כך או כך, פסקי דין בתי הדין לעבודה תומכים בכך כי גם במקרים שבהם לא הוצגו ראיות נוספות, למעט ראיות בהיבטים מינהליים, התקבלו החלטות בהתייחס להתנהלותה של ועדת החריגים - לדוגמה ע"ע (ארצי) 33066-11-12 מכבי שירותי בריאות נ' ילנה גילאור:
"בהיותה אורגן של קופת החולים וזרועה הארוכה, נתונות החלטותיה של ועדת החריגים לבקורת שיפוטית של בית הדין לעבודה, שהיא ערעורית בתהותה בהתייחס לראיות שעמדו לנגד עיני חברי הועדה. בהתאם וככלל, במהלך הדיון בבית הדין לעבודה, לא תדרש הבאת ראיות נוספות על הראיות, שהיו לפני חברי הועדה במהלך הדיון לפניהם, למעט במקרים חריגים. זאת, בשונה מראיות המובאות בפני בית הדין האיזורי בהיבט המנהלי, בכל הנוגע להתנהלותה של ועדת החריגים בדיון ובהחלטתה".
מאחר שממילא אין מחלוקת בין הצדדים כי מדובר בטיפול יעיל בעניינינו, בהסתמך על פסקי דין והלכות ביה"ד לעבודה ובהתאם לסעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, בו מצוין כי בית הדין אינו שומע ראיות רפואיות מעבר לראיות שעמדו בפני הועדה ואינו קובע ממצאים רפואיים, שכן הבקורת המתקיימת על ידו היא ביקורת מנהלית במהותה (וגם על כך כאמור אין כל מחלקות בין הצדדים), לא מצאנו לנכון כי הצגת חוו"ד מומחה היתה תורמת לשיקולינו וטענות הנתבעת בעיניין זה נדחות.
...
במצב דברים זה, כאשר מדובר במספר בודד של מטופלים המצויים או העלולים להימצא בסיטואציה דומה לתובעת, כאשר ממילא אנו רואים את הסיטואציה הספציפית של כל מטופל ומטופל, כאשר מנהל וועדת החריגים של הנתבעת מציין באופן חד וברור כי הנתבעת אינה מצויה בגירעון וכי ממילא השלכות הרוחב אינן עומדות בפני עצמן (בהתאמה לאמור בחוזר משרד הבריאות), אנו דוחים את הטענה בדבר אילוצים כספיים המונעים בפני עצמם מהוועדה להעניק טיפול לתובעת.
לא מצאנו לנכון כי קיימת רלבנטיות ליכולת הכלכלית של התובעת, שהרי כלל המבוטחים נושאים באותו תשלום לנתבעת, אין מדובר בתשלומים דיפרנציאליים ובהתאמה שיקולי הוועדה אינם אמורים להיות דיפרנציאליים בקשר ליכולות הפיננסיות של המבוטחים.
סוף דבר:
התביעה מתקבלת ועל הנתבעת לממן לתובעת את הטיפול במשלב התרופות קיטרודה ולנבימה וזאת ללא דיחוי.
