סעיף 67 לחסד"פ סמכות שוטר לעכב אדם

סמכותו של שוטר לעכב אדם, ובכלל זה הסמכות להורות לו להתייצב בתחנת המישטרה לצורך חקירה, מוסדרת בסעיף 67 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו – 1996, הקובע: "67. עיכוב חשוד במקום

...

על סמך כל האמור עד כה, הגעתי לכלל מסקנה שעיכובו של התובע לחקירה לא היה כדין.

אני מקבלת את טענת התובע, לפיה ההוראה להתייצב בשבת בתחנת המשטרה, כמו גם החקירה בשבת, צילומו ולקיחת דגימות ד.נ.א וטביעות אצבע, גרמו לו לחשש ולעגמת נפש.

ברע"א 4672/14 גליק נ' מד"י הנ"ל, מצא בית המשפט העליון שהמערער עוכב שלא כדין פעמיים, בכל פעם לשעות אחדות.

התשתית הנורמאטיבית סעיף 3 לפקודת המישטרה [נוסח חדש] תשל"א-1971, קובע כי המישטרה היא זו המופקדת על "קיום הסדר הצבורי וביטחון הנפש והרכוש". לשוטר מסורה סמכות לעכב אדם במקום המצאו על מנת לברר את זהותו או כדי לחקור אותו עת יש לו יסוד סביר לחשד כי האדם עבר עבירה או עומד לעבור עבירה העלולה לסכן את שלומו או ביטחונו של אדם, או את שלום הציבור או את ביטחון המדינה (ראו סעיף 67 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996.

...

כפי דבריו: "ואז לצורך העניין אמרתי להם שהם יצאו ואם הוא מפר ואם הוא לא התייצב אז שיעכבו אותו לחקירה". לאחר ששמעתי עדותו של רפ"ק בוחבוט, ולנוכח עדויות עדי הנתבעת ודוחות הפעולה שהוגשו, לא מצאתי כי בנסיבות העניין, נפל פגם בהתנהלותו של רפ"ק בוחבוט שפעל כפי סמכותו לעיכוב התובע הקבועה בחוק המעצרים.

לסיכום כפי שפורט על ידי לעיל בהרחבה, לאחר בחינת כלל הראיות, העדויות והסרטונים ממצלמות הגוף של השוטרים שהובאו בפניי במסגרת הליך זה, מצאתי לקבוע כי לא עלה בידי התובע להוכיח טענותיו בכתב תביעתו.

לאחר שמיעת העדויות בפניי ותוך שקילת מכלול הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי תביעתו של התובע הוגשה כשזו משוללת כל יסוד.

הנתבעת "פעלה כלפי התובע כדין בהתאם לשיקול דעת מבצע שנגזר מנסיבות העניין ובהתאם לסמכותה ולחובתה לשמור על שלום הציבור ובטחונו". עיכובו של התובע היה לפי סעיף 67 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן - חוק המעצרים).

דיון והכרעה קובע סעיף 67 לחוק המעצרים: (1) היה לשוטר יסוד סביר לחשד כי אדם עבר עבירה, או כי הוא עומד לעבור עבירה העלולה לסכן את שלומו או ביטחונו של אדם, או את שלום הציבור או את ביטחון המדינה, רשאי הוא לעכבו כדי לברר את זהותו ומענו או כדי לחקור אותו ולמסור לו מסמכים, במקום המצאו.

...

מטרתו של פקד ועקנין היתה: "לבוא לתובע, לקחת אותו הצידה, לעשות איתו בירור - לברר מה המטרות שלו ולמה הגיע לפה. בסופו של דבר היתה מתקבלת החלטה של הפיקוד לפה או לפה, או לעכב אותו לתחנה לחקירה יותר משמעותית, ואני יכול להגיש שהיו גם אנשים שבשטח בשיח נעים וממצה הבנו את הכוונות שלהם ונתנו להם להמשיך" (עמ' 5, שור' 21-28).

התוצאה אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 7,500 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 1,650 ₪.

דיון ב(1) עיכוב התובע לתחת המישטרה לטענת התובע, הנתבעת הפרה את הוראת סעיף 67(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 ("חוק המעצרים").

מעשים אלה וההפרעה כאמור נאסרו על התובע ואישתו בצו למניעת הטרדה מאיימת מיום 23.8.2018 שניתן למשך חצי שנה, שכן נאסר עליהם במפורש "לחסום כלי רכב של המבקשת ובני משפחתה". לאור סרטונים אלה, ולאור העובדה שבהגיעו למקום השוטר צפה בסרטונים וכן ראה שפחי הזבל חוסמים את חניית מישפחת גמליאלי, היתקיים התנאי הראשון הקבוע בסעיף 67(ב)(1) לחוק המעצרים, המקנה לשוטר סמכות לידרוש מאדם להילוות עמו לתחנת מישטרה, שכן היה לשוטר יסוד סביר להניח שהתובע ואישתו עברו עבירת הפרת הוראה חוקית בכך שהפרו את צו בית המשפט.

...

התנהגותו של [התובע] אינה תואמת התנהגות אזרחי נורמטיבי ומההתייחסות עולה כי הוא פעל באופן שיטתי להטריד את שכניו וגם בימ"ש שדן בעניין הגיע למסקנה זו והוציא צו הגנה לטובת שכניו.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת, בתוך 30 יום, הוצאות משפט בסך של סך של 8,775 ש"ח. המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

עיקר טענת התובעת הוא כי העיכוב היה בנגוד לדין, כי ההחלטה לעכב את התובעת בשעה 05:30 לפנות בוקר נעשתה בחוסר סמכות וכי לא הובאו העדים הרלוואנטיים ובהם השוטרים שנתנו הנחיה לעכב את התובעת; החוקר שקבל מסנ"צ בן שלום הנחיות והשוטרת שכתבה מיזכר בו ציינה את הניסיונות לאתר את התובעת טלפונית ביום 26.5.20, כשהמזכר ללא שעה (נספח 3 לכתב ההגנה).

לגופו של עניין נטען כי עיכובה של התובעת נעשה כדין בהתאם לסעיף 67 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים").

...

בתשובות ששלח המתלונן במענה לשאלות ב"כ התובעת בהתאם להחלטה מיום 14.2.22, מסר המתלונן כי מדובר בטעות לשון, משום שלא רואים במצלמות אדם זורק את היונה וכי הכוונה היתה למסקנה הגיונית נסיבתית.

לסיכום טענה המשטרה כי כלל פעולותיה נעשו כדין, לרבות הפעולות שנעשו בתחנת המשטרה.

טענת המשטרה לפיה סעיף 67 לחוק המעצרים מאפשר לה לסור לביתו של כל אדם שאינו עונה לטלפון ולחייבו בליווי לתחנת משטרה, הינה בניגוד לדין, ואין בידי לקבל את הטענה כי מדובר בפעולה בתום לב שנעשתה בתחום ההרשאה החוקית.