עבודות שירות בגין תקיפה בנסיבות מחמירות שגרמו לנזק גופני

בהקשר זה אפנה לע"פ 799/19 צ'קול נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.7.19) שם נקבע: "בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה היתרה הגלומה בעבירות אלימות, לנוכח הפגיעה הקשה בערכים המוגנים של שלמות הגוף והנפש וההגנה על הבטחון, ועל הצורך בהרתעה מפני ביצוען. על רקע היתגברות מעשי האלימות אף ניכרת מגמה ברורה בפסיקה של החמרה בענישה בעבירות אלימות בכלל ובעבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות בפרט, לא כל שכן בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה כבעניינינו ...". בתי המשפט שבו והדגישו את הצורך להלחם בגל האלימות הנפוץ בחברה הישראלית באמצעות ענישה מחמירה ומרתיעה.

בת"פ (מרכז-לוד) 59923-02-19 מדינת ישראל נ' חביב (פורסם בנבו, 9.3.21) הורשעו נאשמים 1 ו-2 בהתאם להודאתם בעבירות של חבלה חמורה ותקיפה בנסיבות מחמירות ונאשם 3 הורשע בהתאם להודאתו בעבירה של סיוע לתקיפה בנסיבות מחמירות.

אין במכלול הנתונים שהונחו לפניי כדי לקבל את המלצת שירות המבחן להסתפק בהטלת עונש של של"צ ואף עונש של עבודות שירות, יחטא לשיקול ההלימה ולא ישקף את חומרת מעשיו של הנאשם והנזק החמור שניגרם למתלונן, וזאת נוכח נסיבות המקרה ותוצאותיו.

...

באיזון בין השיקולים השונים, ובשים לב לחומרת המעשים ולתוצאתם, אני סבור כי לא ניתן להימנע מענישה משמעותית הכוללת גם רכיב של מאסר בפועל.

לאחר שקילת מכלול הנתונים, תוך מתן משקל לשיקולי ההלימה וההרתעה מחד גיסא, ולנסיבותיו האישיות של הנאשם, ובפרט לגילו המבוגר, מצבו הבריאותי והתסקירים בעניינו מאידך גיסא, אני סבור כי אין מקום לחרוג לקולא מהרף התחתון של מתחם העונש שנקבע על ידי, אך יש בכל השיקולים דלעיל, כדי להביא אותי להסתפק בעונש ברף התחתון, בנוגע לרכיב המאסר בפועל, לצד ענישה נוספת.

סוף דבר אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו לפי רישומי שב"ס. מאסר מותנה בן 8 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, לבל יעבור עבירת חבלה חמורה או כל עבירת אלימות מסוג פשע.

עבירות אלימות פוגעות בשלום גופו ונפשו של האדם ובבטחון האישי והציבורי כאחד, ופוטנציאל הנזק מביצוען הוא רב. בנסיבותינו, מידת הפגיעה בערך המוגן בכל אחד מהתיקים היא בינונית.

אך בנס לא נגרם נזק גופני חמור יותר למתלונן.

מפנה לעניין קליינר שצוטט לעיל וכן לרע"פ 4495/19 פלוני נ' מ"י (מיום 4.7.2019) שם הוטל עונש של 5 חודשי מאסר בפועל בגין עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות וגניבת טלפון מקטינים.

ברע"פ 3676/15 מחאג'נה נ' מ"י (מיום 8.6.2015) אושר מיתחם שבין עבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר, לבצוע עבירה של החזקת סכין בכלא.

...

בסופו של דבר, בשל התיק האחרון (התיק המצורף השלישי), נעצר הנאשם עד לתום ההליכים נגדו.

הוא ניסה להיגמל ואף החזיק מעמד תקופות קצרות, לאחר טיפול ב"רטורנו" וב"קרית שלמה", אך בסופו של דבר חזר לעשות שימוש בסמים.

גזירת הדין לפיכך, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 38 חודשי מאסר בפועל בניכוי מלא של ימי מעצרו של הנאשם ע"פ חישוב שב"ס שיכריע; מפעיל את המאסרים המותנים בת"פ 24311-02-18 ובת"פ 5041-02-19 – מדובר בתקופה של 9 חודשי מאסר, ממנה חודשיים במצטבר למאסרו הנוכחי, והיתרה בחופף.

רקע הנאשם הורשע לפי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן כדלקמן: עבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 334 ו-335(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק); עבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274(1), (2), (3) לחוק; עבירה של מעשה פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338(א)(3) לחוק; ועבירה של היתפרעות לפי סעיף 152 לחוק.

לגישת הסניגור, בנסיבות ייחודיות אלה, מיתחם העונש ההולם נע ממאסר על תנאי ועד 9 חודשי עבודות שירות.

כמו כן, מכשיר הקשר המוצמד לגופה של השוטרת מרינה היתפוצץ (לא נטען שניגרם לה נזק גוף).

לצד זאת, במסגרת קביעת העונש המתאים בתוך המיתחם, נתתי דעתי לכך שהנאשם התקשה לעבוד לפרנסתו לאחר הפציעה (ראו: סעיף 40יא(3) לחוק העונשין שעניינו בנזקים שנגרמו לנאשם מבצוע העבירה).

...

בנסיבות המקרה הנוכחי, לא שוכנעתי כי קמה הצדקה לסטות מהכלל הרגיל הנ"ל, וזאת מן הטעמים הבאים: ראשית, עיכוב של שלוש שנים וחצי מעת ביצוע העבירות ועד להגשת כתב האישום אינו עיכוב קצר, אולם אין מדובר בשיהוי קיצוני של שנים ארוכות.

המסקנה המתבקשת ממשקלם המצטבר של כל אלה היא כי בנסיבות המקרה הנוכחי, אין הצדקה לשקול את השיהוי בהגשת כתב האישום במסגרת קביעת המתחם מלכתחילה (בכפוף להערתי לעיל בעניין בחינת הענישה הנוהגת).

סוף דבר נוכח מכלול הטעמים שפורטו לעיל, אני גוזרת על הנאשם כדלקמן: 14 חודשי מאסר בפועל (אם הנאשם ישב במעצר בתיק זה, יש לנכות את ימי מעצרו.

ערעור על חומרת העונש היתקבל, ועונש המאסר הומר לתשעה חודשי מאסר בעבודות שירות בשל שקולי שקום.

אני ער לעובדה שהנאשם שבפניי הורשע בעבירה של ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות וכי בפועל לא נגרמו לשוטרים ניזקי גוף, והדברים יובאו בחשבון במסגרת קביעת מיתחם העונש ההולם, זאת גם בהיתחשב בעובדה שהעונש בגין עבירה "ניסיון" זהה לעונש הקבוע בצד העבירה המושלמת.

העבירות בהן הורשע הנאשם נושאות בצידן עונשי מאסר מירביים כדלקמן: ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות עד 14 שנים; יידוי או ירי של אבן לעבר כלי רכב עד 10 שנים; הפרעה לשוטר עד 3 שנים; מעשה פזיזות ורשלנות עד 3 שנים; תקיפה הגורמת חבלה ממשית עד 3 שנים; חבלה במזיד ברכב עד 5 שנים; גניבה בנסיבות מיוחדות עד 4 שנים; שימוש ברכב ללא רשות עד 5 שנים; התפרצות עד 7 שנים והסגת גבול פלילית עד שנתיים.

...

בכל הקשור לרכיב הקנס, אני מחליט שלא להטילו על הנאשם זאת נוכח תקופת המאסר הממושכת אותה הנאשם צפוי לרצות ומצבו הכלכלי הקשה.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 28 חודשים.

אני גוזר על הנאשם עונש פסילה על תנאי לתקופה של 12 חודשים והתנאי הוא שהנאשם שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו, עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

באשר למדיניות הענישה הנוהגת, אוזכרו המקרים הבאים: · ת"פ 15978-12-19 מדינת ישראל נ' טרבלסי (19.11.20); הנאשם שם הורשע על פי הודאתו בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות ופציעה בנסיבות מחמירות, כאשר התפתחה קטטה במהלכה המתלוננים ריססו את הנאשם עם גז פלפל ובתגובה הוא דקר שניים מהם וגרם להם חבלות חמורות ואף נפגע בעצמו.

באותו מקרה הנאשם תקף את המתלונן באמצעות כלי מברזל ובהמשך הוסיף ותקף את שני אחיו הקטנים של המתלונן, ולאחר מכן דקר את המתלונן באמצעות סכין במספר מקומות בגופו וגרם לו חבלות חמורות.

נקבע מיתחם עונש הולם הנע בין 18-36 חודשי מאסר בפועל, אולם הוחלט על סטייה ממיתחם העונש ההולם מטעמי שקום ובסופו של דבר הוטלו על הנאשם 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות בגין סיוע לחבלה חמורה.

באשר לנסיבות הקשורות לבצוע העבירה נתתי משקל לעבודה שהתקיים תיכנון מוקדם, נוכח החיפוש אחר המתלונן על רקע הארוע המקדים ובכוונה לפגוע בו. כמו כן, השמוש בנשק קר מהוה נסיבה נוספת לחומרא כאשר אין צורך לחזור ולהדגיש את החומרה של תת-תרבות הסכין בחברה.

בנוסף, דובר בארבע דקירות שבוצעו, ובכלל זה שתי דקירות לאיזור רגיש – בית החזה, וכן גם דקירה נוספת במותן, כאשר כתוצאה מהפגיעה למתלונן נגרם נזק גופני משמעותי אשר הצריך אישפוז בטיפול נמרץ, כשהנזק שהיה יכול להגרם לנוכח מיקום הדקירות אף היה יכול להיות חמור מהנזק שניגרם בפועל.

...

נקבע מתחם עונש הולם הנע בין 18-36 חודשי מאסר בפועל, אולם הוחלט על סטייה ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום ובסופו של דבר הוטלו על הנאשם 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות בגין סיוע לחבלה חמורה.

בסופו של דבר על רקע האמור לעיל, מתחם הענישה בגין העבירה המושלמת נמצא בין 30 – 60 חודשי מאסר בפועל ומחצית מכך בגין עבירת הסיוע.