עבודות אקדמאיות בעונש מאסר

מאחר ולאף אחד מהשניים לא היה רישיון נהיגה, סיפרו המערער ונימר בכזב לבן-דודו של נימר (להלן: הנהג) כי עליהם לצלם מספר אתרים בארץ לצורך עבודה אקדמאית.

לאחר שקילת מכלול השיקולים, הטיל בית המשפט על המערער עונש של 8 שנות מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי, בתנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שיחרורו ממאסר, עבירה על אחד מאותם סעיפים בהם הורשע.

...

נימר נעתר להצעה והשניים החלו בהליכי הוצאת רישיון נהיגה לאופנוע.

המדינה טוענת כי הפער בין המערער ונימר משתקף נכונה בגזר הדין וכי אין להתערב בו. הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור.

הערעור נדחה.

הסניגור הפנה לפסיקה התומכת בעמדתו והביע את הסכמת הנאשמת לבצוע של"צ. בתום הדברים ביקשה הנאשמת להוסיף, כי היא מבינה שטעתה בשקול דעתה וכי היא מעוניינת להמשיך בהתקדמותה האקדמית עליה עבדה מזה כשנה.

גזירת עונשה של הנאשמת בתווך הענישה שנקבע במקרה דנן, חרף העובדה שלא מצאתי לבטל את הרשעת הנאשמת, מצאתי לנכון להיתחשב (לקולא) בהתנהלותה הנורמאטיבית בדרך כלל, תיפקודה התקין, העידר רישום פלילי, נטילת האחריות, ההודאה במעשה, וכן החסכון בזמן שפוטי, זאת לצד היתחשבות בפגיעה שיכול ותגרם לנאשמת כתוצאה מהטלת רכיב של מאסר, ולו בדרך של עבודות שירות.

...

במקרה דנן, אמנם קיימת המלצה לביטול ההרשעה, ואולם אין באמור כדי להובילני למסקנה שיש לבטלה.

כן צוין כי המערער אב לשלושה, אקדמאי, שעבד במשך 15 שנים בתעשייה האוירית.

עוד הפניתה הסנגורית לתסקיר שירות המבחן לפיו ישנה היתקדמות משמעותית בלקיחת אחריות על ידי המערער, והומלץ לקצר את תקופת המאסר לשישה חודשים על מנת לאפשר למערער לרצות את עונשו במסגרת עבודות שירות.

...

הערעור נדחה.

במעמד הצגת ההסדר הודיעה המאשימה כי תגביל עצמה לעונש מאסר שניתן לרצותו בעבודות שירות, וכי הצדדים ישובו וישוחחו לאחר קבלת תסקיר מבחן, אשר יבחן, בין השאר, אפשרות לביטול הרשעתו של הנאשם.

קצינת המבחן התייחסה לתהליך החיובי המתמשך בו מישתתף הנאשם, ליציבותו בעבודה, ללימודים האקדמיים בהם החל (משפטים), לניתוק קשריו השוליים ולהקפדתו על המנעות משימוש בחומרים ממכרים.

...

מקובלת עליי במלואה בקשת ההגנה המבוססת על תהליך השיקום הממושך בו משתתף הנאשם, בשילוב נסיבותיו האישיות והמלצתם של שירות המבחן ומרכז "התחלה חדשה". להלן נימוקיי: ככלל, נאשם שאשמתו הוכחה יורשע בדין, למעט מקרים חריגים שבחריגים בהם נמצא יחס שאיננו סביר בין חומרת העבירה לבין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה.

שוכנעתי כי נסיבותיו של הנאשם, בשילוב גילו הצעיר ובהתחשב בחשש (המוצדק, לבטח בשלב המוקדם בו הוא נתון בחייו המקצועיים) מפני פגיעה בעיסוקו ככל שהרשעתו תיוותר על כנה, מצדיקים ביטול הרשעתו.

כאן אומר, כי בהתייחס לחומרת הארוע נתתי דעתי לפסיקה שהוגשה מטעם המאשימה, אך איני סבורה שניתן ללמוד ממנה גזירה שווה לענייננו, משום שזו חמורה בהרבה ומתייחסת למעשים שרובם ככולם ננקטו כלפי שוטרים, ובוצעו בנסיבות מחמירות (בת"פ (רמלה) 30541-05-21 מדינת ישראל נ' טהה ואח' (16.5.2023) – הוטלו עונשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, והוגשו ערעורים תלויים ועומדים שטרם נדונו: עפ"ג 70836-06-23 טהה נ' מדינת ישראל; ועפ"ג 67492-06-23 מדינת ישראל נ' סרפנדי); ת"פ (ירושלים) 30896-05-21 מדינת ישראל נ' נעמאן (17.10.2021); ת"פ (ירושלים) 31021-05-21 מדינת ישראל נ' נתשה (19.9.2021)).

הנאשם בעל שני תארים אקדמאיים, עבד במשך 24 שנים, כמורה, מחנך ומנהל בבית ספר, והוא מלווה משלחות נערים לפולין.

...

בסופו של דבר, שירות מבחן חיווה דעתו כי הנאשם הוא אדם נורמטיבי, שתרם רבות לחברה במשך שנים, איש משפחה וחינוך, ושהמעשים אינם אופיינים לאורחותיו.

אשר על כן, מתוך שנתתי דעתי למכלול השיקולים הצריכים, בהתחשב ברף המעשים שביצע בנסיבותיהם, בשילוב עם תרומתו הציבורית של הנאשם במגוון תחומים לאורך תחנות חייו, העבודה העצמית שהוא עובר והנזק הקונקרטי שנגרם ועלול להיגרם לו, אני סבורה שזהו המקרה החריג שבחריגים שבו נכון להורות על ביטול ההרשעה.

אשר על כן, החלטתי לאמץ את המלצת שירות המבחן ואת עתירת ההגנה, ואני מורה כדלקמן: הרשעת הנאשם בדין תבוטל.