סתירות בין תצהיר עובד לכרטיס הנוכחות

ש:לפי דברייך, דו"ח שעות זה נועד לראות שהעובד עובד מינימום נידרש – כמו מנהל שמעביר כרטיס פעם ביום, רק לשם ציון נוכחות.

במסגרת סיכומי התובע, צירף הוא טבלה שבמסגרתה הפנה לסתירות שנתגלו לדידו בין תצהירה של גב' כהן לבנה לבין האמור בעדותה בבית הדין.

...

משרת התובע הוגדרה כמשרת אמון ובהיקף של 50% משרה, כאשר שכר הבסיס היה בגובה 4,808 ₪; למעט התקופות הבאות, בהן עבד התובע ב-100% משרה: · 2.11.09 -18.11.09 · 17.4.11- 14.8.11 · 1.8.12- 16.12.12 לטענת התובע, יש לקבל את התביעה במלואה.

סיכום מכל האמור לעיל עולה, כי עסקינן בתובע שעבד כנהגו המשני של ח"כ פרץ בהיקף משרה של 50%, למעט 3 תקופות בהן שולם לו לפי היקף משרה של 100%, וזאת מסיבות ענייניות וזמניות עליהן עמדנו לעיל.

אחרית דבר דין התביעה להדחות.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪, והכל בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.

מנגד גירסתו של התובע נסתרה כמפורט לעיל, וכן אין התאמה בין תצהירו לבין עדותו כפי שפורט לעיל.

ערים אנו לעדותו של מר מיכאלי כי בפועל הורידו לתובע הפסקות וכן כי לעיתים לקח הפסקות ארוכות מחצי שעה (ר' עמ' 18 שורות 7-12), אולם שעה שבכרטיסי נוכחות אין הורדה של ההפסקה ומנגד בתלושי השכר אין פירוט לגבי ההפסקות ושעה שעולה מהשוואת תלושי השכר וכרטיסי הנוכחות כי מדובר לעיתים בהפחתה נרחבת יותר מחצי שעה, וזאת ללא כל תעוד בכרטיסי הנוכחות, לא שוכנענו כי יש להפחית את ההפסקות מתחשיב השעות הנוספות.

...

משכך שוכנענו כי יש לקבל את רכיב תביעה זה במלואו ועל הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,672 ₪ בגין דמי החגים.

עיון בהסכם זה מעלה כי הוא באנגלית ולא בשפת האם של התובע ודי בכך כדי לקבל את תביעתו של התובע ברכיב נתבע זה. בכל הנוגע לרכיב התביעה של פיצוי בגין הפרת הוראת חוק הגנת השכר, הרי שראשית קבענו כי לא שוכנענו כי התובע עמד בנטל להוכיח כי תלושי השכר פירטיביים וכן מעבר לאמור רכיב תביעה זה נזנח בסיכומים ומשכך לא שוכנענו כי יש לקבל רכיב זה. סוף דבר תביעת התובע מתקבלת בחלקה.

בהתאם, הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: גמול שעות נוספות בסך 9,610 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מאמצע התקופה 15.3.16 ועד יום התשלום בפועל.

לעניין כרטיסי הנוכחות נישאל, ואמר "ת. נתתי את זה לעורך הדין. (עורך הדין מוסר לתובע צרופת מסמכים) התובע מצביע על מיסמך (לא ראינו אותו) ואומר שזה כרטיס נוכחות. יש עוד כמה כרטיסים שלא קבלתי, הוא לא נתן לי אותם. ש. למה לא צירפת את זה לתצהיר..." (עמ' 17 ש' 8 – 10).

עוד נחקר התובע ביחס לסתירה בין הטענה כי לא קיבל כרטיסי נוכחות בעדותו לבין הטענה כי קיבל כרטיסי נוכחות בכתב התביעה (סעיף 3 לכתב התביעה).

...

סוף דבר התובע לא הוכיח זהות המעסיק, תקופת עבודה, היקף עבודה, שיעור הכנסה ואף לא הרים את הנטל בדבר יחסי עובד ומעסיק מול הנתבעת.

נוכח כל האמור לעיל התביעה נדחית.

לאחר ששקלנו בכובד ראש את היות התובע פועל קשה יום, את מופרכות תביעתו ביחס לסכום שנתבע בשיעור 120,727 ₪ והפסיקה הנוגעת להשתת הוצאות במקרה כזה מצאנו כי על התובע לשלם שכר טרחת בא כוח הנתבעת בסך 4,000 ₪.

זאת ועוד, גב' אבישר לא השכילה ליישב בין הסתירות בין כתב ההגנה לתצהיר מטעמה בעיניין אורך משמרתו של התובע[footnoteRef:18], ומעדותה לא התרשמתי בבקיאותה בשאלות השנויות במחלוקת בתובענה.

אומנם, הנתבעת חלקה על מהימנות כרטיסי הנוכחות שהוגשו מטעם התובע, אולם היא לא הצליחה לסתור את תוכנם, ובית הדין לא מצא עילה לפקפק בהם.

...

נוכח כל האמור, צודקת המערערת כי הייתה זכאית לפיצוי כספי בגין עצם הפרתו של חוק הודעה לעובד, ולולא הייתה זונחת טענה זו בסיכומיה בבית הדין האזורי – כך היינו פוסקים לה. באשר לאמות המידה לפיהן ייקבע הפיצוי הכספי – אלה תיוותרנה לפסיקה עתידית, במקרים המתאימים.

סוף דבר בנסיבות אלה, הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה, סך של 435,096 ₪ (קרן), לפי הפירוט שלהלן: פיצויי פיטורים בסך 85,196 ₪; פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 20,000 ₪; חלף הודעה מוקדמת בסך 10,825 ₪; פיצוי בגין העדר שימוע בסך 10,000 ₪; גמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 108,033 ₪; חלף הפרשה לפנסיה בסך 29,533 ₪; חלף הפרשה לקרן השתלמות בסך 66,574 ₪; פדיון חופשה בסך 22,980 ₪; דמי חגים בסך 24,129 ₪; דמי הבראה בסך 18,854 ₪; החזר הוצאות נסיעה בסך 16,472 ₪; פיצוי בגין פגמים בתלושי השכר בסך 20,000 ₪; פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה בסך 2,500 ₪; על הסכומים הנ"ל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.1.2018 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

באשר להוצאות הנתבעים 2 – 4, בשים לב כי הם בעלי מניות בחברה, ובהתחשב בתוצאת פסק הדין, החלטתי כי הן יישאו בהוצאותיהם.

לטענת הנתבעת, התובע הפך להיות עובדה שלה רק בתקופה השניה ומכאן שרק אז קיבל תלושי שכר ממנה, וזכויות סוציאליות כנדרש (ס' 6 לתצהיר מר חיים כלפון; פרוט', עמ' 11 ש' 13-20, עמ' 13 ש' 12-22).

כמו כן, קיימת סתירה בין גרסת הנתבעת לפיה התובע קיבל תשלום גבוה על עבודתו, ולראיה מפנה הנתבעת לשיקים שקבל ממנה, ומאידך טוענת בכתב התביעה שלא היו יחסי עובד-מעסיק ולכן לא היתה לה יכולת לשנות את שכרו של התובע (ס' 29-31 לכתב ההגנה; פרוט', עמ' 19 ש' 5-13).

משאין בידנו כרטיסי נוכחות מלאים של התובע, שוכנענו כי יש לחשב את הקף משרתו בהתאם למצוין בתלושי שכרו.

...

בגין זאת אני מחייב את הנתבעת בתשלום בסך 3,000 ₪ בגין אי העברת התלושים.

ואף לא נטען כי נעשה כן. לנוכח זאת אני מחייב את הנתבעת בתשלום בסך 5,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את התשלומים הבאים בתוך 30 יום, אשר ישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד לתשלומם בפועל: 1.