יפים בעיניין זה, הדברים שנאמרו ע"י כב' השופט א' גרוניס, ברע"א 2893/07 קופת חולים לאומית נ' ד"ר באסם אבו עסב [פורסם בנבו] (09.07.2007) כדלקמן: "כאשר עסקינן בסעיף שיפוט ייחודי בהקשר הפנים ארצי, אין הערכאה הדיונית יכולה להיתעלם ממנו, כאשר מוגשת בפניה בקשת העברה... שקולי נוחות ומירב הזיקות בהקשר בו עסקינן הנם עניין לנשיאת בית משפט זה (או למשנה לנשיאה) אם מובאת בפניהם בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (ראו למשל, בש"א 4666/02 גוכלר נ' עיזבון אזאוילוס, פ"ד נו(6) 817 (2002); בש"א 739/05 חיימוביץ נ' סלקום ישראל בע"מ (לא פורסם, [פורסם בנבו], 6.2.2005))".
לעיתים יסטה בית המשפט מהוראות תקנה 7 לתקנות, אך הדבר ייעשה רק כאשר קיימים נימוקים כבדי משקל במיוחד לעשות כן (ראו: ב"ש 422/81 יוסף רובין ובניו חברה לבניין בע"מ נ' שיכון עובדים בע"מ [פורסם בנבו] (30.11.82)), שם נאמר, כי הנימוקים "... חייבים להיות בעלי משקל מכריע, ולא כל אי-נוחיות, הנגרמת לבעלי הדין, תצדיק העברת הדיון מבית-משפט שעליו הסכימו הצדדים".
· ר' לעניין זה החלטתו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה בת"א 30367-03-18 אמות השקעות בע"מ נ' אנגל ייזום פרויקטים בע"מ [פורסם בנבו] מפי כב' השופטת תמר שרון-נתנאל.
...
כעולה מן המקובץ לעיל, פירשו בתי המשפט המחוזיים את התיקון לתקנות ההוצאה לפועל, כמבטל את הפררוגטיבה הנתונה לתובע לבחור בין החלופות השונות המתקיימות בתקנות סדר הדין האזרחי לבירור תביעתו, בקבעם כי ככל שביהמ"ש מוצא כי הוא בעל סמכות מקומית לדון בהתנגדות שהועברה אליו לבקשת החייב, לפי אחת מהחלופות הקבועות בתקנות, הרי שידון בה ולא "יעבירנה עוד", וזאת בדומה לכלל הקבוע בסעיף 79 לחוק בתי המשפט.
לאור זאת אני מורה כי מדובר בטענה לתנאי מקפח אשר לא נסתרה ולפיכך יש להורות על קיום הדיון בבית משפט זה.
לסיכום:
לאור האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשתה של התובעת להעברת הדיון ומחייבת אותה בתשלום הוצאות הנתבע בסך של 1,200 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום.
לפיכך, הבקשה להעברת הדיון מחוסר סמכות מקומית – נדחית.
