עבודות שירות חלופה לעונש מאסר בעבירות סמים

עוד קבעתי שלא היתקיים היסוד הנפשי הדרוש לשם הרשעת הנאשם בעבירה של חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק, לאור הספק שנותר בשאלת מודעותו של הנאשם לכך שהמכה שנתן למתלונן עלולה הייתה לגרום לו לחבלה חמורה, קרי: "חבלה העולה כדי חבלה מסוכנת, או הפוגעת או עלולה לפגוע קשות או לתמיד בבריאות הנחבל או בנוחותו, או המגיעה כדי מום קבע או כדי פגיעת קבע או פגיעה קשה באחד האיברים, הקרומים או החושים החיצוניים או הפנימיים". במצב דברים זה הורשע הנאשם, כאמור, בחלופה המקילה יותר של תקיפה הגורמת חבלה, לפי סעיף 380 לחוק.

ראיות ותמצית טיעוני הצדדים לעונש מטעם המאשימה הוגשו הצהרת נפגע עבירה (טל/1); גיליון רישום פלילי של הנאשם (טל/2); כתב אישום והכרעת דין של בית משפט השלום בירושלים, במסגרתו הורשע הנאשם בעבירות סחר בסמים ביום 7.3.2021 (סומנו במאוחד טל/3).

ב"כ הנאשם עמד על הקושי במציאת דוגמאות בפסיקה התואמות את נסיבותיו הייחודיות של תיק זה והגיש פסיקה העוסקת במקרי אלימות של "דחיפות", ממנה ביקש ללמוד על מיתחם ענישה הולם הנע, לגישתו, בין מאסר מותנה לבין מאסר אותו ניתן לרצות בדרך של עבודות שירות.

דוגמא למיתחם עונשי שנקבע בעיניינו של נאשם שחבל בחברו פעם אחת וגרם לו לנזק חמור, ניתן למצוא בעפ"ג (חי') 21185-12-18 סעד נ' מדינת ישראל (3.1.2019), במסגרתו הורשע הנאשם על יסוד הודאתו בעבירה של חבלה חמורה, לאחר שעל רקע ויכוח בינו לבין המתלונן, חברו לעבודה, הכה את המתלונן במכת אגרוף יחידה לפניו.

...

נוכח כל האמור, עמדתי היא שעל המתחם העונשי להיגזר בראש ובראשונה ממעשיו של הנאשם, בנסיבות שנקבעו בהכרעת הדין, ולא ניתן להתייחס לנזק החמור שנגרם כתוצאה מהם כשיקול מכריע, בהינתן שלא ניתן היה לצפותו.

נוכח כל האמור, מצאתי שעוצמת הפגיעה בערכים המוגנים בנסיבות המקרה שלפניי היא ברף הבינוני-גבוה.

עבירות חמורות אלו נעברו על ידי הנאשם במהלך שמיעת התיק דנא, כשהמסקנה המתבקשת היא כי ההליך המשפטי לא הרתיעו.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בפועל, בניכוי הימים בהם היה נתון במעצר בין התאריכים 31.7.2017-3.8.2017.

לנוכח נסיבות אלו הושתו על המבקש העונשים הבאים: שמונה חודשי מאסר בפועל בנכוי ימי מעצרו; חמישה חודשי מאסר מותנה; 6 חודשי פסילת רישיון נהיגה על תנאי; הכרזה על המבקש כ"סוחר סמים" וחילוט סכום בסך 4,800 ש"ח. המשיבה ערערה על קוּלת העונש לבית המשפט המחוזי.

המבקש סבור כי בקשתו מעלה שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי, הנוגעת לחלופה עונשית למאסר בפועל בדמות של הטלת קנס כספי שבצידו מאסר חלף קנס מבלי שנבחנה יכולתו הכלכלית של הנאשם.

לשיטת המבקש, לשון סעיף 40ח לחוק העונשין, התשל"ז-1977 היא ברורה לפיה על בית המשפט להיתחשב ביכולתו הכלכלית של הנאשם לצורך קביעת מיתחם העונש ההולם וכי על פי ההלכה הפסוקה, אין להשית מאסר חלף קנס על מי שאינו מסוגל לשלם את הקנס מלכתחילה; כי הטלת קנס בנסיבות העניין כמוה כהטלת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח; כי יכולתו הכלכלית של המבקש לא נבחנה על ידי בית המשפט על אף נסיבותיו האישיות החריגות לרבות מצבה הכלכלי הרעוע של משפחתו, משבר הקורנה, אשפוזו של המבקש במחלקה פסיכיאטרית ובצוע עבודות שירות על ידי המבקש בתיק אחר.

אשר לטענת המבקש, כי לא היה מקום להשית עליו עונש של קנס בסכום גבוה ומאסר חלף קנס מבלי לבדוק את יכולתו הכלכלית, בית משפט זה כבר פסק כי יכולת כלכלית מהוה שיקול בהטלת רכיב של קנס וקביעת שיעורו, אך היא איננה שיקול יחיד בקביעת גובה הקנס ועל בית המשפט להיתחשב בשיקולים נוספים לרבות הערך החברתי שניפגע מבצוע העבירה, נסיבות ביצועה ומדיניות הענישה הנהוגה (ע"פ 4919/14 אזולאי נ' מדינת ישראל, בפיסקה 47 (6.3.2017); רע"פ 957/18 סלטאן נ' מדינת ישראל, בפיסקה 13 (16.4.2018)).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר, הבקשה נדחית וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.

אשר למערער 4, בית המשפט המחוזי שקל את היותו נשוי ואב לשלושה ילדים קטנים; אורח חייו הנורמאטיבי ככלל; הרשעתו בעבירת סמים בעבר, בגינה נדון לשישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות; וארוע ניסיון פריצה לבית הוריו בעבר, בעקבותיו הוא סובל מ"פוסט טראומה".

לאור האמור לעיל, בית המשפט המחוזי השית על המערער 5 עונש של 24 חודשי מאסר בפועל; 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירת סמים מסוג "פשע", למשך 3 שנים; וקנס בסך 50,000 ש"ח. ביחס ליתר המערערים, בית המשפט המחוזי גזר על המערער 1 – 14 חודשי מאסר בפועל; על המערער 2 – 16 חודשי מאסר בפועל; על המערער 3 – 10 חודשי מאסר בפועל; על המערער 4 – 14 חודשי מאסר בפועל; על המערער 6 – 14 חודשי מאסר בפועל.

תסקירי שירות המבחן המעודכנים לקראת הדיון, הוגשו תסקירי שירות מבחן עדכניים בעיניינם של המערערים, מהם עולה כי המערער 1 "מבקר" את היתנהלותו במעשה העבירה, מפיק תועלת מהליך טפולי בו הוא לוקח חלק, והמשך הישתתפותו תצמצם את הסיכון בהישנות היתנהגות עבריינית מצידו; המערער 2 הורתע מההליך נגדו באופן שמפחית את הסיכון להישנות עבירות דומות, ולצד מעורבותו החוזרת בפלילים, ניכרת "התמתנות בהרשעותיו" במהלך השנים; המערער 3 הביע חרטה ולקח אחריות על המעשים, הביע את נכונותו להישתלב בהליך טפולי, וניכר כי הוא עשוי להיתרם מהליך שכזה; המערער 4 הביע חרטה על המעשים אך מצמצם אותם בבחינתם בדיעבד, ומעוניין בחלופה שיקומית בשל מוטיבציה להיטיב את מצבו המשפטי; המערער 5 נעדר הרשעות קודמות, בעל סיכון נמוך להישנות היתנהגות עבריינית, ומצוי בהליך טפולי מתמשך של ניהול שגרת חיים תקינה; המערער 6 פנה לפני כשנה לטפול, סיים לבצע צו של"צ בשל עבירה אחרת, ולמעשה ביצע את העבירה מושא העירעור תוך כדי היותו במסגרת פיקוחית בשירות המבחן.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי היטב את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור בעניינם של המערערים 2 ו-6-4 להידחות.

כאמור, מדובר במעבדה גדולה, בה נתפסו בסופו של דבר 790 שתילי קנבוס לצד עלי קנבוס מיובשים במשקל כולל של 82.458 ק"ג המוערכים בשווי של כ-4 מיליון ש"ח. כמות משמעותית כזו של סם מסוג קנבוס עוברת במהירות מיד ליד ברחובות ישראל, ומסבה נזק – ישיר או עקיף – לכל אשר נקרה בדרכה.

אשר על כן, אני סבור כי בשלב זה נכון יהיה להפנות את המערערים 1 ו-3 לממונה על עבודות השירות על מנת לבחון את התאמתם לביצוע עבודות שירות.

בעבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, בחינת הענישה הנוהגת מעלה כי מיתחמי ענישה שבין מאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר בפועל, נקבעו ואושרו במנעד רחב של כמויות סמים מסוג קאנבוס שהוחזקו שלא לצריכה עצמית, כאשר למשקל/כמות הסם נתנה משמעות רבה במסגרת בחינת מיתחם העונש וכנגזרת מפוטנציאל הנזק.

...

אשר לעונשו של הנאשם מתחת למתחם העונש ההולם, סבורני כי בהינתן עברו הנקי הקודם, מעצרו מאחורי סורג ובריח משך 3 חודשים רצופים, לראשונה בחייו, ובהמשך היה נתון בתנאים מגבילים ללא כל הפרה ובתוך כך השתלב בהליך טיפולי שמטיב עמו ועם האינטרס הציבורי, לרבות האחריות שנטל על מעשיו, סבורני כי ניתן להסתפק בתקופת מעצרו, ובכך, בין היתר, לאפשר המשך ההליך הטיפולי במסגרת צו מבחן כהמלצת השירות.

סוף דבר מכלל הדברים האמורים, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1 9 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו על פי רישומי שב"ס. 10 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מיום השחרור מהמאסר, שלא יעבור עבירת סמים מסוג פשע.

המאשימה עותרת לגזור על הנאשם עונש שלא יפחת משנת מאסר, מאסר על תנאי בעבירות לפי פקודת הסמים וקנס משמעותי שמגלם גם את הפוטנציאל אשר היה עלול לנבוע ממעשיו החמורים וגם מזה שקרה בפועל.

ענישה זו כוללת מאסר מאחורי סורג ובריח ולא בריצוי בעבודות שירות, חלופה שאינה מגשימה את התכלית הענישתית-הרתעתית המתחייבת בנסיבות המקרה לפניי.

...

בע"פ 4592/15 פדידה נ' מדינת ישראל, פסקה כ"ה (8.2.2016), נפסק: "מסקירת הפסיקה בנושא עולה, כי אמנם קיים גיוון רב בענישה, אולם במקרים העוסקים בהחזקת סם מסוכן מסוג הרואין או קוקאין שלא לצריכה עצמית, בכמות של עשרות גרמים, נע טווח הענישה בין שלוש לחמש שנות מאסר (ע"פ 8820/14 זהר שחר נ' מדינת ישראל (2015) בפסקה 12 וההפניות שם; 1313/14 גמאל בהתימי נ' מדינת ישראל (2015); עניין פיצו, בפסקה 14 וההפניות שם; ע"פ 5374/12 אברג'יל נ' מדינת ישראל (2013); ע"פ 11469/05 מדינת ישראל נ' עייש (2006); 5958/13 גיא שרגא סבג נ' מדינת ישראל (2014); 4203/14 אליהו כהן נ' מדינת ישראל (2015))" מדיניות הענישה הנהוגה: לאחר בחינת הפסיקה, שחלקה התייחס לעבירה בנסיבות חמורות או מקלות יותר, לעתים בצירוף עבירות נוספות, וכן בהתחשב גם בנסיבות ביצוע העבירה לפנינו וכמות הסם, אני סבור כי מתחם הענישה ההולמת נע בין 6 חודשי מאסר ועד 18 חודשי מאסר בפועל.

לאחר מתן הדעת לטעמיו של התסקיר ולנסיבותיו של הנאשם מצד אחד, אך מצד שני, בהינתן גילו שאינו צעיר עוד ואשר ניתן לטעון לגביו כי נהג באופן פזיז או בחוסר שיקול דעת כביכול, לצד העובדה לפיה הרעשתו הקודמת אינה כּה רחוקה בזמן, מכל אלה מתחייבת המסקנה לפיה ההרשעה הקודמת וגם נסיבותיו האישיות, לא הרתיעו אותו מביצוע עבירות סמים בשנים הקרובות שלאחר מכן, לרבות גילוי התעוזה מצדו לבצע סחר בסמים במקרה לפנינו, על כל החומרה המוגברת שבדבר.