סעיף 8 לחוק המקרקעין

האם חזרה מהתחייבות ליתן מתנת מקרקעין יכולה להיות בעל פה? למרות שסעיף 8 לחוק המקרקעין קובע כי עסקה במקרקעין טעונה מיסמך בכתב, נקבע בפסיקה כי ביטול עסקה במקרקעין יכול ויהא בעל פה – דעת הרוב בע"א 674/83 דניאלסה ס.א. חברה זרה נ. גד-שט שותפות לבנין ולהשקעות, פ"ד מא(4) 130.

...

באשר לטענה כי בייפוי הכוח הבלתי חוזר צוינה העברה של 400 מ"ר מחלקה 74 ללא התייחסות לחלקה 73, אני סבורה כי לא די בכך כדי להוכיח ידיעה של סבאח על עסקת המתנה.

לפיכך, אני נעתרת לסעד זה. הסעדים שהתבקשו על ידי הבעלים הרשומים (נתבעים בשלושת התביעות): הבעלים הרשומים, נתבעים בשלושת התביעות כמפורט לעיל, עתרו בסיכומיהם לסעדים הבאים: "לקבוע כי ניכר העדויות עומד בסתירה מהותית למסמכים ובראשן התכנית לפיה נקבעו מגרשים, טב/2717, וכי התכנית ברורה ומחייבת ובידיעת כל המעורבים שבדרך זו או אחרת הסתמכו עליה בהסכמים שערכו". "לקבוע כי זכויותיו של מר עמאר בהתאם לתכנית איחוד והחלוקה, טב/2717, והתשריט שאושר על פיה, חט/3554, מהוות 3 השלמות במספר מחלקה 73 לחלקה 74 וכי אין עוררין על חלוקה כפי המתבטא בתכניות והתשריט כאמור על פיהן.". מדובר בסעדים הנוגעים להליכי תכנון וממילא הסמכות העניינית הרלוונטית לעניינים מסוג זה אינה מסורה לערכאה זו, ואף אין המדובר במסגרת הדיונית המתאימה.

כך, בכל הנוגע לסעד המבוקש ביחס לתכנית אינני סבורה כי יש מקום למתן סעד מסוג זה. אף ביחס לבקשה לקבוע קביעות ביחס לזכויותיו של עומר בהתאם לתוכנית איחוד וחלוקה, אינני סבורה כי יש מקום להיעתר לבקשה זו. עוד יצוין כי מדובר בבקשה של הנתבעים, שככאלה אינם זכאים לסעד מסוג זה. ככל שביקשו הנתבעים לקבל סעד ביחס לשאלה ממי נעשו השלמות לפי תכנית איחוד וחלוקה, היה על בעלי הזכויות לנקוט הליך מתאים שבמסגרתו יעתרו לסעד מסוג זה תוך צירוף כלל הצדדים הנדרשים לעניין זה. עוד פירטו הבעלים הרשומים בסיכומיהם את עמדתם ביחס להתחייבויות הנוגדות שבמחלוקת וביקשו כי בית המשפט יורה על ביטול הסכם המתנה בין מחמוד לבין אימאן, ולקבוע כי אין לו תוקף מחייב.

לנוכח המסקנות אליהן הגעתי כמפורט בפסק הדין אינני נעתרת לבקשתם זו. הוצאות משפט לנוכח התוצאות אליהן הגעתי ומשעה שמדובר בהתנגשות שבין התחייבויות נוגדות במקרקעין, שבעטיין נקלעו התובעים בשלושת ההליכים (סבאח, אימאן, וריאד) לתאונות המשפטיות שהן מושא המחלוקת, לא מצאתי לחייב את סבאח, אימאן, וריאד, בהוצאות משפט.

באשר לצורת החוזה, סעיף 23 לחוק החוזים מורה כי חוזה יכול להעשות בכתב, בעל פה או בכל דרך אחרת, זולת מקרים בהם קיימת חובה לעשותו בדרך אחת (לדוגמה, בהתאם לקבוע בסעיף 8 לחוק המקרקעין, התחייבות לבצע עסקה במקרקעין תעשה בכתב).

...

אעיר כי בעניין זה אני מאמינה יותר לנתבעים בנוגע לסיכום עבודה – דבר שמשך אותם להיקשר בהסכם, משהגיעו בגינו ולא בגין עובדיו, כל עוד הוא מפקח עליהם – מפקח על הרצף באופן רציף ולא בשליטה מרחוק.

סוף דבר.

אני סבורה כי נוכח התנהלות הצדדים שיכלו לייתר את התביעות מלכתחילה, וכאשר במבחן התוצאה שתי התביעות התקבלו באופן חלקי (משהמומחה קבע שישית מסכום הליקויים שקבע המומחה מטעמם מעבר לכך שלא קיבל את כל טענותיו בנוגע לעבודה לקויה ואף דחה את עמדתו כי מדובר בליקויים חמורים אלא טיב העבודה הוא דווקא סטנדרטי, ויתר הרכיבים נדחו, ומנגד קבע שישנם ליקויים שיש לקזז מהתשלום לתובע) – כל צד יישא בהוצאותיו ובטרחתו.

מקום שמדובר בהסכם המקנה זכות במקרקעין (למעט שכירות ושאילה לתקופה קצרה מחמש שנים כאמור בסעיף 79(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969), העסקה טעונה גם מיסמך בכתב (סעיף 8 לחוק המקרקעין).

...

משהוגשה התביעה על ידי התובע, דינה להידחות בהיעדר יריבות ועילה.

דין שתי החלופות להידחות מהטעמים שנמנו לעיל, קרי: אין מקום להורות שהתובע יהיה שוכר משום שלא התקיים מפגש רצונות בעניין זה והתובע ידע על כך. בה במידה, אין מקום לאכוף את ההסכם כך שהעמותה הקנדית תהיה שוכרת הן בהיעדר מסוימות ביחס לתנאי זה; הן משום שסעד זה לא התבקש בכתב התביעה.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, התובענה נדחית.

זאת נוסף על דרישת הכתב בהתאם לסעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969.

...

מכל האמור לעיל עולה כי התובעת פעלה בהתאם לזכויותיה על פי זיכרון הדברים, העבירה את הטיפול לבאי כוחה, אשר על פי מיטב שיפוטם המקצועי, קבעו שמסירת החזקה תעשה בכפוף לקבלת תשלום מלוא התמורה וכי החתימה על מסמכי המשכנתא תעשה לאחר קבלת כל ההון העצמי.

לא זו בלבד שלא ברור מדוע הבקשה הוגשה רק ביום 20.6.2023 בעוד מהמסמך עולה כי הונפק כבר ביום 27.3.2023, הרי שאין במסמך כל נימוק לסגירת התיק, ועל כן אין במסמך זה כדי להשפיע על החלטתי בעניין זה. עוד אוסיף, כי אין בעובדה שהתלונה במשטרה נסגרה, וללא שפורטה סיבת הסגירה, כדי להעיד שהתנהלות הנתבע הייתה ראויה.

על כן אני מורה על תיקון הטעות בעמודים אלו ובמקום "העדה הגב' דניאל" ייכתב "העד מר משה פריש". סוף דבר התביעה מתקבלת.

ראו על כך עניין גרין, בפיסקה 42 כדלקמן: "... כיום נהוגה במשפט הישראלי הגישה כי דרישת המסוימות, שהוותה בעבר אחד משני עמודי התווך שעליו ניבנה החוזה, ירדה מגדולתה, ומהוה מעין 'כינור שני' לדרישת גמירות הדעת". כל אימת שמדובר בהתחייבות לבצוע עסקת מקרקעין (כבעניינינו), נידרשת ההיתחייבות להעשות עלי כתב (סעיף 23 לחוק החוזים בשילוב עם סעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969).

...

על הזכות שלא להתקשר בחוזה ראו עניין אזערי, פסקה 5: "נקודת המוצא היא כי לכל צד במשא ומתן הזכות שלא להתקשר בסופו של דבר בחוזה (חופש החוזים במובנו השלילי). כל צד למשא ומתן רשאי לפרוש ממנו בכל שלב, כל עוד לא הביע גמירות דעתו המלאה להתחייב בחוזה. 'המגבלה העיקרית, אולי היחידה, לזכות הפרישה נובעת מעקרון תום-הלב: כמו כל התנהגות במהלך משא-ומתן, גם הפרישה ממנו צריכה להיות מונחית על-ידי עקרון תום-הלב... פרישה בתום-לב היא פרישה המודרכת על-ידי שיקולים ענייניים הנובעים ממהות העסקה, מהתפתחות המשא ומתן ומעמדות הצדדים לו'. (ספרה של פרופ' ג. שלו, דיני חוזים (תש"ן) בעמ' 50, וכן בספרם של ד' פרידמן ו-נ' כהן הנ"ל בעמ' 591-599). עם זאת, אין לתת למגבלה זו, שבסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, משמעות רחבה מדי, אשר תפגע בעקרון חופש החוזים". עוד ובעניין זה של החופש לפרוש ממשא ומתן ראו פרידמן וכהן בעמ' 699, כי: "משא ומתן אינו מטיל חובה לכרות חוזה. צד הנכנס למשא ומתן נוטל על עצמו סיכון כי המשא ומתן לא יניב חוזה. כלל זה נובע מהרעיון של חופש החוזים במובנו השלילי, לאמור, החופש שלא להיות כבול, כל עוד לא הביע הצד גמירת דעתו לכרות חוזה". עוד בהמשך, מצוין כי "השאלה אם פרישה ממשא ומתן מוצדקת, תלויה בשלב המשא ומתן, בסיבת הפרישה וכן בנהגים המקובלים באותה עסקה" (שם, בעמ' 708).

נזכיר כי ביום 21.10.2021, בשעה 17:08, שלח עו"ד פדה הודעת וואטסאפ אל עו"ד יהודה, כי: "... עלה נושא של היטל השבחה אפשרי שלא נלקח בחשבון. בודקים". ביום המחרת, 22.10.2021, שלח עו"ד פדה הודעת וואטסאפ נוספת אל עו"ד יהודה, כי: "... בראשון יבדקו את העניין של התבע החדשה". מן המקובץ לעיל מתבקשת המסקנה כי הנתבעת פרשה מן המשא ומתן בתום לב. אף אם ניתן וראוי היה להיוודע לתכנית 302 על השלכותיה השונות בשלב מוקדם יותר של המשא ומתן, ובכך למנוע המשכו המיותר, אין הדבר מוציא את העדר הידיעה ואת תום לבה של הנתבעת.

סוף דבר משלא נכרת חוזה בין הצדדים, אני מורה על דחיית התביעה.