סרטן כמחלת מקצוע עקב שירות צבאי בבסיס דלק

תצהיר המערער וחקירתו המערער טוען כי בתקופת שרותו הצבאי וכתוצאה מתנאי שרותו כחמש מטוסים נחשף למתח נפשי ניכר עקב העבודה התובענית והלוחצת בשירות בבסיס מבצעי מוביל, בייחוד בעת מצבי חרום ופעילויות מבצעיות, מאמצים פיזיים ניכרים וחבלות באיברי גוף שונים ומגע תכוף עם חומרים רעילים.

לטענתו, כחלק מתפקידו, בא במגע עם חומרים כימיים שונים, לרבות שמנים ודלקים, חומצות וגריז, ובנוסף לרעשים הגבוהים נחשף גם לפליטות עשן ופיח.

כימעט בכל מיקצוע עשויים להיות ימים לחוצים .

האם היה נימנע ממנו לו ידע שמדובר גם בגורם סיכון לסוכרת, ולא נימנע ממנו משעה שמדובר "רק" בגורם סיכון לסרטן? האם תנאי השרות גרמו גם לעישון? ודוק: מקובל עלינו טעונו של המערער כי העובדה שיש גורמי סיכון להתפרצות סוכרת שאינם קשורים לשירות, בין גנטיים-תורשתיים ובין סביבתיים, אינה צריכה לשלול בהכרח הקשר הסבתי לשירות.

גם כאשר המחלה או הפגימה לא נגרמו עקב השרות: רע"א 8317/99 שוקרון נ' מדינת ישראל.

"...ואכן, העובדה כי מחלתו של חייל נגרמה או הוחמרה במהלך שרותו הצבאי אין בה די, כשלעצמה, כדי להקים זכאות לתגמולים. גם עצם ההזקקות לטפול רפואי בתקופת השרות הצבאי אינה מקימה מניה וביה זכאות לתגמולים בגין תוצאותיו של הטיפול הזה, ואולם זכאות כזו יכול שתקום כאשר המחלה נגרמה או הוחמרה עקב טפול רפואי שניתן בתקופת השרות.

...

מסקנתו מקובלת עלינו בנסיבות המקרה, אף כי להבדיל מעמדתו, קבענו במקרה אחר טרם שניתנה חוות דעתו (וקביעתנו אושרה בערעור) כי כיום יש כבר אסכולה רפואית מבית הלל המכירה בקשר סבתי אפשרי בין תקופת דחק נמשך לבין מחלת סוכרת סוג 2 שפורצת בסמיכות זמנים.

אנו דוחים אפוא הקשר הסבתי בין תנאי השירות לבין גרימה או החמרה של הסוכרת.

זה אינו עיכוב ארוך דיו כדי שניתן יהא לקפוץ כאן למסקנה זו או אחרת כעניין שבהגיון בלבד, בלא שהומחשה תזה רפואית בדבר נפקות של עיכוב בן שנה בטיפול בנתוני המערער.

הערעור נדחה.

הוא עבד כמהנדס שירות במשך 7 שנים ועד ל 15.7.15 שאז לטענתו עבודתו הופסקה ומאז לא שב לעבוד במקצועו הנ"ל. התובע העיד כי במסגרת עבודתו בחב' דלק נידרש גם כן לקחת דגימות של שמנים ממפעלים באופן דומה כפי שהיה בדור אלון.

האורולוג מטעם התובע ציין בחוות דעתו כי קיים מידע בספרות על אודות סיכון לפתח מחלת סרטן לגבי חמרים מקבוצת הדלקים והשמנים כמו שמנים לעיבוד שבבי, וחלק ממרכיבי החמרים (הכלולים ברשימה שהתובע היה חשוף עליהם) מוכרים כמסוכנים ומעוררי סרטן וגם עסוקו מצוי ברשימת העיסוקים בעלי סיכון יתר לפתח סרטן שלפוחית השתן.

מומחי התעסוקה מטעם הצדדים הציגו מסקנות נגדיות ובעוד שד"ר גפן מטעם התובע קבע כי חשיפתו של התובע לחמרים עימם עבד תרמה וגרמה להופעת מחלתו במנגנון המקרוטראומה, שלל ד"ר לייקין קיומה של מחלת מיקצוע, בהיעדר זמן חשיפה משמעותי במהלך העבודה והיעדרה של סיבה ידועה ומובהקת להתפרצות הסרטן.

התובע הישתכר בחברה דלק שכר בסיס בתוספת שעות נוספות וכמו כן תוגמל על מכירותיו כמקובל בתחום המכירות, בהתאם למודל תגמול שנתי שנועד לתמרץ את התובע בעבודתו, נקבע עם התובע מראש והיה מקובל ומוסכם על התובע.

...

לאור כל האמור, לו הוכחה התביעה ובעיקר הקשר הסיבתי היה הפיצוי המגיע לתובע לסך של 1,485,400 ₪.

לאור האמור לעיל המסקנה המתחייבת היתה שהתביעה נבלעת.

לסיכום לאור כל האמור התביעה נדחית.

העורר הגיש תביעה להכיר בו נכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) בגין מחלת הסרטן מסוג לימפומה הודג'קין שלקה, לטענתו, בזמן ועקב שירותו הצבאי, התביעה נדחתה ע"י המשיב בהחלטה מיום 29.10.01, בטענה כי אין קשר בין תנאי שרותו לבין המחלה הנ"ל שלקה בה. על החלטה זו הוגש ערר.

בתצהיר של מר סין קרוינה מ-4.6.01 וששרת עם מר קשלאסי בבסיס חצור כמכונאי מטוסים, תוארה העבודה כקשורה לחשיפה לדלק סילוני, שמנים ודלקים.

פרופ' לרמן סוקר רשימת מאמרים נוספת כדי לבחון האם קיימת בספרות הסכמה מקצועית לגבי גורמי סיכון תעסוקתיים ולמחלה זו – ואינו מוצא יסוד לטיעון זה. ולסיכום קבע פרופ' לרמן: "לסיכום: בחוות דעתם של פרופ' ברנר ופרופ' הורן לא הוכח כי החומרים השונים שאתם עבד מר קשלאסי מוכרים כחומרים שגורמים למחלת ההודג'קין. מאמרים רבים שנכללו בחוות הדעת של פרופ' הורן אינם עוסקים בהודג'קין אלא במחלות אחרות. ההתייחסות בחוות הדעת של פרופ' הורן לקרצינוגניות של משפחת חומרים ולא לחומרים ספציפיים אינה תואמת את הגישה המקובלת בספרות המקצועית. בחוות דעתם של פרופ' ברנר ופרופ' הורן אין התייחסות למחקרים שפורסמו בספרות וצוטטו בחוות דעתי, וששללו קשר בין חשיפה לדלק סילוני ומחלת ההודג'קין. בסקירת הספרות המפורטת בחוות דעתי זו לא נמצאה הוכחה לכך שהודג'קין היא מחלת מקצוע למעט אולי בקרב עובדים בתעשיית העץ. כמו כן בהתאם לספרות שנסקרה בחוות דעתי תקופת החביון של הופעת גידולים שונים כולל הודג'קין היא ארוכה ולא קצרה כמו במקרה של מר קשלאסי. מהאמור לעיל עולה כי לא נמצאה עדות לכך כי קיים קשר בין עבודתו של מר יוסי קשלאסי בחיל האויר והופעת מחלת ההודג'קין בשלב מתקדם של מחלה זו כשנתיים וחצי לאחר תחילת שרותו הצבאי". 8.

...

מכל האמור לעיל באנו למסקנה שיש לקבל את הערר.

אנו קובעים שיש להכיר בעורר נכה בגין מחלת הודג'קין שנגרמה לו בזמן ועקב השירות הצבאי.

המשיב ישלם לעורר את הוצאות המומחים מטעמו עבור חוה"ד לפי קבלות שיציג וכן שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ + מע"מ. 16.

ביום 12.4.91 עמד העורר לבדיקה בפני ד"ר א. קוטן, מומחה למחלות אונקולוגיות ברמב"ם, אשר סקר את תנאי שרותו של העורר וקבע, כי "במסגרת שרותו הצבאי לא נחשף לקרינה רדיואקטיבית או לחומרים קרצינוגניים", ולכן, לאור נתוני המקרה הספציפי של העורר ולאור הספרות המקצועית העדכנית, אין שום קשר ישיר או בלתי ישיר כלשהו בין השרות הצבאי של המערער לבין התפתחות סרטן האשך אצלו ולבין מהלך המחלה.

במסמך מיום 25.9.05 של חיל הרפואה האווירי כותב סרן רומן גלפונד כי אין בידו פרטים על תאונות עבודה בטייסות חיל האויר וחשיפה לחומרים כימיים או לקרינה, אבל הוא מאשר כי המערער שרת בחיל האויר במקצוע ממ"ס בטייסות מיראז’ עייט ושחק בין השנים 1974-1989.

מפקדו של המערער, מר אליהו דקל, קובע כי במהלך שרותו הוא שימש כמפקדו של המערער מספר שנים והוא מדגיש כי במהלך שרותו הצבאי נחשף המערער לחומרים רעילים וגם לגזים, קרינת מק"מ של מטוסים ולסוגי החומרים האלה, שמן מנוע, שמן הדראולי, שמן גנרטור, דסל, מוליקות, חומרי אטימה למיכלי דלק וחומר מסיר חומרי אטימה, חשיפה זו היתה יום יומית לאורך כל השרות.

לאחר הכשרתי שובצתי לשרת כמכונאי מטוסי סילון בבסיס "רמת דוד" ומאוחר יותר בבסיס "עובדה". במסגרת תפקידי זה, אותו ביצעתי אף במסגרת צבע קבע (ועד לשחרורי בשנת 1992), נדרשתי לחשיפה אינטנסיבית למכ"ם של מטוסים בעיקר בין השנים 1975-1983, במהלך שירתתי "בטייסת". כמו כן, באתי במגע יומיומי עם חומרים מסוכנים שונים, דלקים וגזים רעילים.

...

פרופ' ברוק מדבר על מדגם של 148 מקרים ומסיק את המסקנה האמורה לעיל.

מסקנה: לא הוכחה אסכולה רפואית הקושרת בין קרינה אלקטרומגנטית בלתי מייננת ובין הופעת סרטן האשכים.

לכן, יש לדחות את הערעור.

בשנת 1982, במלחמת של"ג, גויס בשירות נוסף לקבע בבסיס אימונים גולני (בג'נין) ושירת כרס"פ פלוגת מפקדה.

במסגרת תפקיד זה, היה עליו לוודא שפלוגת המפקדה תתפקד בכל המקצועות בכל התחומים, החל ממזון, ביגוד ועד לאספקת נשק, תחמושת ואמצעי לחימה.

התפקיד כלל אחריות לוגיסטית על 36 ישובים קדמיים מהבחינה הביטחונית, שמירה על מתקני החירום וטיפול שוטף בהם במהלך השנה, שמירה וטפול במתקנים במוצבי הגזרה, טיפול שוטף באוכלוסיית המילואים, לווי הלוחמים בהיבט לוגיסטי ואספקת מזון, דלק, הובלה, אמצעי לחימה ועוד.

פרופ' עינת קבע לסיכום, כי על סמך הכתוב בספרי הלמוד העדכניים ברפואה פנימית, אנדוקרינולוגיה וסוכרת, ניתן לומר שהסוכרת מטיפוס 2, שאובחנה אצל המערער בבדיקתו בשנת 2001, לא נגרמה ולא הוחמרה על ידי השרות בצה"ל. פרופ' עמיחי רובין, מומחה למחלות פנימיות וריאות, בחוות דעתו מיום 31.1.02, קבע בוודאות כי תיסמונת דום הנשימה אצל המערער הינה על רקע קונסטיציונאלי שלא נגרמה ולא הוחמרה ע"י השרות.

...

אנו סבורים שאין בתנאי שירותו של המערער כדי להוות גורם להתפרצות המחלות להן הוא טוען.

כפי שנקבע בבר"ע 187/83, רדוזיצקי נ' ק. התגמולים, פ"ד לז(4) 361, אין צורך להוכיח בדרגה של "קרוב לוודאי" אלא יש להראות כי "מתקבל מאוד על הדעת" שיש קשר סיבתי בין השירות לפגימה הנטענת, וגם במקרה בו כפות המאזניים שקולות, הרי שדין הערעור להדחות, מאחר ועל המערער לעמוד במאזן הסתברויות לשם הוכחת תביעתו, כלומר מעל לסבירות של 50%, ובמצב שקול – דין התביעה להידחות – ראה ע"א 192/85, ק. התגמולים נ' הכט, פ"ד מח (3) 646.

לאור כל המפורט לעיל, אנו קובעים כי המערער לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו להוכחת האמור בערעורו, על כן אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את החלטת קצין התגמולים.