סתירה בין הטיעון להתפטרות לבין הסיבה האמיתית

בנסיבות בהן מצויים היורשים בנחיתות ראייתית מובנית לאור העובדה כי לא היו שותפים בהעסקת העובד, היה על בית הדין לחייב את העובד בחובה מוגברת להוכחת טענותיו ולתת משקל לכך שהעובד נמצא כמי שלא אומר אמת ונוהג בחוסר תום לב. כך למשל, לעניין הכספים שהוכח במהלך ההליך כי העובד קיבל במזומן מבלי שהזכירם בכתב התביעה ובתצהירו, הודאתו המאוחרת כי ה"בונוס" שניתן לו יועד לדמי הבראה, הסתרתו את העובדה כי בשנים הראשונות עבד אצל המנוח במשרה חלקית ובשכר של 4,600 ש"ח בלבד ונסיבות הטיסה החפוזה של העובד ויעדה האמתי.

כן טוענים היורשים כי בית הדין טעה בקביעתו כי העובד לא התפטר כאשר נטש את המנוח ויצא לחופשה ארוכה, תוך שהתעלם מהמסכת העובדתית שנפרשה לפניו ובפרט מהשיחה המוקלטת בין העובד לאיתמר, אשר נערכה ימים ספורים לפני יציאת העובד לחופשה, בה נשמע איתמר אומר לעובד באופן חד משמעי כי אין הסכמה לכך שיצא לחופשה בעיתוי המבוקש.

היורשים טענו בהשלמת הטיעון כי הטענה לפיה היה על בית הדין לחייבם ביחד ולחוד בחובות העזבון כלפי העובד מהוה הרחבת חזית, שכן לא נטענה על ידי העובד הן בכתב התביעה, שהוגש ביום 16.6.2017 טרם חלוקת העזבון, והן לאחר שחולק העזבון ביום 28.7.2017, אז יכול היה העובד לבקש את תיקון כתב התביעה אך בחר שלא לעשות כן. בנסיבות אלה, נטען, אין חולק כי סעיף 128 לחוק, המקים ליורש בנסיבות האמורות בו אחריות כוללת עד לגובה כל העזבון לחובות שלא סולקו לפני חלוקת העזבון, אינו חל בעיניינם, וצדק בית הדין כאשר קבע בהתאם להוראת סעיף 134 לחוק הירושה כי על היורשים לשאת בחובם לעובד לפי יחס חלקיהם בעזבון.

היורשים לא הציגו את חשבונות הבנק שלהם ושל אביהם, התחמקו מהתייחסות לשאלת הנטלים המוטלים על היורשים, וטענתם בדבר סתירה בין סעיף 128 לחוק הירושה לסעיף 134 לחוק נטענה באופן לקוני.

עם זאת, אין בידנו לקבל את טענת היורשים לפיה בנסיבות העניין חל סעיף 133 לחוק הירושה בו נקבע כי "מי שאחראי לחובות העזבון לפי סימן זה, רשאי בית המשפט לפטרו מאחריותו, כולה או מקצתה, אם נהג לגבי חובות העזבון בתום לב ומה שקבל מהעזבון הוא מועט או שיש סיבה מיוחדת אחרת המצדיקה פטור זה". קיים ספק האם כל ערכאה שיפוטית מוסמכת לפטור יורשים או שמא הסמכות מוקנית רק לבית משפט לעינייני מישפחה.

...

דין הטענה להידחות.

דין טענות הקיזוז להידחות.

סוף דבר הערעורים נדחים בעיקרם בכפוף לשני אלה: החיוב בגין דמי הבראה יעמוד על סכום של 17,041 ש"ח חלף האמור בפסק דינו של בית הדין האזורי.

העובד טוען, כי הסיבה האמיתית לפיטוריו היתה חזרתו של מר אלי מזור מחופשת מחלה לתפקיד מנהל האחזקה, והצורך של המעסיק למצוא דרך "להיפטר ממנו", ולא טענת המעסיק בדבר סגירת התקן ואי התאמתו לתפקיד.

כיום, הורחבה "חובת השמיעה" גם "למעסיק פרטי", וככל שזהו מעסיק גדול יותר, כך ידקדקו אתו יותר במילוי חובתו, ליתן לעובד "זכות טיעון" קודם לפיטורים (ע"ע 659/07 צים בע"מ נ' אורי לוי, מיום 17.5.09).

ואנמק: גרסאות הצדדים בקשר לנסיבות הקשורות בהליך השימוע, סותרות.

המעסיק טען, כי לא פיטר את התובע אלא העמיד בפניו את האפשרות לבחור בין אותה הצעת עבודה בשכר נמוך לבין התפטרות, כשבסופו של יום נענה לבקשת העובד לפטרו.

...

עיון בפרוטוקול גם מעלה את השאלה, האם הוא אכן משקף את מלוא הטיעונים שהעלו שני הצדדים, ואם הוא אכן משקף אני סבור כי הוא אינו ממצה באופן מספק, ביחס לעובד כה ותיק כדוגמת התובע.

אשר לפיצוי בגין "עגמת נפש" והפרת חובת תום הלב- סבורני כי עילה זו יש לדחותה.

בהתחשב בתקופת עבודתו הממושכת של העובד אצל המעסיק, תפקידו האחרון אצל המעסיק, גובה שכרו והפגם שנפל בהליך פיטוריו, אני מוצא לנכון לפסוק לזכות התובע סך כולל של 40,000 ₪ כפיצוי בגין "פיטורים שלא כדין". בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות ההליך הנוכחי, ולשלם לתובע סך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ, כהוצאות שכ"ט עו"ד. סוף דבר: התביעה מתקבלת חלקית, כמפורט לעיל.

הנתבעת מנסה בסיכומיה לטעון טענות עובדתיות סותרות – כי התובעת פוטרה באופן מוצדק מעבודתה לאחר שחזרה מאוקראינה, ולחילופין כי התובעת התפטרה מעבודתה נוכח הבנה ברורה כי העדרותה מסיימת את יחסי העבודה.

זכות הטיעון הנה מזכויות היסוד בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר עת נשקלת אפשרות לסיום העסקתו של עובד, בין בדרך של פיטורים ובין בדרך של אי-חידוש חוזה עבודה.

אין לקבל טענה זו שכן אזהרתו של מעסיק בפני עובד כי היתנהגותו עשויה להוות עבירת משמעת, או בסיס לפיטורים, בודאי אינה מהוה היזדמנות אמיתית וכנה לעובד להשמיע את טיעוניו ולנסות ולשנות את החלטת הפיטורים.

] "ש: איך את מסבירה את הסתירה בין שתי הגרסאות?

ת: לא שיניתי את הגרסה, הוא היתקשר אלי, אני ביקשתי ממנו שאני צריכה דחוף לצאת לאוקראינה, קודם הוא אמר לי שאסור לקחת חופשה ולטוס ולאחר מכן שהסברתי לו את הסיבה הדחופה מדוע אני צריכה לצאת הוא אמר לי " אנחנו כמו מישפחה, תיסעי תצאי תעשי את הסידורים שלך ותחזרי" ש: ואני אומר לך שהוא לא אמר לך תטוסי, הוא אמר לך "אני לא מאשר, תמסרי את כל הציוד לוובה ואת יכולה לעשות מה שאתה רוצה" ת: זה היה בתחילת השיחה איתו, אבל אני שוב פעם חוזרת, אחרי שהסברתי לו את הסיבה מדוע אני צריכה לצאת דחוף, הוא אישר לי את החופשה שלי.

...

לא מצאנו כי יש לפסוק פיצויי הלנה וזאת נוכח המחלוקות הכנות ביחס לזכויותיה של התובעת.

התביעה שכנגד נדחית למעט סכום הקנס כאמור בסך 100 ₪.

בנסיבות העניין, נוכח תוצאות ההליך ודחיית הרוב המכריע של הרכיבים בתביעה שכנגד, וכן הצורך לנהל ישיבת הוכחות מקדימה לעניין הסמכות המקומית, לעניינה נקבע כי הוצאותיה יילקחו בחשבון במועד סיום ההליכים בתיק, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ וכן הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 8,500 ₪.

אנו סבורים כי הסיבה האמיתית לפיטורי התובע נבעה מסברת מר שבקס כי התובע הוא זה שגרם לכך שילדיו יאלצו להתפטר ונראה, כי הטענות שהועלו במכתב הזימון לשימוע נועדו לסלול את הדרך לפיטוריו של התובע.

ראשית, עדות התובע לגבי מערכת היחסים שלו עם מר שיפמן לגבי עבודה משותפת וחתימה על מסמכים באופן משותף לא נסתרה.

כאמור לעיל מצאנו, כי חובת השימוע הופרה באופן מלא כאשר פיטורי התובע היו עובדה מוגמרת וקווים הליך שימוע שנועד לצאת ידי חובה; הטענות שהועלו ע"י הנתבעת לא הוכחו; לא נימסר לתובע כי הוא רשאי להיות מיוצג בהליך ונפגעה זכות הטיעון של התובע בצורה חמורה.

...

בהתחשב באי העברת ניכויי חלק העובד במועד ומאחר ולא מדובר בתקלה טכנית או במעידה חד פעמית, מצאנו כי יש מקום להרמת מסך ההתאגדות.

בנסיבות אלו מצאנו, כי יש מקום להורות על הרמת מסך ההתאגדות של הנתבעת ולחייב את מר שבקס באופן אישי בחבות הנתבעת.

סוף דבר: לנוכח האמור לעיל מצאנו לחייב את הנתבעים לשלם לתובע ביחד ולחוד את הסכומים הבאים: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובהיעדר שימוע בסך 50,000 ₪.

כתב האישום הראשון תוקן פעמיים במסגרת הסדר טיעון, כך שהסתיים בכך שמיוחסת למשיב 1 באישום הראשון עבירה של קבלת דבר בתחבולה, באישום השני – עבירה של קבלת דבר במירמה, ובאשום השלישי - עבירות מס של מירמה עורמה או תחבולה, לפי פקודת מס הכנסה ולפי חוק מס ערך מוסף.

3.4 בית המשפט קמא הציג כשאלת מפתח את השאלה הבאה: "האם המערערת הלכה למישטרה מרצונה או על פי בקשת לקוחה, מר עג'ולני, או שהמשטרה היא זו שזימנה אותה לעדות". עוד שאל בית המשפט :"האם נפל דופי בכך שלא התפטרה מידית מהטיפול בתיקי התובעים". 3.5 בית משפט קמא הסתמך על הפתיח בהודעתה הראשונה של המערערת במישטרה שם נכתב :"אני הגעתי היום למשרדך בהמשך לבקשתו של המעסיק שלי מר פול עג'ולוני...". והסיק מכך כי המערערת הגיעה בפעם הראשונה לתת עדות מבלי שזומנה פורמאלית על ידי המישטרה.

לפיכך, קבע בית המשפט קמא כי המערערת פעלה באופן סביר בענין זה. 3.9 נוכח העובדה שמדובר במחדל מרוכך מאד של המערערת נוכח העידר קשר סיבתי בין עדותה לבין כתב האישום שהוגש קבע בית משפט קמא פיצוי למשיב 1 בסך של 10,000 ₪ והוצאות בסך של 1,000 ₪.

המשיב מיתמקד בשורה הראשונה בעדותה של המערערת ביום 17.12.14, שם כתב החוקר מפיה : "אני הגעתי למשרדך לבקשתו של המעסיק שלי פול עג'לוני" וטוען כי היא מנועה לתת עדות בעל פה הסותרת מיסמך בכתב.

המערערת ציינה שלא ביצעה בדיקות לברר אם דרישות התשלום שהמשיב 1 העביר הנן דרישות על הוצאה אמיתית או לא, שכן , זה איננו תפקידה.

...

דיון והכרעה 5.1 כבר בשלב זה אקדים ואציין, כי דין הערעור להתקבל.

לסיכום 6.1 הערעור מתקבל.