ככל שיחליט בית המשפט כי לנתבע 1 ולתובעת זכויות בחברה, מן הדין להפחית משווי החברה את יתרת החוב הרשומה על שם הנתבע 1 בספרי החברה ואשר נכון ליום 31.12.2012 הסתכם בסך 772,886 ₪.
הרישום בספרי רשם החברות, הגם שאיננו קונסטיטוטיבי מהוה ראיה קבילה בעלת משקל רב, כאשר נטל ההוכחה רובץ על כתפי הטוען כנגד הרישום.
ככלל, ייטה בית המשפט להישען על חוות הדעת של המומחה אותו מינה, מתוך ההנחה כי המומחה הנו גורם ניטראלי המנותק מהסכסוך בין הצדדים וחובת הנאמנות שלו נתונה אך ורק כלפי בית המשפט, כשהמומחה פועל במקצועיות ואובייקטיביות, במסגרת הכללים אשר נקבעו בתחום מומחיותו.
ראה לעניין זה גם סיכומי הנתבע 1:
"התובעת טוענת כי כספי ההלוואה הושקעו בעסק ולא שמשו למימון בניית בית המגורים. בנגוד לטענה הנ"ל, הנתבע 1 וגם אחיו ג' העידו וגם הציגו ראיות בכתב, כי סילוק הלוואת המשכנתא בוצע מחשבון החברה תוך חיוב מקביל של כרטיסי הנתבעים בחברה בגין אותם חיובים. גם רואה החשבון של החברה המציא אישור בכתב...בו הוא אישר כי בהתאם לספרי החברה, ג' וג' ד' הפקידו בחשבון הבנק של החברה את כספי הלוואת המשכנתא שנטלו וכי התשלומים החודשיים לפרעון אותה הלוואה והמשולמים מחשבון הבנק של החברה הם מאותם כספים שהופקדו" (סעיפים 46-48 לסיכומי הנתבע 1).
...
לאחר שעיינתי בחוות דעת המומחה ברלינר ושקלתי את השיקולים הנדרשים לעניין, אין מקום לסטות מחוות דעת המומחה על ידי הפחתת רכיבי הפיתוח.
לא קיימת כל חובה בדין לפיה על הנתבע 1 לשלם לתובעת את מחצית שווי התכולה, חלף עריכת שתי רשימות, ועל כן בקשתה של התובעת נדחית.
משלא נערכה בחינה ממשית בנושא בסמוך לפירוד, קיים קושי לדון בחלוקת המיטלטלין בחלוף זמן כה רב, בייחוד כאשר התובעת לא עתרה למינוי מומחה בנושא זה.
על כן, החלטתי לפסוק לתובעת, על דרך האומדנא, פיצוי גלובאלי בסך של 50,000 ₪ בגין חלקה בתכולת בית המגורים.
אם כן, טענת התובעת ביחס לפסיקת מחצית משווי התכשיטים נדחית.
סיכום:
סופו של דבר, על הנתבעים לפעול כאמור:
להעביר לתובעת מחצית מהון מניות החברה ו' מ' נ' בע"מ.
ב.על הנתבע 1 לשלם לתובעת 291,946 ₪ לאיזון כולל של עודף זכויותיו.
הוצאות:
בשל ההתנהלות ארוכת השנים בתיק זה וגרירתו של הנתבע 1 וכן הנתבע 2 את התובעת להליך משפטי ארוך וממושך, למעלה מעשור, הנני מחייבת את הנתבעים 1-3, יחד ולחוד, בהוצאות לטובת התובעת בסך של 200,000 ₪.
