עבודה פרטית במקביל לעבודה ללא אישור

בשנת 2013 הועמד המבקש לדין משמעתי בבית הדין למשמעת של עובדי מדינה בשל כך שעבד כמורה נהיגה בשנים 2011 ו-2012 במקביל לעבודתו כעובד הוראה במשרד החינוך, ללא קבלת היתר לעבודה פרטית כנדרש (להלן: ההליך המשמעתי הראשון).

לבית הדין לעבודה אין סמכות להתערב באמצעי המשמעת שהוטלו על המבקש בהליך המשמעתי.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את כלל החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור אף ללא תגובת הצד שכנגד.

מטעמים אלה לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לצד המבקש.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית, ומשלא התבקשה תגובת הצד שכנגד אין צו להוצאות.

זאת, מבלי לבקש וממילא אף מבלי לקבל אישור לבצע היתמחות, לחל"ת, או לעבודה פרטית/נוספת, ותוך העדרות מהעבודה ללא אישור.

בתקופה הרלבנטית לכתב התובענה, הנאשם לא ביקש וממילא לא קיבל היתר לעסוק בעריכת דין במקביל לעבודתו כמורה[footnoteRef:1].

...

אשר לנתבעים 3 ו-4 נוסיף ונציין, כי התובע לא עתר בכתב התביעה לקבלת סעד כלשהו מהם ואף ציין בפתח כתב תביעתו כי "אם הסתדרות המורים מעוניינת לקחת חלק בתביעה דנן אז שתתכבד ותגיב בהתאם. אם היא אינה מעוניינת לקחת חלק ו/או אינה מעוניינת לסייע לתובע אז שתודיע כי אין ברצונה לקחת חלק ובית הדין הנכבד יקבע אם למחוק אותה מההליך". בנסיבות העניין, נוכח העדר סמכותו של בית הדין לדון בעילות התביעה כפי שנתבעו (כמפורט לעיל) ומשהסתדרות המורים הודיעה כי היא מבקשת לסלק את התביעה כנגדה על הסף, הרי שיש מקום למחוק את התביעה גם כנגד הנתבעים 3 ו-4 כבר בשלב זה. סוף דבר בשים לב לכך כי עילות התביעה כפי שנטענו בכתב התביעה אינן עילות "ביחסי עבודה", אלא עילות הנוגעות לחוקיות הגשת הקובלנה והתובענה בבית הדין למשמעת, הננו מורים על מחיקת התביעה על הסף מפאת חוסר סמכות עניינית .

בהתאם, בקשת התובע כי בית הדין יורה על עיכוב ההליכים בבית הדין למשמעת- נדחית מפאת חוסר סמכות.

התובע ישלם את הוצאות המדינה בסכום של 1,000 ₪ ואת הוצאות הנתבעים 3 ו-4 (ביחד ולחוד) בסכום של 1,000 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מיום שיומצא לידיו פסק הדין.

נשלים כי ביחס להוכחת מחלת מיקצוע על רקע שימוש בכלים רוטטים כמפורט בפריט 14 לתקנות נפגעי עבודה לא נידרשת הוכחת פעולות חוזרות ונישנות אלא יש להוכיח את משך הפעולות (ר' עב"ל (ארצי) 17235-12-21 מרדכי ישעיהו - המוסד לביטוח לאומי (26.07.2022) (להלן- ישעיהו)) כך, בהתאם לענין ישעיהו יש לבחון שני תנאים: "האחד, כי מחלתו היא מחלת "עצמות, פרקים, שרירים, כלי דם או עצבים של הגפיים"; השני, מחלתו נגרמת על ידי עבודה "במכשירים רוטטים".(סעיף 14).

(א1) השר יקבע, באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, כללים והוראות לענין משך הזמן המירבי שבו על פקיד תביעות להחליט, בתביעה לדמי פגיעה כמשמעותם בסעיף 92.

] כאמור, התובע עבד גם כעצמאי ונתן שירות ללקוחות פרטיים במקביל לעבודתו בקבוץ.

...

התובע טען כי יש לקבל את תביעתו שכן פקידת התביעות מטעם הנתבע התרשמה שקיימת תשתית עובדתית למיקרוטראומה ואף הפנתה את התיק לבירור רפואי, עת כתבה לרופא המוסד כדלקמן: "מבוטח גנן של קיבוץ אייל החל משנת 2010 (מ2003 עבד לעיתים בגננות בתור עצמאי). עבד 5 ימים בשבוע, במידת הצורך גם ימי שישי. כ – 9 שעות ביום. יד דומיננטית – ימין. מבוטח מנגנן בגיטרה ובתופים. מנגנן באופן כללי פעם בשבוע כשעתיים בשבוע. מתרשמת מתשתית עובדתית למיקרוטראומה. מה הליקוי הרפואי ממנו סובל התובע? האם ניתן לקבוע בסבירות של למעלה מ50% קיומו של קשר סיבתי בין עבודתו התובע לליקוי הרפואי ממנו סובל? (ראשוני/החמרה).

הגענו למסקנה לעיל כי התובע לא הוכיח שתנאי עבודתו הם כנדרש – העבודה הכרוכה בעבודה ממושכת עם מכשירים רוטטים.

הנה כי כן, ממארג הראיות שוכנענו כי עבודת הגינון היא עבודה פיסית לא פשוטה הכוללת מספר מגוון של פעולות ועבודה על כלים, לרבות רוטטים אולם – לא הוכחו תנועות חוזרות ונשנות ברצף ובהיקף וכן לא הוכחה עבודה ממושכת עם כלים רוטטים.

בהתאם לכך, התביעה נדחית.

ההליך המשמעתי הראשון בשנת 2013 הועמד המבקש לדין משמעתי בבית הדין למשמעת של עובדי מדינה (בד"מ 68/13) מכיוון שעבד כמורה נהיגה בשנים 2011 ו-2012 במקביל לעבודתו כעובד הוראה במשרד החינוך, ללא קבלת היתר לעבודה פרטית כנדרש (להלן: בית הדין למשמעת וההליך המשמעתי הראשון)[footnoteRef:2].

לבית הדין לעבודה אין סמכות להתערב באמצעי המשמעת שהוטלו על המבקש בהליך המשמעתי.

...

לסיכום: שוכנענו כי לא עלה בידי המבקש להביא ראיות לכאורה להוכחת עילת תביעה.

כמו כן, שוכנענו כי מאזן הנוחות נוטה לטובת משרד החינוך וכי הנזק שעלול להיגרם לו כתוצאה מקבלת הבקשה גדול מהנזק שייגרם למבקש כתוצאה מדחייתה.

סוף דבר הבקשה לסעד זמני - נדחית.

מדובר בחריגת שכר בלתי מאושרת, שאין לה בסיס הסכמי, והיא עומדת בנגוד לסעיף 29 לחוק יסודות התקציב; 9.28 אשר לשעור תוספת גמול הייעוץ, בהסכם 94 נקבע כי תוספת זו לא תובא בחשבון לעניין ערך יום עבודה ולעניין פנסיה ופיצויים וכי חרף האמור לעיל, הן המעסיק והן העובדים יפרישו כל אחד בגין התוספת הנ"ל 7.5% לקרן בר או לקרן אסיף, וכי ההפרשות יבואו במקום פצויי פיטורים אלא אם ייקבע אחרת.

הטעם לכך נעוץ בעובדה שבזמנים הרלוואנטיים לכריתת הסכם 64, רק מינהלי מחלקות הורשו לקיים, במקביל לעבודתם, פראקטיקה פרטית.

...

יחד עם זאת, וכפי שציינו ביחס לכל רכיב בנפרד, אנו סבורים, כי מן הראוי שהממונה ייתן דעתו להבדלים השונים שקיימים בין הרכיבים לבין עצמם מבחינת הרקע למתן ההטבה, משך הזמן שניתנה והאם היא ניתנה עבור עבודה נוספת שמי מהרופאים נדרש לעבוד בפועל.

בנוסף, אנו סבורים כי מן הראוי שבבואו לשקול את ההשבה ואת שיעורה, הממונה ייתן משקל מיוחד לעובדה שעסקינן בתחום שנמצא במצוקת כוח אדם, דבר המשליך באופן ישיר ומיידי על בריאות הציבור – אותו ציבור שהממונה אחראי על שמירת כספו.

אחרית דבר הבקשה נדחית בעיקרה, למעט ביחס לדרישת הממונה להצגת מסמכים לתקופה העולה על 7 שנים.