רקע עובדתי
התובעת עבדה החל מיום 1.11.15 כמנהלת משרד עורכי דין של בעלה, עו"ד ****, אשר לפי תעודת היתאגדות שצורפה לכתב התביעה, הפך ב-19.2.18 לחברת "**** ושות' – משרד עו"ד" (להלן – החברה/העסק).
טענת הנתבע כי יש לראות בתובעת שותפה בחברה, מנוגדת לסעיף 58 לחוק לישכת עורכי הדין, אשר אוסר על שתוף בהכנסות של מי שאינו עורך דין.
לבסוף, בזמן חופשת הלידה החליף אותה טרום מתמחה בשכר ממוצע בסך 800 ₪ לחודש, כך שאו שכלל לא נדרשה לה החלפה בתקופת חופשה הלידה או שהדבר מעיד על שכרה המופרז.
שנית, התובעת הציגה הסכם עבודה ותלושי שכר ודווחה בהתאם לרשויות.
טענת הנתבע כי התובעת לא קיבלה תלושי שכר במהלך תקופת עבודתה אלא רק לצורך התביעה, נטענה בעלמא ובנגוד לעדות היחידה שהוצגה בפנינו בעיניין זה, לפיה התובעת קיבלה מדי חודש את תלושי השכר במייל (עמ' 8, ש' 17).
...
נקדים ונציין, כי לא מצאנו כי טענות הנתבע הוכחו דיין ולטעמנו אין בהן כדי לבסס את החלטת פקיד התביעות.
סוף דבר
על יסוד האמור לעיל, אנו מקבלות את התביעה וקובעות כי הנתבע לא הציג כל הצדקה להפחתת דמי הלידה של התובעת ביחס לשכרה המדווח.
בשולי הדברים נעיר, כי לא מצאנו אבחנה של ממש לענייננו בשינויים שחלו בשכר התובעת החל מחודש 1/17 והסברה של התובעת בדבר שינויים שנבעו מחילופי רואי חשבון, תוך ששכרה נותר דומה, מתקבלת על דעתנו וממילא נתמכת בתלושי השכר.