עבודה נפגע בסגירת דלת תא מטען אחורי של רכב טנדר

התובע הגיע למקום לקראת סוף העבודה ולאחר שנותרו בארגז הרכב מספר תמיכות, עישן סיגריה, עמד ושוחח עם הנתבע "...ראיתי בתוך הארגז שיש ראש קטן של תמיכה, קפצתי להביא אותו, ברגע הזה שמעתי את אחי מניע את הטנדר, קפצתי, חשבתי שהוא ראה אותי. אני הייתי בגובה מעל הטנדר, אני ירדתי לארגז. הטנדר היה נמוך מהמקום שבו עמדתי. לאחר שסיים את הורדת התמיכות והתניע את הרכב, אני ראיתי ראש תמיכה על הארגז, קפצתי לארגז כדי להביא את ראש התמיכה. חשבתי שאחי ראה אותי כשקפצתי על הארגז. הוא זז קדימה, הוא נסע ברכב, החלקתי בארגז והתהפכתי אחורה. כשהוא נסע, אני ניסיתי להחזיק במשהו ולא הצלחתי ואז החלקתי אחורה על הריצפה. נפלתי מהארגז לרצפה" (עמ' 9 לפר').

הנתבע אישר כי לא ראה את רגע התאונה והעיד "....אחי הגיע הוא עמד מעל קומת המרתף, ראיתי אותו שהוא עומד הורדתי את התמיכות ורציתי לנסוע כדי להחזיר את הרכב לבעליו. כשהנעתי את הרכב אחי עדיין עמד למעלה מעל קומת המרתף... שמתי את התמיכה האחרונה עליתי לטנדר והוא מולי. ראיתי אותו. אני ראיתי אותו כשעליתי לטנדר.... שמתי הילוך ראשון, התחלתי לזוז במהירות נמוכה. שמעתי צעקות, ישר רצתי וירדתי. ראיתי את אחי אחרי הטנדר. אני יצאתי מהרכב נגשתי רגלית לחלק האחורי של הרכב וראיתי את אחי על הריצפה צועק". (עמודים 12 – 13 לפר').

הנתבעת טענה כי בהתאם לגירסה שמסר התובע לחוקר, הוא ניחבל ברגלו מוו הגרירה כאשר רגלו השנייה הייתה על הארגז הפתוח, בעוד שבביהמ"ש הוא העיד כי תא המטען היה סגור ולא ידע אם באותו טנדר היה וו גרירה או לא. ובכן, הנתבע עצמו, והוא זה שנהג להשתמש בטנדר ולא התובע, אישר בעדותו כי באותו טנדר היה וו גרירה (עמ' 12 לפר') כך שבהחלט ייתכן כי התובע נפגע מוו הגרירה לאחר שהחליק עקב תנועת הרכב.

הוא לא חזר אומנם על ההשערה כי רגלו נפגעה מוו הגרירה ואולם מנגד גם לא שלל אותה ובלשונו "זה עניין של שניות, כשהוא התחיל לנסוע, רגלי השמאלית פגעה בהתחלה בדלת של הארגז ולאחר מכן כשנפלתי מחוץ לארגז, אז שהרגל שלי פגעה בוו (הגרירה) או בטמבון האחורי. כשאחי התחיל לנסוע מיד התהפכתי". (עמ' 11 לפר'), כך שאין לראות סתירה מהותית בין גירסתו לחוקר בה הביע סברה כי רגלו נפגעה מוו הגרירה לגירסתו בביהמ"ש בה נשמע יותר סקפטי בעיניין.

...

האירוע נחקר כאמור ע"י הנתבעת, טרם הגשת התביעה וזו טענה להבדלים בין עדות התובע בביהמ"ש לבין הגרסה שמסר לחוקר מטעמה, אם כי לאחר ששמעתי את השיחה המוקלטת לא מצאתי פערים מהותיים בין הגרסאות, ודאי לא כאלה המצדיקים את דחיית גרסתו.

לסיכום, אני סבורה כי גרסתו של התובע, הן בביהמ"ש והן בכלל, אודות אפן התרחשות התאונה היתה גרסה עקבית ואמינה והיא זכתה לחיזוק בעדותם של הנתבע ושל החובש.

לאור המקובץ, אני מקבלת את גרסתו של התובע אודות אופן התרחשות התאונה וקובעת כי ענייננו בתאונת דרכים לפי החוק.

לטענת התובע הוא נפגע במהלך עבודתו עת ניסה לסגור דלת תא המטען האחורי של רכב (מסוג טנדר) שנתקעה, וזאת טרם החל בנסיעה.

...

סיכומו של דבר: שקלול הראיות והנימוקים שפורטו לעיל, הוביל אותי למסקנה כי התובע לא עמד בנטל הראיה הרובץ לפתחו במשפט אזרחי (מאזן הסתברויות) ולא הוכיח כי נפגע בנסיבות המתוארות בכתב תביעתו, ולפיכך דין תביעתו להידחות.

מעבר לכך אציין כי הנסיבות כפי שהוכחו מהוות "פריקה וטעינה" ולכן לא מדובר ב"שימוש" ברכב כנדרש על פי ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" כפי שהוגדרה בסעיף 1 לחוק הפלת"ד. סיכום: אני מורה על דחיית התביעה.

התובע ישלם הוצאות לנתבעת באמצעות ב"כ בסך 2,000 ₪ כולל מע"מ לתשלום תוך 30 יום מהיום.

2) לטענת התובע , תושב הישוב מג'דל-שמס שברמת-הגולן , בתאריך 8.8.2008 בשעה 11:00 לערך, ארעה לו תאונת דרכים כתוצאה מנפילה מחלקו האחורי של רכב משא/טנדר הנמצא בבעלותו של בנו , יוסף , מסוג "מיצובישי" שמספרו 7851102 (להלן :"הרכב") הכולל גם תא אחורי "כפול" (להלן : "ארגז הרכב" ו/או "הארגז").

לגבי דידה של הנתבעת , טענתו של התובע לפיה כלתו הציעה לסייע בידיו לאחר הנפילה מארגז הרכב סותרת לחלוטין את תוכן עדותו בפני החוקר מטעם הנתבעת לפיה , בשעת היתרחשות הארוע לא נכח מאן דהוא בדירת בנו משום שכלתו נמצאה באותה עת במקום עבודתה בחנות , וכן גם משום שבנו היה מצוי באותה עת בעבודתו .

17) בעיניין יעקבי היתייחס ביהמ"ש לפסיקות שונות המהוות פעולות לוואי לפעולות מסוג טעינה ופריקה ובכלל זאת , פתיחת הדופן האחורית של משאית לצורך טעינת המשאית או סגירתה של הדופן עם סיום הטעינה כפעולות לוואי של טעינה כדי להקל על הירידה , או לאפשר את הטענת המטען (רע"א 7617/97 קרנית נ' פדל אל שעאר , תק-על (99), 1153).

בעניינינו , בין אם פעולת רכוז השקיות בסמוך לדלת הארגז נעשתה בסמיכות זמנים לפעולת הפריקה המתוכננת , הרי שאולי הפעולה עשויה הייתה להקל על התובע בעת ביצוע פעולת הפריקה , אולם מאידך , לא היה בה כדי להבטיח את שלמות המטען ויציבותו , קל וחומר משהתובע התוודה בפני החוקר, כי הוריד חלק מהשקיות מארגז הרכב וכי טרם השלים את פעולת הפריקה (ראה : מוצג נ/1 דקות 9:40 ו – 11:11) .

יתירה מכך , עצם העובדה שהתובע לא ציין בתצהירו , לא בעדותו בביהמ"ש וכן לא במהלך החקירה בפני החוקר מטעם הנתבעת , ואף לא במסגרת השאלון אשר נשלח אליו , כי היה בכוונתו להמשיך ולעשות שימוש נוסף ברכב , הרי שהדבר מלמד על כך כי נפגע בעת ביצוע פעולת פריקת המטען , או לחילופין , במהלך שלב ההכנה לפעולת הפריקה .

...

22) אשר על כן , התובענה נדחית ואין צורך לדון בסוגיית הנזק .

על פי העובדות שהוכחו, אשר אינן שנויות במחלוקת, ירידתו של המערער מהרכב הסתיימה עם סגירת דלת תא הנוסעים, בעוד שפעולת הטיפוס על "ארגז" המכונית, היתה פעולה נפרדת שנועדה לאפשר פריקת הפריטים שהוחזקו בתא המטען.

מכל מקום, לא מצאתי בלשון החוק ובפסיקה, תימוכין לאבחנה בין פריקה למטרות פרטיות לבין פעולה זהה המתבצעת במהלך עבודתו של מבצע הפעולה; ומאחר שהמערער ניחבל עת נפל מתא המטען של רכב מסחרי, במהלך פעולת פריקה בדין קבע כב' השופט גבאי שאין מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק.

לענייננו אנו די אם נחזור ונזכיר כי המערער יצא מרכבו, כיבה את המנוע, ניגש לחלקו האחורי של הרכב, טיפס על הגלגל בעודו אוחז ביד אחת בגג הרכב, ובניסיון להוציא שק מזון לכלבים מארגז המטען של הרכב, מעד ונפל.

ב"כ המערער הציגו בפני בית המשפט שורה של פסקי דין מבתי משפט מחוזיים ומבתי משפט שלום, כדי להציג בפני בית המשפט מגמה העולה, לכאורה, מן הפסיקה, מגמה שלפיה יראו בפגיעה שארעה כתוצאה מהוצאתו של "ציוד אישי" מתא הנוסעים או מתא המטען של רכב פרטי "שימוש ברכב מנועי" כהגדרתו בחוק.

אין הרי הוצאתו של תיק מסמכים, ארנק או שקית מצרכים כהרי הוצאתו של שק השוקל 12 ק"ג, ואין הרי תא המטען של רכב פרטי כהרי ארגז המטען של טנדר – לא מבחינת המאמץ הדרוש לפעולה ולא מבחינת הסיכון הכרוך בפעולה.

...

נגה אהד, שופטת כב' הנשיא אורי גורן: במחלוקת שנתגלעה בין חברותיי הנכבדות, עמדתי כעמדתה של השופטת דותן, ואף אני סבור כי דין הערעור להידחות.

אף אני סבור, כמו חברתי השופטת דותן, כי בעניין שבפנינו נעשו שתי פעולות נפרדות: הפעולה הראשונה היא יציאתו של המערער מרכבו.

אורי גורן, נשיא לפיכך, על יסוד האמור לעיל ומהנימוקים שבפסק דינה של חברתי, כב' השופטת דותן, אנו מחליטים לדחות את הערעור, כנגד דעתה החולקת של כב' השופטת אוהד.

לשם נסיעה למקום עבודתו וחזרה, משתמש הוא במכונית מסוג טנדר פולקסווגן שלה תא נוסעים כפול ("דבל-קבינה") וכן ארגז מטען בלתי אחיד, שאינו מקורה (להלן: "המכונית").

כך גם פעולת סגירת דופן ארגז המטען של משאית, לאחר טעינתה (ר' רע"א 7617/97, קרנית נ. פדל אלשעאר, תקדין (עליון)) 99 (1) 1153).

טול למשל מקרה, בו אדם המתעתד לנסוע במכונית פרטית, פותח ראשית את דלתה האחורית ומניח את תיק היד שנשא בידו, או את מעילו, על-גבי המושב האחורי.

" ואכן, בענין אשר נדון בפני בית המשפט המחוזי, התעתדה הנפגעת לעלות למכונית נוסעים לצורך נסיעה. בידה החזיקה תיבת קרטון ובו מספר מוצרים ביתיים. שעה שהניחה את התיבה בתא המטען של המכונית, טרקה בתה את הדלת על ראשה ופגעה בה.

...

סבורני, כי במקרה מעין זה, הובלת כלי העבודה יחד עם בעל המלאכה, אינה מהווה פעולה של הובלת מטענים, אלא פעולה הטפלה לשימוש התעבורתי שעשה התובע במכונית.

בנסיבות אלה, סבורני כי פעולת הטיפוס אל ארגז המטען הוותה שימוש לוואי כפול, הן לשם השלמת הנסיעה והן לשם פריקת כלי העבודה.

לסיום: לנוכח האמור לעיל, הנני קובע כי פגיעתו של התובע, אונתה לו במאורע המהוה "תאונת-דרכים", כמשמעו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונת-דרכים.