עבודה בשעות משמרת שלישית תנאי העבודה והזכויות

בעיניינו, ובשונה מההליכים האחרים שם טענו המדריכים לתשלום עבור כל שעות המשמרת (טענה שנדחתה בכל ההליכים האחרים), פה מוסיף התובע, כי אף אם ייקבע שהשעות בהן המדריך נמצא בכוננות אינן שעות עבודה, הרי שהוא זכאי לתשלום עבור חצי שעה נוספת, שכן התשלום עבור משמרת לילה היה עבור 6 שעות בלבד, בעוד במשמרת לילה היו לפחות 6.5 שעות בהן המדריך נידרש להשאר ער. ביחס למהות העבודה בשעות הנחשבות ככוננות, אין לנו אלא להפנות לקביעות בפסקי הדין בהליכים האחרים.

בהתאם לס' 31 לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 (להלן: "חוק חופשה שנתית"), תקופת ההתיישנות (לה טענה הנתבעת) הנה לשלוש שנים (אפריל 2013-מרץ 2016), כך שהתובע זכאי לכל היותר ל-36 ימי חופשה, בגין שלוש השנים האחרונות לעבודתו.

אשר לטענה השנייה, בדומה ליתר התובעים בהליכים האחרים, הטענה להרעה מוחשית בתנאים, נגעה לשני תחומים: הראשון, הוספה של מטלות נוספות כגון שהמדריכים החלו להדרש לקפל את כל הכביסה של החניכים במרכז; השנייה, הקף שעות עבודתו של התובע קוצצו בעקבות הנחיה חדשה של ההנהלה שלא לאשר ביצוע משמרות רצופות כפי שהיה במהלך כל תקופת עבודתו.

...

סיכום התביעה נדחית ברובה.

סך הסכומים שהנתבעת תשלם לתובע הם כדלקמן: הפרשי שכר בגין תוספת עבודה במשמרות בסך של 8,211 ₪.

בשים לב לסכומים שנתבעו לעומת הסכומים שנפסקו, החלטנו לחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

בהילכת נובכוב (עע (ארצי) 33791-11-10 נובכוב מיכאל נ ר-צ פלסט בע"מ, להלן: "הילכת נובכוב") נקבע: "משעה 22:00 עד שעה 03:00 – לפי צו ההרחבה מדובר במשמרת לילה, והתוספת בעדה היא 40%. לפיכך, בעד שעות אלה העובד זכאי לשכר בשיעור של 140% משכר שעה רגילה; משעה 03:00 עד שעה 07:00 – מדובר בשעות נוספות מעבר ל-8 שעות עבודה רגילות. לכן, בעד השעתיים הראשונות מגיע גמול בשיעור של 25% על בסיס שכר בשיעור של 140% משכר שעה רגילה, ובעד השעה השלישית ואילך מגיע גמול בשיעור של 50% על בסיס שכר בשיעור של 140% משכר שעה רגילה". ובהלכת גורביץ נאמר: "לפיכך, בעד השעות שבין 3:00 ל-5:00 המערער זכאי לגמול בשיעור של 125% על בסיס שכר של 140% וסך הכול 175% מערך שעה רגילה. בעד השעות שבין 5:00 ל 7:00 המערער זכאי לגמול בשיעור של 150% על בסיס שכר של 140% וסך הכול 210% מערך שעה רגילה" טוענת הנתבעת כי הילכת גורביץ (עע (ארצי) 45431-09-16 אלכס גורביץ -מדינת ישראל–רשות המיסים) אינה רלוואנטית לענייננו באשר צו ההרחבה בענף הפלסטיקה אשר נדון בה קובע כי התוספת היא "על השכר הכולל" ואילו צו ההרחבה נוקט בלשון "השכר הרגיל". נקיטה במילים "שכר רגיל" משמעה , כך מבקשת הנתבעת ללמוד, שבמפורש לא היתה כוונה לכלול בשכר לצורך חישוב ערך שעה נוספת גם את תוספת המשמרות.

לפי הוראות צו ההרחבה, הזכאות לתוספת 22.5% במשמרת שניה הנה בתנאי שעבודת משמרת זו לא תפחת מ7.5 שעות עבודה.

...

בשל כל אלה נדחית טענת הנתבעת לקיזוז.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את סך הסכומים הבאים: -הפרשי שכר בגין גמול שעות נוספות ותוספת משמרת בסך של 35,476 ₪.

בהתחשב בתוצאה אליה הגענו ואף בפער בינה לבין הסכום הנתבע לכתחילה מחד גיסא, ומשהמחלוקת בענין אופן חישוב ערך השעות הנוספות לא היתה מורכבת (ור' עדי התובעת שאישרו כך) וכך אף צוין בפני הנתבעת, מאידך גיסא,מצאנו להעמיד את שעור שכה"ט וההוצאות שיפסק לטובת התובע על סך כולל של 3000 ₪.

תנאים נוספים לאישור תובענה ייצוגית שעה שהשתכנענו בעילת תביעה אישית, נעבור לבחון שאלת קיומם, במידת ההוכחה הנדרשת בשלב הבקשה לאישור, של תנאי סעיף 8(א) לחוק: עובדים רבים בתחנות דלק וחנויות נוחות הנם עובדים צעירים שעובדים בתקופות קצרות, וכך גם חיילים משוחררים שעובדים בתחנות הדלק על מנת לזכות במענק "עבודה מועדפת" מהמוסד לביטוח לאומי.

חלק ניכר מעובדים אלו הם חיילים משוחררים ואנשים צעירים בתחילת דרכם התעסוקתית, שניתן לקבוע כבר בשלב זה, כי קיימת יותר מאפשרות סבירה, שחברי קבוצה אלו זכאים לתשלומים בהתאם לצוו ההרחבה בענף הדלק: כך שעבור עבודה במשמרת שנייה בת 8 שעות ישולם להם שכר עבודה של 9 שעות, עבור עבודה במשמרת לילה/שלישית תשולם להם תוספת בשיעור 35%, עבור עבודתם בשבת תשולם להם תוספת בשיעור 75% ולא בשיעור 50% כפי ששולמה ומשולמת בפועל, כשיש גם לשלם להם בעד עבודה לאחר מוצאי שבת במשמרת שנייה ושלישית בגין פרק הזמן שעד שעת חצות ביום שבת.

...

העובדה כי חברות הדלק לא פעלו במשך שנים רבות בהתאם לצו הרחבה בענף הדלק משנת 1979 ובחרו להתעלם ממנו, אין בכוחה לגרוע מתוקפן של הוראות צו הרחבה זה – ודאי שאין ללמוד מכך כי "אבד עליו הקלח". סוף דבר הבקשות לאישור תובענות ייצוגיות ביחס לעילת התביעה שבצו ההרחבה לפנסיית יסוד נדחות.

אנו מאשרים את התובענות נגד המשיבות כתובענות ייצוגיות כמבוקש ביחס לעילות התביעה שבצו ההרחבה בענף תחנות הדלק.

משאושרו הבקשות לאישור התובענות כתובענות ייצוגיות בעילת צו ההרחבה בענף הדלק, אנו מורים למבקשים להגיש כתבי תביעה מתוקנים תוך 30 יום.

מנספח 5 להסכם 1973 עולה, כי הצדדים להסכם 1973 לא הסכימו להחיל על תנאי עבודת התובעת, כעובדת סוציאלית, את הוראות התקשי"ר ואף לא את ההוראות החלות בתקשי"ר לעניין עבודה במשמרות, כאשר ממילא בנספח 5 להסכם 1973 נקבע, כי עובד המועסק שלוש שעות לפחות בתחום המשמרת השנייה זכאי לתוספת של 10% משכרו הכולל בעד אותן השעות.

...

סבורים אנו, שבכך יש משום הודאת בעל דין באשר לפרוש הראוי לעניין עבודה במשמרת שלישית.

על יסוד כל המפורט לעיל הגעתי לכלל מסקנה, כי התובעת אינה זכאית לתשלום תוספת משמרת שניה, בהתאם לחוקת העבודה.

סוף דבר התביעה נדחית.

לכאורה, במכתב זה הביעה גב' מגן את עמדת מרכז השילטון המקומי באותה העת, כי עובד זכאי לתוספת משמרת שניה בתנאי שהוא עבד לפחות שלוש שעות בתחום המשמרת השניה, וכל זאת – מבלי לציין כי נידרש שהתפקיד יחייב ביצוע משמרות.

...

נוכח הקשיים הלשוניים והתכליתיים בפרשנות המוצעת אנו סבורים כי השתתת טיעון עליה צריכה היתה להיות מפורטת יותר תוך התמודדות עם הקשיים לכאוריים בפרשנות הרחבה.

משכך, ומבלי להידרש למיצוי הפרשנות – אנו סבורים כי בדין לא ניתן סעד למערער על יסוד טענתו זו וכי צדק בית הדין קמא בכך שלא נזקק לטענה בדבר הזכאות מכוח חוקת העבודה (להבדיל מחריגת שכר).

כל זאת, כאשר ההסתדרות הכללית טוענת מנגד, כי ההוראות שצוינו דלעיל מתוך חוקת העבודה, הן מיטיבות (ולא שוללות) ואף מאוחרות יותר להסכם קיבוצי זה. סוף דבר לסיכום – הדיון בעניינה של המערערת יחזור לכב' הרשמת, להמשך דיון ולפי הדגשים שפורטו במהלך פסק דין זה. ההוצאות שנפסקו בפסק דינה – מבוטלות.