עבודה בעסק משפחתי: זכאות לדמי לידה

בית הדין קבע כי "אין ספק כי התובעת סייעה לבן זוגה בעיסקו ועשתה עבודות משרדיות, עבודות שיווק, ואספה את החומר להנהלת החשבונות... אולם מדובר לא בעבודה שכירה אלא בסיוע לעסק המשפחה לא באופן יומיומי אלא באופן ספורדי ועת נזקק בן זוגה לעזרה. המסמכים שצרפה אינם מוכיחים אחרת". בית הדין סמך את קביעתו על הממצאים הבאים: העדים העידו כי המערערת הייתה אתם בקשר עד יציאתה לחופשת לידה בעוד שלטענתה הפסיקה לעבוד עם יציאתה לחל"ת מספר חודשים טרם לכן, כך שהקשר נמשך כביכול גם בזמן החל"ת הנטען; מר גרשנוביץ העריך כי החל לעבוד עם המערערת כשלוש-ארבע שנים טרם עדותו, בעוד שלדבריה החלה לעבוד רק בחודש ספטמבר 2018; המערערת עסקה בפירסום המשרד עוד לפני תחילת עבודתה (תוך הפניה לעדות בן הזוג שציין כי פתחה עבורו את חשבון הפייסבוק העיסקי עם פתיחת המשרד), מבלי שהוצגה ראיה אובייקטיבית לשוני מהותי בסוג הפעולות שבוצעו על ידה לפני תחילת עבודתה ואחריה; לא הוצגה ראיה אובייקטיבית לכך שהמשרד הפסיק לתפעל את הפרסומות בGoogle AdWords לאחר שהמערערת יצאה לחל"ת ולכאורה המשיכה לעסוק בכך גם בתקופה זו; לא היה עובד אחר שביצע את התפקיד לפני תחילת עבודתה של המערערת במשרד, וגם לא לאחר שיצאה לחופשת לידה (אם כי המערערת, להבדיל מבן הזוג, ציינה שם של אדם נוסף שהיה אחראי לבצוע שליחויות בהעדרה).

כמו כן, המערערת לא הסבירה כיצד עבדה במקביל כסייעת בגן ילדים כאשר לטענת בן זוגה עבדה במשרה מלאה כל יום מ-08:00 עד 16:00 או 17:00 (אם כי יצוין שהעיד כי כך היה "רוב הזמן"), וכן לא נתנה הסבר המניח את הדעת כיצד הספיקה לעבוד עד השעה הנטענת בראשון לציון ולהספיק לאסוף את בתה מהגן ב-16:30 ברמת גן. טענות הצדדים בעירעור לטענת המערערת, שגה בית הדין האיזורי עת קיבל את קביעת המוסד לפיה לא היתקיימו יחסי עובד-מעסיק בינה לבין בן הזוג ועל כן היא אינה זכאית לדמי לידה ודמי אבטלה על פי החוק.

...

בנסיבות העניין אף לא מצאנו כי יש ליתן משקל משמעותי לכך שלא נשכר עובד חלופי לתקופת חופשת הלידה לצורך מילוי מטלותיה של המערערת, וסביר היה בנסיבות העניין - כאשר דובר בחופשת לידה בת כחצי שנה ובעסק משפחתי בתחילת דרכו הפועל מבית הוריה של המערערת - כי בן הזוג ייקח על עצמו (כפי שהעיד כי עשה) לבצע את מטלותיה של המערערת בתקופת חופשת הלידה.

סיכום לנוכח כל האמור לעיל, שוכנענו כי התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין המערערת לבין בן הזוג במקום העבודה "דוד לומברוזו - שמאות רכב וסקרים" בחודשים שבמחלוקת.

סוף דבר - הערעור מתקבל כמפורט לעיל.

התובעת נישאלה מדוע החלה לעבוד בעסק והשיבה: "מכיוון שפיטרו אותי מאלקטרה ולא מצאתי את עצמי. קנינו בית באותה תקופה, והיתה לי ילדה קטנה בגן ובעלי חוקר במשרד הפנים והייתי צריכה משכורת. ביקשתי מאבי להכנס לעסק המשפחתי". התובעת נישאלה: "ש. אז זה לא קשור לזה שהוא התחיל להיות יבואן?

הזכאות לדמי לידה מוסדרת בסעיף 50 (א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב): "מבוטחת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה כעובדת או ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית (בסעיף זה – דמי ביטוח), תהיה זכאית לדמי לידה –

עוד נקבע כי הטוען כי היחסים בינו ובין קרובו חורגים מגדר יחסי עזרה משפחתית הדדית, נידרש להוכיח טענתו כי קיימת מערכת חובות וזכויות מכוח קשר חוזי לרבות קיום סממני היכר דוגמאת מסגרת שעות עבודה, שכר עבודה ריאלי , ביצוע העבודה ועוד (עב"ל (ארצי) 20105/96 אורלי יהלום - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 603).

...

נקבע עוד כי אי הקפדה על חוקי המגן, העדר חוזה עבודה , העדר רישום ימי חופשה ואי תשלום דמי הבראה, אין בהם כדי להוביל למסקנה כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים ועל בית הדין לבחון את מכלול הנסיבות על מנת לקבוע האם יש לראות בבן המשפחה כעובד או לא. לענייננו – בתלושי השכר נרשם שמועד תחילת העבודה – ינואר 2010.

סיכומו של דבר, התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא הוכיחה כי עבדה בפועל בעסק של אביה, במסגרת יחסי עובד ומעסיק.

לאור כל האמור, התביעה נדחית.

לטענת הנתבע, דין התביעה להדחות: לתובע ניתנה היזדמנות לטעון בפני הנתבע והוא לא ניצל אותה; אשת התובע לא העידה, ויש לזקוף זאת לחובתו; התובע ואישתו עבדו בחברה משפחתית; התובע קיבל באופן סדיר שכר עבודה מלא גם בתקופת העדרותו ולא טען כי החזיר את הכסף; התובע לא הוחלף בפועל על ידי עובד אחר (אחותו המשיכה לעבוד כששב, אביו היה מעורב עוד קודם ולא הובאה כל עדות אחרת למחליף); התובע לא זימן עדים נוספים אשר יעידו כי שהה בחופשת לידה והיה לו מחליף.

דיון והכרעה סעיף 49(ב) לחוק מסדיר את האפשרות לאבות לצאת לחופשת לידה, כדלקמן (ההדגשות אינן במקור – מ.נ.ד): "(ב)  המוסד ישלם לזכאי לתקופת לידה והורות לפי סעיף 6(ג) או 6(ח)(1) או (1א) לחוק עבודת נשים, וכן לעובד עצמאי שמתקיימים בו התנאים האמורים באותו סעיף, דמי לידה, בעד פרק הזמן שלרגל תקופת הלידה וההורות ולצורך הטיפול בילדו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו, ובתנאי שמתקיימים כל אלה:

העובדה שלאחר שרעייתו סיימה עבודתה, סייע התובע בעבודת העסק, בהקף לא משמעותי ולא מחייב, אינה עולה כדי עבודה ועיסוק במשלח ידו, לצורך קביעת הזכאות לגימלה הנדונה.

...

לטענת הנתבע, דין התביעה להידחות: לתובע ניתנה הזדמנות לטעון בפני הנתבע והוא לא ניצל אותה; אשת התובע לא העידה, ויש לזקוף זאת לחובתו; התובע ואשתו עבדו בחברה משפחתית; התובע קיבל באופן סדיר שכר עבודה מלא גם בתקופת היעדרותו ולא טען כי החזיר את הכסף; התובע לא הוחלף בפועל על ידי עובד אחר (אחותו המשיכה לעבוד כששב, אביו היה מעורב עוד קודם ולא הובאה כל עדות אחרת למחליף); התובע לא זימן עדים נוספים אשר יעידו כי שהה בחופשת לידה והיה לו מחליף.

במקרה שבפנינו הגענו לכלל מסקנה, כי עבודתו של התובע בזמן חופשת הלידה היתה מועטה ושולית, ולכן היא אינה כזאת המצדיקה את שלילת זכאותו לדמי לידה.

סוף דבר בשים לב לכך שהוכח שהתובע יצא לחופשת לידה, בזמן שרעייתו חזרה לעבוד; לכך שהכסף שהועבר אל התובע לא היה שכר עבודה והוכח כי עליו להחזירו לחברה; לכך שהוכחה זמינותו לעבודה במינון זניח תוך שעבודתו היתה מינורית בלבד – אנו קובעים כי אין לראות בתובע כמי שעבד במהלך חופשת הלידה, ועל כן הוא זכאי לדמי לידה.

לאור זאת, התביעה מתקבלת – התובע זכאי לדמי לידה החל מיום 1.1.2018 ועד ליום 15.2.2018.

בעב"ל (ארצי) 26582-06-15 ימית אתר נ' המוסד לביטוח לאומי (19.4.17), סיכם בית הדין הארצי את ההלכה בדבר שאלת קיומם של יחסי עבודה בין קרובי מישפחה לעניין זכויותיהם מול המוסד לביטוח לאומי : "בעיניין מדלסי [עב"ל (ארצי) 59047-10-13 רחל מדלסי – המוסד לביטוח לאומי (20.1.2015)], שבו נדונה תביעה לדמי אבטלה, אולם האמור בו יפה גם לעניין התביעה לדמי לידה, סקר בית הדין את ההיבטים והשיקולים הרלוואנטיים לסיווג בן מישפחה כ"עובד", כמפורט להלן: "..., ניתן להבין את ההגמשה שהגמיש המחוקק בתיחום גבולות ההגדרה של המונח "עובד" שבחוק משהוא "ביקש להקל במשהו עם 'העובד' בעסק המשפחתי", בהגדירו את המושג "עובד" שבסעיף 1 הימנו "לרבות בן מישפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד ובילבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאלולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי עובד.

...

לסיכום מצאנו כי התובעת ביצעה עבור המעסיק תפקיד משמעותי ונדרש, בשל סגרי הקורונה והריחוק החברתי שהשפיע על המשק ובחינת השפעתו על המעסיק, מחליף הובא לה רק לאחר שלושה חודשים מיציאתה לחופשת לידה ולאור גידול במכירות נשאר המחליף לעבוד גם לאחר ששבה התובעת מחופשת לידה.

התובעת עבדה באופן סדיר, שולם לה שכר באופן סדיר בשל ביצוע עבודתה בפועל בתלושי שכר והעברות בנקאיות תואמות, כך שמצאנו מהמקובץ לעיל כי התובעת הוכיחה את הגרעין המהותי של יחסי העבודה שהוא ביצוע עבודה תמורת שכר ועל כן הרימה את הנטל להוכיח כי היא עומדת בהגדרת "עובד" בהתאם לחוק בנסיבות הענין.

על יסוד כלל המפורט לעיל – התביעה מתקבלת.

תמצית טענות הנתבע: הנתבע טוען, כי התובעת לא עונה על תנאי הזכאות הקבועים בחוק, ועל כן אין היא זכאית לתשלום דמי לידה בגין העבודה הנטענת בעסק אשר בבעלות בעלה.

· מעסיק 2 - "נוי לגן – לוי דורון" וזאת מיום 1.3.19 ועד ליום 19.9.19 (להלן: "המעסיק דורון לוי" ו/או "בעלה של התובעת". הנתבע מציין כי ביום 20.1.20 אושרה תביעתה לתשלום דמי לידה בגין דמי לידה מחנות קולומביה, ונדחתה תביעתה לתשלום דמי לידה בגין העבודה אצל המעסיק דורון לוי, וזאת משלא הוכיחה כי עומדת בתנאי סעיף 1 לחוק: עבודה במפעל של בן מישפחה, עבודה סדירה במקום העבודה, ועבודה שאילמלא נעשתה על ידו היתה נעשית בידי עובד אחר.

...

את יודעת כמה טלפונים אני מקבל ביום? את חושבת שאניח זוכר בדיוק מה היה שם? אני לא. אני בן אדם.

סוף דבר: לנוכח ריבוי הגרסאות מסקנתי כי אין לתת אמון בתובעת ובבעלה.

לאור האמור בנפרד ובמקובץ, התובעת אינה זכאית לדמי לידה עבור הלידה מיום 21.9.19, משלא לא הצליחה להוכיח כי התקיימו יחסי עובד-מעסיק בעסק של בעלה בתקופה זו. התביעה נדחית.