עבודות שירות מעשה מגונה בקטינה

המעשה ארע בשנת 2008 ובגין עבירה זו ריצה המשיב 6 חודשי עבודות שירות.

העורר הורשע בשנת 2013 בבצוע מעשה מגונה בקטין (ת"פ 42271-03-13).

...

ואף על פי כן, דין הערר להידחות.

העורר ראוי לשבח על הדרך שעשה עד כה. עם זאת, לאור האמור לעיל, אני סבור כי באיזון בין האמצעים לאיון מסוכנותו של עבריין המין והגנה על הציבור, לבין שמירה על זכויותיו של העבריין לאחר שריצה כבר את עונשו, יש ליתן עדיין את מלוא המשקל לאינטרס של הגנה על הציבור.

אשר על כן, הערר נדחה, והחלטתו של בית המשפט המחוזי תעמוד בעינה.

בתסקיר שירות המבחן, אשר נערך לצורך גזר הדין, פורט כי המבקש "עורך מאמצים ניכרים לטשטש את המניע המיני במעשיו, לרבות קיומה של עוררות מינית מהקטין [...] ובה בעת מבקש להצהיר על חרטה ביחס למעשיו". עוד הוערכה מסוכנותו המינית כ"בינונית", בין היתר, על רקע חשד לקיומה של משיכה מינית פאדופילית.

בראי זאת ובשים לב ליתר נסיבותיו האישיות, בכללן גילו הצעיר והפגיעה שנגרמה לו בתקופת מעצרו, שירות המבחן המליץ כי על המבקש יוטל צו מבחן לצד עונש מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות וענישה נלווית (להלן: התסקיר או התסקיר הראשון).

בקביעת גבולות המיתחם, בית משפט השלום עמד על החומרה הטמונה במעשי המבקש, אשר עשה שימוש מניפולטיבי באירועים יומיומיים כדי לבצע בקטין מעשים מגונים שהלכו והסלימו, תוך ניצול מצוקת משפחתו של א' ושל האמון המוחלט ש-א' נתן בו. עוד הודגשו הנזקים שנגרמו ל-א', כמשתקף, בין היתר, מתסקיר נפגע העבירה שהוגש בעיניינו, אשר "יורדים לשורש האישיות ותחושת העצמי", כלשונו.

...

בפתח הדיון בערעור, בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת בא-כוח המבקש לעריכת תסקיר משלים, תוך שהבהיר כי על הצדדים להעלות את כל טיעוניהם במעמד הדיון.

דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.

הכרעת הדין וטיעוני הצדדים לעונש ביום 4.5.2023 הורשע הנאשם, לאחר שמיעת ראיות, בעבירת ניסיון מעשה מגונה בקטין, עבירה לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: החוק או חוק העונשין) בנסיבות סעיף 345(א)(3) ובצרוף סעיף 25 לחוק ובעבירת ניסיון הטרדה מינית, עבירה לפי סעיף 5(א) בנסיבות סעיף 3(א)(6)(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח–1998 (להלן: החוק למניעת הטרדה מינית) בצרוף סעיף 25 לחוק העונשין.

ההגנה עתרה לשליחת הנאשם לשירות המבחן, לשם עריכת תסקיר בעניינינו, ***** מכל האמור עתרה ההגנה להטלת עונש של מאסר מותנה "וככל שיהיה צורך גם צו של"צ". הנאשם, בדברו האחרון, מסר כי "קשה לי הדבר הזה. אני מכבד את החלטת בית המשפט". הוא ציין, כפי שעשה בעדותו, כי מעולם לא התכתב עם קטינים: "חשבתי הרבה על איך זה קרה, לא רק שאני לא חפשתי את זה והייתי בכלל באתר של מבוגרים ובפעם הראשונה שאני ניתקל בזה יוצא שזה שוטר". הנאשם הוסיף כי היה משוכנע כי השוטרים הגיעו אליו לחקרו "בטעות" וכ-"בדיחה". עקב החקירה והמשפט מסר כי הוא "פחות מתעסק בסקס באנטרנט" וכי למד על עצמו כי "התעסק" "יותר מדי במין" ועקב כך אף פנה לטפול: "עקב השיחות הבנתי למה אני התנהגתי בצורה הזו ולמה המין שלי היה מופרז ***** ועל איך שאני אמור להיתמודד עם זה ואיך בריא יותר להתנהג בעתיד בנוגע הזה. בחיים שלי אף פעם לא פגעתי בקטין, באופי שלי אני בכלל לא מסוגל לפגוע בקטין או מבוגר או זקן. אני לא צוחק על אנשים או מסתלבט. אני אדם טוב". דיון והכרעה מיתחם העונש ההולם תיקון 113 לחוק קבע, בגדרי סעיף 40ב לחוק, כי העקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש שיוטל עליו.

בדחותו את בקשת העירעור קבע בית המשפט העליון כי בצדק ניתן "משקל רב לחומרת העבירה ובית המשפט זה קבע כי בעבירות מסוג זה אין מנוס בדרך כלל מהטלת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח" וציין, כי על אף נסיבותיו האישיות של המבקש, ו-"צעד חריג" של שליחתו למאסר ממש, לאחר שהתחיל לבצע את עבודות השרות שהוטלו עליו, אין מדובר בעונש חמור מהראוי.

...

בעניין אללו (ע"פ 3235/22 אללו נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (22.1.2023)) ציין בית המשפט העליון: "... העיקר הוא כי הנאשם קיים במעשיו את כל יסודות נסיון העבירה וכן את העובדה כי ראוי להכיר בחשיבות פעילויות משטרתיות מעין אלה. אכן בפועל לא ... נגרם נזק, אך המטרה היא למנוע מראש ביצוע עבירות מעין אלה". הפסיקה הבהירה כי את משקל הטענה בנוגע להעדר קרבן "אמיתי" יש לבחון על רקע נפיצותן של העבירות והקושי באיתור העבריינים: "אף דין טענת המבקש לפיה יש לקבוע רף ענישה מקל משלא ניתן להצביע על "נזק בפועל לקורבן העבירה", להידחות.

***** הבקשה להפנותו לשירות המבחן נדחית.

בצד האמור לעיל מצאתי ליתן משקל ממשי לעובדה כי גורמי המקצוע סברו כי המסוכנות הנשקפת מהנאשם היא בדרגה נמוכה, להתחלתו של הליך טיפולי, גם אם בשלב מאוחר מאוד ורק לאחר שאשמתו נקבעה שלא על יסוד הודאתו *****; משקל נתונים אלה, על הצטברותם זה לזה, יש בו בכדי להביא למסקנה בדבר מיקומו בסמוך מאוד לתחתית המתחם, על אף הסתבכותו הקודמת בפלילים והקשיים שפורטו אשר ליחסו לעבירות שביצע.

סוף דבר הנאשם יישא בעונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים.

הרקע לבקשה והבקשה ביום 01.07.2021 הורשע המבקש על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון 'פתוח', בכתב אישום מתוקן המייחס לו ריבוי עבירות של מעשה מגונה בקטין שמלאו לו 14 שנים בידי אחראי לפי סעיף 348(ד)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); וריבוי עבירות של איסור צריכת זנות מקטין לפי סעיף 203ג לחוק.

בית המשפט קבע כי נכונות המבקש להגדיל את הפצוי, מיוזמתו, "באה מהבנת אמת של חומרת מעשיו ושל מצוקת [המתלונן], והיא מבטאת את חרטתו הכנה ואת נטילת האחריות על ידו". לצד זאת, בית המשפט עמד על כך ששיקול הפצוי בקביעת הענישה בעבירות כבעניינינו, הוא מוגבל, ואין בו כדי להצדיק הקלה בעונש עד כדי שזה ירוצה בדרך של עבודות שירות – בשים לב לחומרת המעשים המיוחסים למבקש.

...

באיזון עם יתר שיקולי הענישה, מצא בית המשפט לקבל את 'הצעת' המבקש להעלאת היקף הפיצוי תוך הפחתת עונש המאסר, הגם שלא במלואה.

בהינתן האמור, סבורני כי ענייננו מעורר קושי של ממש, הן בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הן ב'הצעת' המבקש בגדרי הבקשה שלפניי.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

כללי הנאשם הורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן בשנית, בשתי עבירות של ניסיון לגרם מעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 14 – עבירה לפי סעיפים 348(א) בנסיבות 345 (א)(3) ובצרוף סעיפים 350 ו-25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), ובריבוי עבירות של ניסיון להטרדה מינית של קטין מתחת לגיל 15, עבירה לפי סעיפים 5(א) ו-3(א)(6)(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח -1998 בצרוף סעיף 25 לחוק העונשין.

לאחר שנתתי דעתי לעקרון המנחה, והתחשבתי בערכים החברתיים המוגנים שנפגעו ובמידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בבצוע העבירה, מצאתי שמיתחם העונש ההולם את המקרה שלפנינו נע בין 8 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות לצד מאסר על תנאי וקנס, ועד ל-20 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח, לצד מאסר על תנאי וקנס.

...

בית המשפט העליון קבע כי יש לתת משקל רב לחומרת העבירות וכי בעבירות אלה על-פי רוב אין מנוס מהטלת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח.

בית המשפט העליון קבע כי אין מדובר בעונש חמור וכי נוכח חומרת העבירות אין מנוס מעונש מאסר בפועל.

סוף דבר לאחר ששקלתי את רכיבי הענישה השונים – סוגם, מידתם והשפעתם ההדדית, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים כדלקמן: מאסר בן 8 חודשים.