הנני מסכים עם דברי חברי כבוד השופט כדורי ב עפת (י-ם) 65668-02-20 איאד עליאן נ' מדינת ישראל, שהתייחס, בפיסקה 14, למסוכנות של עבירה זו ולקשר בין עבירה זו לתאונות דרכים:
" עבירה של שימוש בטלפון בזמן נהיגה היא עבירה הטומנת בחובה סכנה ממשית למשתמשים בדרך. על פי פירסומי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים[1], מחקרים בארץ ובעולם מצביעים על קשר הדוק בין שימוש בטלפון נייד בנהיגה לבין עלייה במספר תאונות הדרכים. מרבית המחקרים מוכיחים באופן מובהק, כי השמוש בטלפון נייד בזמן נהיגה מגביר משמעותית (פי 10, לערך), את הסיכון להתרחשות תאונות דרכים. מיגור תופעת השמוש בטלפון בזמן נהיגה מתחייב איפוא כחלק מהמערכה נגד תאונות הדרכים. בית המשפט לתעבורה נידרש לתרום את תרומתו למלחמה בתאונות הדרכים, ולתת מענה עונשי הולם לנהג השב ומתעלם מהאיסור על שימוש בטלפון בזמן נהיגה, ושב ומסכן את המשתמשים בדרך. ודאי שכך הם פני הדברים ביחס למערער, אשר הוסיף חטא על פשע, כאשר עבר את העבירה תוך כדי נהיגה ברכב שהראות ממנו הוגבלה, ובכך העצים את הסיכון לגרימת תאונה."
אכן עבירה של שימוש בטלפון בזמן נהיגה עבירה מסוכנת שיש בכוחה לסכן את הנהג עצמו ומשתמשי הדרך וגורם לתאונות דרכים, משכך, היא עבירה מסכנת חיים, ומשכך היה מוסך השוטר האוכף, לנהוג כפי שנהג , על פי הנוהל.
...
בהעדר נימוקים מיוחדים לאיחור בהגשת הבקשה- לאחר שנפלה הטענה של הפרת הנוהל, ובהעדר עיוות דין, דין הבקשה להידחות.
הערעור מתקבל, החלטות בית המשפט קמא מבוטלות.
הבקשות להארכת מועד נדחות.
