סעיפים 4 ו 14 לחוק רישוי עסקים: עיסוק ללא רישיון בעסק הטעון רישוי

הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של עיסוק ללא רישיון בעסק טעון רישיון, בנגוד לסעיפים 4 ו-14 לחוק רשוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן – "החוק").

...

אשר על כן, הגעתי לכלל מסקנה כי מתחם העונש ההולם בכל הנוגע לרכיב הקנס נע בין 5,000-12,000 ₪ ₪.

אשר על כן ונוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי יש למקם את עניינו של הנאשם בחלקו התחתון של המתחם, עם זאת, לא מצאתי כי יש לסטות מן המתחם לקולא.

סוף דבר: במכלול השיקולים המפורטים לעיל, ובין היתר, אופי העבירה, סוג העסק, תקופת העבירה, סטטוס הרישוי ומהות הסירוב, אני גוזרת על הנאשם קנס בסך 7000 ₪ אשר ישולם ב – 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, שהראשון בהם ביום 1.5.23.

ביום 4.6.2023 הנאשם הודה והורשע בעבירה של עיסוק ללא רישיון בעסק טעון רשוי, לפי סעיפים 4 ו-14 לחוק רשוי עסקים, תשכ"ח – 1968.

בתאריך 14.11.2021 בשעה 14:15 או בסמוך לשעה זו, עסק הנאשם בעסק כשאין בידו רישיון ועד למועד הגשת כתב האישום ביום 24.5.2022 לא הוצא רישיון לעסק ולא הוגשה בקשה לרישיון לניהול עסק זה. כאמור לעיל, הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו ביום 4.6.2023, הטיעונים לעונש נשמעו בפניי במועד זה והצדדים הסכימו כי גזר הדין יישלח אליהם בדואר.

...

בהינתן האמור אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בנסיבות בתיק שבפניי הינו קנס הנע בין 5000-10000 ₪ בנוסף לצו סגירה לעסק.

במקרה דנן ולאחר איזון בין השיקולים השונים שפורטו לעיל, סבורני כי יש לגזור על הנאשם קנס ברף התחתון של המתחם.

סוף דבר לאור מכלול השיקולים דלעיל אני גוזרת על הנאשם קנס בסך 5000 ₪.

רקע - ההליך שבפני: כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של איסור ליכלוך והשלכת פסולת ברשות הרבים ואיסור פינוי פסולת שלא כדין בנגוד לסעיפים 2, 4, 7(ד), 13(ב)(4א) ו- 13(ג)(1א)(ב) לחוק שמירת הניקיון ועבירה של עיסוק ללא רישיון או היתר בנגוד לסעיפים 4 ו- 14 לחוק רשוי עסקים, תשכ"ח 1968, יחד עם פריט 5.1 ב לצוו רשוי עסקים (עסקים טעוני רשוי) תשע"ג 2013.

...

לפיכך, אני מורה על חילוט המשאית שמספרה 8818815.

לפיכך, והגם שאין הסמכה מפורשת בחוק, אני סבורה כי הפרשנות הראויה מחייבת לאפשר למשטרה לתפוס את כלי הרכב מבצעי העבירות, ואך הגיוני הוא שעלויות התפיסה והאחסון יחולו על מבצעי העבירות ולא על כלל הציבור.

בעניין זה מקובלת עלי עמדת ב"כ הנאשם, כי בלתי סביר ובלתי מידתי, ליידע את הנאשם רק בחלוף שנתיים וחצי ממועד התפיסה של המשאית, כי הוא נדרש לשלם עלויות אחסון של כ- 70,000 ₪ (סכום לא סופי).

נאשמים 4 ו-5 הורשעו גם בעבירות של גרימת ריח חזק או בלתי סביר המפריע או עלול להפריע לאדם המצוי בקירבת מקום או לעוברים ושבים בנגוד לסעיפים 3, 11(א)(1) ו- 14 לחוק למניעת מפגעים, תשכ"א 1961 (להלן – "חוק למניעת מפגעים"), אי המנעות מפעולה העלולה לזהם מים והשלכה של חומרים מוצקים נוזליים או גזיים לתוך מקור מים או בקירבתו, עבירות לפי סעיפים 20ב(א) ו- 20ב(ב) לחוק המים, תשי"ט 1959 (להלן – "חוק המים"), נאשמים 2 ו-3 זוכו מעבירות אלה.

בנוסף, נאשמים 2 ו- 4 הורשעו גם בעבירה של עיסוק ללא רישיון או היתר זמני בנגוד לסעיפים 4 ו-14 לחוק רשוי עסקים, תשכ"ח – 1968 ביחד עם פריט 5.1(ב) לצוו רשוי עסקים (עסקים טעוני רשוי), תשע"ג – 2013 (להלן ביחד – "חוק רשוי עסקים").

...

לאור כל האמור עתר ב"כ הנאשמים להטיל על הנאשמים את העונשים הבאים: על נאשם 3 קנס בסך 5,000 ₪.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המבקשת, ציין כי ראוי להטיל גם מאסרים מותנים, קבע כי המתחמים גבוהים יותר מאשר אלו שהציג בית משפט קמא – כך לדברי ערכאת הערעור: "סבורים אנו שהמתחמים המקובלים בפסיקה הרלוונטית גבוהים מאלה שהציב בית משפט קמא. בקביעת שיעורי הקנס, הבאנו אפוא בחשבון את מתחמי הענישה המקובלים בפסיקה כשמטרת הפסיקה היא להרתיע את הנאשמים מלהתייחס בהפקרות לאיכות הסביבה", לאחר שנלקח בחשבון שאחת המשאיות היתה תפוסה תקופה ארוכה, וכי אין זה דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם משיבים כשמתקבל ערעור המדינה על קולת העונש, הוטלו על המשיבים הקנסות הבאים: 60,000 ₪, 25,000 ₪ ו- 15,000 ₪ בהתאמה, הוגדלו ההתחייבויות ועל משיבים 2 ו-3 והוטלו מאסרים מותנים בני 3 חודשים למשך שנתיים.

לאור כל האמור אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לכל אחד מהנאשמים הוא כדלקמן: נאשם 2 – בגין העבירות של ניהול עסק להובלת פסולת ללא רישיון עסק מתאים, וניסיון השלכת פסולת ברשות הרבים באמצעות משאית ונגרר שבבעלותו – מתחם העונש ההולם נע מקנס בסך 60,000 ₪ ועד לקנס בסך 200,000 ₪.

ביום 29.11.2022 הנאשם הודה והורשע בעבירה של עיסוק ללא רישיון בעסק טעון רשוי, לפי סעיפים 4 ו-14 לחוק רשוי עסקים, תשכ"ח – 1968.

...

בהינתן האמור אני קובעת כי מתחם העונש ההולם הינו קנס הנע בין 5000 -15,000 ₪ בנוסף לצו סגירה לעסק.

במקרה דנן ולאחר איזון בין השיקולים השונים שפורטו לעיל, סבורני כי יש לגזור על הנאשם קנס כספי ברף התחתון של המתחם.

סוף דבר לאור מכלול השיקולים דלעיל אני גוזרת על הנאשם קנס בסך 5000 ₪.