עבודה במכון רנטגן: הריון - סיכונים בריאותיים

בהריון הנידון נרשם החל מ – 7/4/2017 שבוע 25 להריון תלונות על כאבי גב, ממצאים גופניים בבדיקת אורתופד והמלצות לטפול מקומי, משככי כאבים, פיזיותראפיה וכן "טפול מנוחה במסגרת חופש שמירת הריון עקב כאבים חזקים בגב, הגבלה בניידות". השפעת ההיריון נשוא חוות הדעת על כאבי הגב 7/4/2017, שבוע 25 להריון, בבדיקת אורתופד מדווח כי האשה התלוננה על כאבי גב, בבדיקתה נימצאו "רגישות במימוש הגב, הגבלה בכיפוף , EXTENSION TEST + מבחן SLR + דו צדדי , מבחן CROSS שלילי, SCIATIC NOTCH רגישות דו צדדי , כוח גס שמור, ללא חסר תחושתי בגפיים, ללא חסר שליטה בסוגרים". הומלצו טפול מקומי, משככי כאבים, פיזיותראפיה וכן "טפול מנוחה במסגרת חופש שמירת הריון עקב כאבים חזקים בגב, הגבלה בניידות". 26/4/2017 , שבוע 27 להריון, במכון הפיזיותרפי מצוין כי האשה חשה בכאבי גב תחתון מזה כחודש ובמגמת החמרה, האשה מתקשה בתיפקוד היום יומי , כאשר בימים אחרונים חשה גם בכאבים במפשעות המקרינים לרגליים, עם רדימות לעיתים של הרגליים.

יש להדגיש הקשיים בהיריון הכרוכים באיבחון וטפול בכאבים ממקור אורתופדי, ביות חלק מאמצעי האיבחון הרנטגניים אסורים בהריון ומוגבלים מבחינת האפקטיביות שבהם, יתרה מזאת, הטיפולים התרופתיים האפקטיביים בנושא זה כמו כל מישפחת ה – NSAID (תרופות הוולטרן, איבופן ודומיהם הגורמים למיעוט מי שמיר וסגירה מוקדמת של הדוקטוס בעובר) אינם מומלצים ואף אסורים בשלבים מתקדמים של ההיריון.

על כן סבר המומחה כי "במקרה הנדון, ניתן היה להניח כי חופשת המחלה תעזור לפרק הזמן בו ניתנה, אך הסבירות גבוהה לחזרת הסימפטומים ואף בעוצמה גדולה יותר, עם שיבתה של האשה לעבודה ובהיתחשב במוגבלותה של האשה בתפקיד". דהיינו , לא מדובר בהשערה כטענת הנתבע , אלא בקביעה רפואית מובהקת ממנה עולה באופן ברור כי מדובר בגורם סיכון ידוע המחמיר עם היתקדמות ההיריון.

...

לסיכום לאור הסימפטומטולוגיה של הגב' קוריאט הקשורה לעבודתה, ממצאי הבדיקה הגופנית ומגבלות האבחון והטיפול הקשורים בהריון - הרי המלצת הסמכות הרפואית הרלוונטית כלומר הרופא המטפל האורטופד ל"שמירת הריון", מ- 1/4/2017 שבוע 24 להריון ועד ליום 14/5/2017 (שבוע 30 להריון) היתה סבירה מבחינה הרפואית.

יישום ההלכה הפסוקה על נסיבות מקרה זה מוביל למסקנה כי כעולה מחוות דעת המומחה, התקדמות ההיריון המלווה בשינויי גודל הרחם והעובר הייתה גורמת ללחצים אשר מחמירים את בעיית הגב והאגן האימהי.

סוף דבר לאור האמור לעיל ,נוכח קביעותיו הברורות והמנומקות של המומחה מהן עולה באופן מפורש כי מצבה הרפואי של התובעת החמיר עם התקדמות ההיריון כתוצאה מהתקדמות הלחצים המחמירים את בעיית הגב והאגן האימהי , ובהעדר סיבה לסטות מחוות דעת המומחה אשר הינה מנומקת ומבוססת על מסמכי התיק, מצאתי לאמץ את עמדת המומחה בחוות דעתו ובהתאם לכך, דין התביעה להתקבל.

עיקר עבודתו עסקה בתחזוקה שוטפת של מכונות רנטגן לסוגיהן ברשות שדות התעופה, במעברי הגבול, מעברי עובדים וסחורות ברצועת עזה, מעברים יבשתיים צבאיים ואזרחיים, נמלי ים, מכוני מחקר.

במהלך הריון מתפתחים אשכים בחלל הבטן של העובר, בין הכליות.

שאלות ההבהרה שהופנו למומחה והתשובות שנתקבלו ממנו: האם אתה מסכים שחשיפה לקרינה מעלה את הסיכון לחלות בסרטן האשכים? "אני לא מסכים עם האמירה שחשיפה לקרינה מעלה את הסיכון לחלות בסרטן האשכים." במידה ותשובתך לשאלה הקודמת חיובית, במה החשיפה לקרינה מגבירה את הסיכון לחלות במחלה? ספרות: Testicular Cancer and Exposure to Ionizing Radiation (JSI – Centre for Enviromental Health Studies).

קביעת קיומו או אי-קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה בה לקה המבוטח לבין עבודתו, היא קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות שלפני בית הדין, תוך מתן משקל מכריע לחוות הדעת של המומחה המתמנה על ידי בית הדין (דב"ע לו/8-0 סימיון דוידוביץ' - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז 374, 383): "לדידו של בית הדין המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין מקום לפסילתה" (עב"ל 001035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 6/6/2005 – פורסם במאגרים האלקטרוניים).

...

מצאנו את חוות דעתו של המומחה מלומדת ומנומקת, לא מצאנו כי נפל בה פגם ואנו מאמצים אותה.

התביעה נדחית.

מצאנו מקום לחייב את התובע בסך של 1,000 ₪ בגין הגשת בקשת הפסילה לאחר מתן צו לסיכומים.

המכון מבקש, כי לא יגיעו מלווים עם הנבדקים, ובמיוחד לא יגיעו נשים בהריון וילדים שעלולים להפגע משהיה במכון.

המומחה מציין סקירה לפיה לא נמצאה שכיחות יתר משמעותית של המחלה בקרב עובדי רפואה, ומוסיף כי לא פורסמה עבודת מחקר כלשהי המצביעה על שכיחות מוגברת של המחלה בקרב עובדי מכון איזוטופים.

הבעיה היא האם חשיפה לאיזוטופים רפואיים במיוחד ובעיקר עם קרינה מסוג גמה, משרה למפומות ועל כך התשובה היום היא לא. מאמר של פרופ' רון מתייחס לקרני רנטגן בלבד ופרופ' ברנר, משיקולים שלו, לא הדגיש עובדה זו. האם המערער סובל ממחלת אנגיוצנטריק למפומה הממוקמת באיזור הנאזופרינגס? במידה והתשובה חיובית - האם יש לכך השפעה, לדעתך, על קביעתך בחוות הדעת, וזאת לאור הדברים שציינת בחוות הדעת, כי אין סקירה רפואית בה כתוב שאיזוטופים מהוים גורם סיכון להשראת NHL, משפט זה אינו שולל את האפשרות שקיים פירסום או קיימים פרסומים המתארים מקרה בודד אקראי.

...

אולם, לא שוכנענו מטיעוניו כי מתקיים במקרה זה טעם מיוחד וחריג המצדיק סטיה מהמסקנות הנחרצות של שני המומחים.

לאור האמור, לא קיימת הצדקה למנות מומחה נוסף בתיק, ודין בקשתו של המערער בנושא - להידחות.

סוף דבר: הערעור נדחה ללא צו להוצאות.

נכותו, שאינה שנויה במחלוקת, הינה בשעור של 70% בהתאם לסעיף 29(1)(א)III לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956.

כל התקופה האמורה שהה העובר, לטענתם, בסביבה "מזוהמת". התובעים מפנים לחוות הדעת של פרופ' נרי, המומחה בתחום המיילדות, אשר מדגיש כי היה על הצוות הרפואי לברר את מקור הזיהום ממנו סבלה האם, לטפל באנטיביוטיקה ולסיים את ההיריון.

עם זאת הוסיף ד"ר קוינט וציין, כי "בשנים הראשונות היו מחלקות בודדות שהיה להם מכשיר משלהם במחלקה. בהדרגה, הוכנסו יותר ויותר מכשירים. בחלק מהפגיות, המכשיר היה במכון הרנטגן ולצורך הבדיקה היה צריך להביא אותו. במקרים דחופים צריך היה להסיע את הפג למקום הרנטגן ולכן היה שיקול עד כמה ההעברה הזו חיונית, כי זה היה מסוכן כאשר מוצאים את הפג מהמחלקה" (עמ' 51).

המחברים מדגישים: "The few days before and after birth are time of special risk for stroke in both monter and infant, probably related to activation of coagulation in their critical period…". משמע, גורמי הסיכון בסמוך ללידה הנם רבים ומגוונים והאפשרות כי דלקת אצל האם גרמה לקריש דם להגיע לראשו של הילוד ולגרום לו אוטם, אינה האפשרות השכיחה ביותר, אלא להיפך; זוהי אפשרות נדירה, שאין לה סימוכין ברורים במחקר הרפואי.

...

בשים לב לאמור, אין מנוס אלא להורות על דחיית התביעה בשל העדר אחריות.

אשר על כן התביעה נדחית.

על כן הנני מחייב את התובעים לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טירחה בסך של 10,000 ₪ בלבד (כולל מע"מ על שכר הטירחה) ניתן היום, י"ג תשרי תשע"א, 21/09/2010, בהעדר הצדדים.

בתמיכה לתביעתה המציאה התובעת תעודה ראשונה לנפגע בעבודה, שניתנה לה על ידי ד"ר אנה אנטול, מנהלת המכון לרפואה תעסוקתית, משהוסיפה הרופאה: "נא להכיר במחלה כמחלת מיקצוע". נציין כבר כאן, כי בשלב של שאלות ההבהרה למומחה הרפואי שמונה מטעם בית הדין, צירפה התובעת חוות דעת של מומחה מטעמה, ד"ר ליאו ג'רסי, שגם לדעתו יש להכיר במחלת התובעת כ"מחלה מקצועית".

בהמשך חוות דעתו, ציין המומחה את כמות הקרינה המקסימלית המותרת, על פי המקובל בעולם, ממנה נלמדת מידת הקרינה המהוה סכנה לחלות בגידולים ממאירים, ובכללם CML (ההדגשות הוספו): "לאור הנתונים שהצטברו במשך השנים, גיבשה הוועדה להגנה רדיולוגית (ICRP) המלצות למניעה של חשיפת יתר לקרינה במצבים שונים, כולל לגבי עובדי רנטגן.

בהיעדר קשר סיבתי-אין לפנינו "פגיעה בעבודה". אשר לתובעת, כפי שציין המומחה הרפואי: "לאור הנתונים שהצטברו ולאור העובדה שמדובר בכמות הקטנה במידה משמעותית מהכמות המותרת-אין אפשרות לקשור בין הקרינה שספגה במסגרת עבודתה כטכנאית רנטגן לבין התפתחות C.M.L". אין מחלוקת כי בשנים 1963 עד 1988 התובעת ספגה קרינה מיצטברת של 1405 מילירם, כמפורט במדידות של המרכז למחקר גרעיני.

...

אין גם כל תשתית ראייתית למסקנה שמבקשת ב"כ התובעת להסיק, כי בשנים אלה ספגה התובעת קרינה מצטברת העולה על החשיפה המותרת, שהיא, על פי חוות דעתו של המומחה, החשיפה המינימלית הדרושה לקביעת קשר סיבתי בין החשיפה לקרינה לבין המחלה.

מאחר וידוע לנו שב-10 השנים הראשונות לא נבדקה כמות הקרינה מחד גיסא, וגם אמצעי המיגון כימעט ולא היו, הרי אין ספק שהתובעת ספגה יותר מ-562 מילירם ב-10 השנים הראשונות לעבודתה, כך שחשיפתה גדולה מ-2000 מילירם במשך שנות עבודתה, והמסקנה המתבקשת לאור חוות הדעת של המומחה – היא באשר לחיוב הקשר הסיבתי".

סוף דבר משלא עלה בידי התובעת להוכיח כי מחלת הלוקמיה ממנה היא סובלת נגרמה לה עקב חשיפה לקרינה במסגרת עבודתה כטכנאית רנטגן במשך 35 שנים-התוצאה היא שהתביעה נדחית, בהסתמך על חוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה מטעם בית הדין, כפי שפירטנו לעיל בהרחבה.