינת ישראל נ' פלוני (13.2.19), אליו הפנה ב"כ הנאשם- בוטלה הרשעה באיומים ותקיפת בת זוג, משום שהרשעה תיפגע בזכאותו לקבלת ויזה לארה"ב. ת"פ 42130-10-12 מדינת ישראל נ' נוה (20.4.15), אליו הפנה ב"כ הנאשם- הגם שהנאשם ניהל הוכחות עד תום, לא לקח אחריות על מעשיו אף בפני השרות, והתקשה לגלות אמפטיה כלפי המתלונן - בוטלה הרשעה בעבירות איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש.

ראשית, הנאשם ומשפחתו חיו בתחושת חרדה וחוסר אונים, תחת מתקפה אינסופית של הטרדות, כשהגעת המתלונן לבית אמו ואחותו יצרה נופח נוסף של איום עבור הנאשם, שפניותיו למישטרה לא הועילו.

...

לצד זאת ניתן לטעמי להיעזר באמות המידה ואבני הבוחן שנקבעו בתיקון 113 ל-חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ובכלל זה הערכים החברתיים, מידת הפגיעה בהם, נסיבות ביצוע העבירה והפסיקה הנוהגת, כדי לקבוע אם מתקיים התנאי השני, קרי האם סוג העבירה, בנסיבות ביצועה, ושיקולי ענישה אחרים מאפשרים ביטול ההרשעה - ואפנה תחילה לבחינה זו. סוג העבירה, נסיבות ביצועה ושיקולי ענישה אחרים, לרבות הפסיקה הנוהגת מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות הם שמירה על הקניין, תחושת הביטחון ושלוות הנפש וכי מידת הפגיעה בערכים החברתיים לא מבוטלת.

הגם שמקובלת עלי טענת המאשימה, כי ההיזק לרכוש בוצע זמן לא רב לאחר שאיים על המתלונן וכי יש להתחשב לחומרה בכך שמדובר בעבירה מתוכננת, נסיבות האירוע הן לא מהחמורות, בהינתן שלא נגרמו נזקי גוף, כפי שאירע במקרים אחרים שנדונו בפסיקה.

  גם ב-ענין אבו מדיעם קבע כב' הש' דנינו, כי ניתן לבחון פגיעה בשיקום "בפריזמה מרוככת יותר" וכי די בקיומה של "הסתברות קרובה למדי" שנאשם "ייתקל בקושי ממשי" להתקבל לעבודה או לקבל רישיון "על רקע הרשעתו. למצער, ניתן לומר כי להרשעתו תהא 'השפעה שלילית' על עתידו המקצועי ועל סיכוייו להיקלט בעבודה, לפחות במגזר הציבורי" כדי להוביל למסקנה שניתן לסיים את התיק בביטול הרשעה, וכלשונו - "עת משתכנע בית המשפט כי סוג העבירה אינו מחייב את הרשעת הנאשם, יש בכוחו לבחון את הפגיעה בשיקומו של הנאשם בפריזמה מרוככת יותר, במובן זה שגם אם לא מוכח נזק קונקרטי או אף מידת וודאות קרובה לקיומו של נזק קונקרטי, אלא אך 'השפעה שלילית להרשעתו של המערער על עתידו המקצועי ועל סיכוייו להיקלט בעבודה, לפחות במגזר הציבורי'..., הרי העולה מהמקובץ יניב מסקנה כי בנסיבות מקרה נתון, על מאפייניו, יהא בכוחו של בית המשפט לשקול את ביטול ההרשעה".    סוף דבר עולה מן המקובץ כי עלה בידי ההגנה להראות שבעניינו של הנאשם שבפניי מתקיימים שני התנאים שנקבעו ב-הלכת כתב.

מהמקובץ עולה כי בענייננו מתקיימת קביעת כב' הש' דנינו ב-ענין אבו מדיעם לגבי קיומה של "מקבילית כוחות" בין שני התנאים שנקבעו ב-הלכת כתב,  "במובן זה שככל שמעשה העבירה... קל יותר, אפשר כי בית המשפט ייטה להסתפק בהוכחת פגיעה כללית יותר". גם ב-ענין קיזר קבע כב' הש' ברסלר-גונן כי ניתן להיעזר ב"מקבילית הכוחות" וכי "ככל שעצמת הפגיעה בערכים המוגנים פחותה, כי אז יקל יותר להניח תשתית להראות כי הפגיעה כתוצאה מההרשעה אינה מדתית ופחות יידרש העושה להצביע על נזקים קונקרטיים ויכול וניתן יהיה להסתפק בהוכחת פגיעה כללית יותר". מכל המקובץ לעיל, מצאתי כי האיזון בין האינטרס הציבורי בהרתעה היחיד והרבים, כמו גם הוקעת עבירות החזקת הסכין, האיומים וההיזק לרכוש במזיד - לבין אינטרס הנאשם, נוכח הנסיבות הייחודיות של הנאשם, תרומתו לחברה הן בשירות הצבאי והן בעבודתו באבטחה, החשש שהרשעה תפגע בעבודתו, בהתחשב בעברו הנקי, בשירותו הצבאי, בקיום אורח חיים תקין ויצרני, ומעל הכל - ההודאה והבעת החרטה על מעשיו - מצאתי שיש להורות על ביטול הרשעת הנאשם.

אשר על כן אני קובעת כדלקמן:   אני מורה על ביטול הרשעת הנאשם, בהתאם לסעיף 192א ל-חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

במהלכה, הביע הנאשם כעס על כך שכספי הביטוח הלאומי הועברו לאישתו ואיים כי ייפגע במתלוננת באומרו: "מחר יהיה הסוף של החיים שלה מחר יהיה לה את הסוף של החיים שלך... מחר היא תגיד על עצמה קדיש"; "אני מבטיח לך אישית מחר היא תעשה על עצמה קדיש אני מגיע אליה לעבודה". בתגובה לניסיונה של החברה המשותפת להרגיעו, המשיך הנאשם לאיים באומרו: "אם לא תחזיר את הכסף כדאי לה, כדאי לה להחזיר את הכסף מחר אם היא לא תחזיר את הכסף בספר תורה באמא היקרה שלי בראש של הילדים שלי אני יושב עליה בית סוהר יושב בבית סוהר...אני אומר לשופטת אני רוצח אותה זהו אני רוצח אותה בדם קר כי היא מתחילה איתי כך". כתב האישום המתוקן בת"פ 17697-03-22 (להלן: תיק הצירוף) ביום 2.5.2021 בשעה 17:22 לערך שהו הנאשם והמתלוננת שהפכה לימים לגרושתו בדירה בה התגוררו באותה העת, ונתגלע ביניהם וויכוח על רקע חשדה של המתלוננת כי הנאשם מנהל קשר זוגי עם אשה אחרת.

אתן דוגמה: ת.פ 16022-02-17 מדינת ישראל נ' מורדכי בנובייב (15.1.2018) – עוסק בריבוי עבירות איומים והטרדה טלפונית שנפרשו על פני מספר ימים במהלכם הנאשם שלח 55 מסרונים מאיימים, מטרידים, מלווים בקללות וגידופים על רקע סיכסוך גירושין פעיל – נקבע מיתחם ענישה בין מספר חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ועד ל-15 חודשי מאסר בפועל.

כעולה מגיליון הרישום הפלילי, הנאשם נתן את הדין בגין עבירות איומים בעיקר, וכן בעבירות של תקיפה סתם, היזק לרכוש במזיד, הפרת הוראה חוקית, בריחה ממשמורת חוקית והחזקת סכין.

...

אולם, גם אם התוצאה הטיפולית במקרה דנן, אינה אופטימלית, סבורני כי באיזון כלל השיקולים ענישה על דרך של מאסר בפועל אינה התוצאה העונשית הנכונה.

תוצאה לאור כל האמור, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: בגין שלושת התיקים במאוחד, אני גוזרת על הנאשם 4 חודשי מאסר.

אני מורה על הפעלת מאסר מותנה בן 6 חודשים מת.פ 40429-02-16 שניתן ביום 28.12.2017 וזאת במצטבר ובחופף לעונש המאסר שהוטל על הנאשם בסעיף א'.