זאת, בהתאם להוראת סעיף 9(א) לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, הקובע כי "היה עובד מועסק על פי חוזה לתקופה קצובה והגיעה התקופה לקצה, רואים אותו לענין חוק זה כאילו פוטר, זולת אם הציע לו המעסיק לחדש את החוזה". סעיף 9(ב) מוסיף וקובע כי "הצעת המעסיק לחדש את החוזה כאמור בסעיף קטן (א) צריך שתמסר לעובד לפחות שלושה חודשים לפני תום תקופת החוזה".
במקרה שלפנינו, הנתבעים כלל אינם טוענים כי הציעו לתובע הצעה לחדש את חוזה עבודתו "לפחות שלושה חודשים לפני תום תקופת החוזה", ולמעשה הם מודים כי הודיעו לו כי אינם יכולים להעסיקו עוד, ביצעו לו גמר חשבון ורכשו עבורו כרטיס טיסה )ראו אישורם לכך גם בסעיף 6 לכתב התביעה שכנגד שהוגש לתיק ביום 7.9.17).
...
עם זאת, באופן שלא מצאנו לו הסבר, טען התובע בסיכומיו כי היה זכאי לכך ששכרו ההתחלתי היה אמור לעמוד על סך של 16,000 ₪.
אך מה היה הערך בשקלים של הסך בדולרים מזומן שקיבל התובע מדי חודש?
הנתבעים טוענים שמדי חודש, ובהתאם לסיכום בהסכמי העבודה, נמסרה לידיו של התובע המחאה בשקלים על הסך המגיע לפי התלושים.
הוצאות משפט
במאזן השיקולים הנוגעים לפסיקת הוצאות משפט לחובת הנתבעות 1 ו-4, מצאנו לנכון להביא כשיקול לפסוק הוצאות על הצד הגבוה את העובדה שמדובר בהליך משפטי ארוך וסבוך שנמשך לאורך שנים, וכשיקול לפסוק הוצאות על הצד הנמוך את העובדה שהתביעה נדחתה בעיקרה גם ביחס לנתבעות אלה (שכן התביעה כומתה לסך של 2,387,491 ₪, ובסופו של דבר הסך שנפסק לחובת הנתבעות 1 ו- 4 עומד על פחות מרבע מסכום התביעה הכולל).
לסיכום
הנתבעת 1 (ניראור) והנתבעת 4 (יזמות), ביחד ולחוד, ישלמו לתובע את הסכומים הבאים:
גמול עבוד בשעות נוספות בסך 444,897 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 2.6.14 (יום הגשת התביעה שלפנינו).
התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים 2, 3, 5 ו- 6, הוצאות משפט בסך 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.
