ביום 9.8.2020 היתכנסה הועדה בשנית מכוח פסק הדין המחזיר הראשון, דנה בעיניינו של המבקש וסיכמה את ממצאיה ומסקנותיה כדלקמן
"גם בבחינת עדכנית של ההשפעה המצטברת של הליקויים עמדת הועדה נותרת על כנה, קרי במצבו הרפואי הכללי נכון להשפעה המצטברת של הליקויים אין מניעה שהתובע יעבוד בתנאים ובמגבלות שצוינו בהקף של יום עבודה מלא. עבודות חרשתיות קלות ופשוטות לסוגיהם תואמות למצבו הבריאותי של התובע בהיבט הבחינה המצטברת של הליקויים מהם סובל, גם בחינה של השפעה המצטברת לוקחת בחשבון שחלק מהליקויים מהם סובל התובע כפופים בהשפעתם המצטברת על המצב התיפקודי וחלק אחר אין בו בכדי למנוע מהתובע מלהשתלב בעבודה מלאה אלא לעשותה בתנאים מיוחדים שצוינו. מטעמים אלה וכפי שצוין אף בהחלטה קודמת מיום 29.12.19, הועדה אינה מקבלת את המלצת עובדת השקום מתאריך 26.8.19, לאור האמור לעיל מותירה הועדה את ההחלטה הקודמת על כנה, קרי לראות בתובע כבעל כושר מלא בהשתכרותו ועל כן העירעור נדחה".
על החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין (ב"ל 62090-10-20) (להלן – פסק הדין המחזיר השני) ובית הדין קיבל את ערעור המבקש והחזיר את עניינו לועדת ערר בהרכב אחר, בית הדין נימק את החלטתו כדלקמן:
"מפרוטוקול הועדה בהתכנסותה לאחר פסק דין עולה, כי הועדה חוזרת על עמדתה מדיון קודם, עובר לפסק הדין, ובחינה של הדיון אשר ערכה מגלה, כי הועדה חוזרת על אותה עמדה ועל אותם נימוקים... לא ניתן להבין כיצד הועדה שקלה את ההשפעה המצטברת של ליקויו הרפואיים של המבקש על כושרו לעבוד ולהשתכר והיא שבה וקובעת כי המערער מסוגל לעבוד יום עבודה מלא בחירשות קלה לסוגיה לרבות עבודות אריזה, מיון והרכבה. לטעמי הועדה לא ערכה דיון מעמיק בדבר השפעתם המצטברת של כלל הליקויים על כושר הישתכרותו של המערער ולא מסבירה את הפער בין הנכות הרפואית המשוקללת שנקבעה למערער לבין דרגת אי הכושר... מסקנתי היא כי הועדה לא יישמה את הוראות פסק הדין המחזיר, ודין העירעור להיתקבל... יהיה זה נכון וצודק להשיב עניינו של המערער לועדת ערר אי כושר בהרכב אחר, על מנת שתידון בערר המערער מראשיתו".
ביום 6.7.2021 היתכנסה הועדה מכוח פסק הדין המחזיר השני, הקשיבה לדברי המערער ובא כוחו, הועדה קיימה דיון בעיניינו של המבקש ונימקה את החלטתה כדלקמן:
"בהופעתו בפני הועדה תיאר את השלכות הליקויים, כל ליקוי בנפרד, כפי שמתואר בפרוטוקול הועדה ובא כוחו השלים והרחיב באשר להשלכות הליקויים, ותיאר גם את ההשפעה המצטברת אשר לפיו דבריו לא מאפשרת לתובע להישתלב בשוק העבודה, לרבות בעיסוקים ספציפיים אותם תיאר על פי דעתו, ניתוח העיסוק שלהם אינו מאפשר לתובע לעבוד בהם. הועדה עברה [ב]עיון על כל החומר הרפואי והתייחסה לרשום לעיל, והנה בדיעה כי ההשלכות התפקודיות של הליקויים הנן כדלהלן:
כך ציין הרופא הפוסק אשר המליץ על 20% בגין ליקוי זה ולגבי השלכות על כושר עבודה ציין שמתאים למקום עבודה שאינו דורש מאמץ נפשי מוגבר.
עקב ע"ש מותני וצווארי, ללא מאמץ גופני ניכר וללא הרמת משאות כבדים.
...
ביום 9.8.2020 התכנסה הוועדה בשנית מכוח פסק הדין המחזיר הראשון, דנה בעניינו של המבקש וסיכמה את ממצאיה ומסקנותיה כדלקמן
"גם בבחינת עדכנית של ההשפעה המצטברת של הליקויים עמדת הוועדה נותרת על כנה, קרי במצבו הרפואי הכללי נכון להשפעה המצטברת של הליקויים אין מניעה שהתובע יעבוד בתנאים ובמגבלות שצוינו בהיקף של יום עבודה מלא. עבודות חרשתיות קלות ופשוטות לסוגיהם תואמות למצבו הבריאותי של התובע בהיבט הבחינה המצטברת של הליקויים מהם סובל, גם בחינה של השפעה המצטברת לוקחת בחשבון שחלק מהליקויים מהם סובל התובע כפופים בהשפעתם המצטברת על המצב התפקודי וחלק אחר אין בו בכדי למנוע מהתובע מלהשתלב בעבודה מלאה אלא לעשותה בתנאים מיוחדים שצוינו. מטעמים אלה וכפי שצוין אף בהחלטה קודמת מיום 29.12.19, הוועדה אינה מקבלת את המלצת עובדת השיקום מתאריך 26.8.19, לאור האמור לעיל מותירה הוועדה את ההחלטה הקודמת על כנה, קרי לראות בתובע כבעל כושר מלא בהשתכרותו ועל כן הערעור נדחה".
על החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין (ב"ל 62090-10-20) (להלן – פסק הדין המחזיר השני) ובית הדין קיבל את ערעור המבקש והחזיר את עניינו לוועדת ערר בהרכב אחר, בית הדין נימק את החלטתו כדלקמן:
"מפרוטוקול הוועדה בהתכנסותה לאחר פסק דין עולה, כי הוועדה חוזרת על עמדתה מדיון קודם, עובר לפסק הדין, ובחינה של הדיון אשר ערכה מגלה, כי הוועדה חוזרת על אותה עמדה ועל אותם נימוקים... לא ניתן להבין כיצד הוועדה שקלה את ההשפעה המצטברת של ליקויו הרפואיים של המבקש על כושרו לעבוד ולהשתכר והיא שבה וקובעת כי המערער מסוגל לעבוד יום עבודה מלא בחרשות קלה לסוגיה לרבות עבודות אריזה, מיון והרכבה. לטעמי הוועדה לא ערכה דיון מעמיק בדבר השפעתם המצטברת של כלל הליקויים על כושר השתכרותו של המערער ולא מסבירה את הפער בין הנכות הרפואית המשוקללת שנקבעה למערער לבין דרגת אי הכושר... מסקנתי היא כי הוועדה לא יישמה את הוראות פסק הדין המחזיר, ודין הערעור להתקבל... יהיה זה נכון וצודק להשיב עניינו של המערער לוועדת ערר אי כושר בהרכב אחר, על מנת שתדון בערר המערער מראשיתו".
ביום 6.7.2021 התכנסה הוועדה מכוח פסק הדין המחזיר השני, הקשיבה לדברי המערער ובא כוחו, הוועדה קיימה דיון בעניינו של המבקש ונימקה את החלטתה כדלקמן:
"בהופעתו בפני הוועדה תיאר את השלכות הליקויים, כל ליקוי בנפרד, כפי שמתואר בפרוטוקול הוועדה ובא כוחו השלים והרחיב באשר להשלכות הליקויים, ותיאר גם את ההשפעה המצטברת אשר לפיו דבריו לא מאפשרת לתובע להשתלב בשוק העבודה, לרבות בעיסוקים ספציפיים אותם תיאר על פי דעתו, ניתוח העיסוק שלהם אינו מאפשר לתובע לעבוד בהם. הוועדה עברה [ב]עיון על כל החומר הרפואי והתייחסה לרשום לעיל, והינה בדעה כי ההשלכות התפקודיות של הליקויים הינן כדלהלן:
לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה, אני סבור כי הוועדה נימקה את מסקנותיה באופן המאפשר מעקב אחר הלך מחשבתה ובהתאם להלכה הפסוקה ומבהירה לחלוטין מדוע אין בפער שבין הנכות הרפואית לתפקודית, כדי להעלות את דרגת אי הכושר של המבקש.
הוועדה הקשיבה לטענות המבקש, סקרה בפירוט את מלוא ליקוייו הרפואיים, לאחר שעיינה בתיקו הרפואי והתייחסה לדו"ח הרפואי מיום 26.6.17 ומיום 29.4.18, ובבואה להעריך את כושרו להשתכר, הסבירה כאמור:
"בהתייחס לכל האמור לעיל, הוועדה בדעה כי קיימת הפחתה מסוימת בכושר עבודתו של התובע ואינו יכול לחזור לעבודתו הקודמת כמסגר, אך ההפחתה אינה מביאה לשיעור של 50% ויותר. בהגבלות שצוינו לעיל ובהתייחס לעובדה כי מדובר באדם שנמצא בגיל העבודה, 55, התובע יכול להשתלב בשוק העבודה בעבודות שמתבצעות לרוב ליד שולחן עבודה. עבודות כגון: חרושת קלה, מיון ואריזה. הוועדה מציינת שוב כי לקחה בחשבון את הליקוי הנפשי ביחס לעיסוקים שצוינו לעיל ולדעתה התובע מסוגל לבצע אותם על אף האבחנה שניתנה".
עינינו הרואות שהוועדה לקחה בחשבון בהחלטתה את גילו ואת מצבו הרפואי, והביעה עמדתה ביחס לעבודות ההולמות את מצבו בהתאם להשפעת הליקויים הרפואיים על יכולתו התפקודית של המבקש בשגרת חייו, וכפי שהתרשמה ממנו עת הופיע בפניה.
סוף דבר – נוכח העובדה שלא נפל פגם בעבודת הועדה, צדק בית הדין קמא בדחותו את הערעור ואין הצדקה להתערב בפסיקתו, אשר על כן דין הבקשה להידחות – בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.
