סעיף 50(א)(3) לחוק ההוצאה לפועל

הבנק מצידו חלק על טענת התובע בעיניין זה. בסיכומיו טען הבנק כי אין בעיניינו תחולה להוראות סעיף 19 לחוק המישכון, שכן סעיף זה אינו עוסק בכל סוג של מישכון, אלא אך ורק במישכון מופקד, בהתאם להוראות סעיף 4 (2) לחוק המישכון, הממומש על ידי הגוף המוסדי ללא הליכי הוצאה לפועל, או הליכים משפטיים, בהתאם להוראות סעיף 17 (3) לחוק המישכון.

" סעיף 19 לחוק המישכון, הדן במימוש מישכון על ידי גוף מוסדי - כאשר לעניינינו הבנק הנו גוף מוסדי כהגדרתו בסעיף 17 (3) לחוק המישכון - קובע כדלקמן: (א) מימוש של מישכון כאמור בסעיף 17(3) יהיה במכירה בדרך מקובלת בשוק שבו נמכרים נכסים מאותו סוג, ובאין שוק כזה – בדרך מסחרית סבירה.דרך 2005 (ב) לא יפתח הגוף המוסדי במימוש המישכון אלא לאחר שנתן לחייב ולכל אדם שזכותו עלולה להפגע מן המימוש – והוא ומענו ידועים לגוף המוסדי – הודעה במועד סביר מראש על הצעדים שהוא עומד לנקוט למימוש המישכון.

בסעיף 13 לחוק, קבע המחוקק שורה של "פרסומים מותרים", אשר לא ישמשו עילה למשפט פלילי או אזרחי.

...

שיעור הפיצוי משהגעתי למסקנה כי במקרה עסקינן לא היה מקום לפתיחת תיקי הוצאה לפועל, שכן בפתיחתם הפר הבנק חובת תום הלב המוטל עליו, על האחרון לפצות את התובע בנזק שנגרם מפתיחתם.

יחד עם זאת, משלא הגעתי למסקנה כי פתיחת הליכי ההוצאה לפועל ותפיסת הרכב, הינם בבחינת הוצאת לשון הרע של התובע, איני פוסקת לאחרון סכום בגין ראש נזק זה. כן, ומשלא הוכחה אחריותו של הבנק לנזקים הנטענים ברכבו של התובע, איני פוסקת כל פיצוי בגין ראש נזק זה. כן אין לחייב את הנתבע בהפסד שכר והצאות התובע, טענה שנטענה בעלמה ע"י התובע ולא נתמכה בראיות כלשהן.

סוף דבר לאור האמור, אני מקבלת את התביעה, באופן חלקי, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע, הסך של 36,190 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (28/05/2012) ועד היום, בצירוף הוצאות ואגרת משפט ע"ס 3,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 5,500 ₪.

עוד מפנה ב"כ המבקש לסעיף 50(3) לחוק (ככל הנראה לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967).

לשיטתו של המבקש, בהנתן סעיף 50(א)(3) לחוק ההוצל"פ, כלל הכנסותיו של חייב מוגנות, הכל עד לאותה התיקרה.

...

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובת המשיבים מצאתי כי החלטת הרשם הינה נכונה, מנומקת דיו וסבירה בנסיבות ועל כן דין בקשת רשות הערעור להידחות.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין.

משכך, כספים אלו אינם זכאים להגנה של סעיף 50(א)(3) לחוק ההוצל"פ. לאור האמור, בקשת רשות הערעור נדחית.

אכן, נוכח ההגבלה שהוטלה על המערערת מכוח סעיף 66(א)(3) לחוק ההוצאה לפועל דינה הוא כדין לקוח מוגבל חמור, וכפועל יוצא הוגבלו חשבונותיה (ראו שילוב הוראות סעיפים 3ג(א)(1), 3ג(ב) ו-3(ב) לחוק שיקים ללא כסוי).

...

ספק רב בעיני האם על יסוד טענות אלו של המערערת - אשר לא פורטו די הצורך ולא גובו באסמכתאות המלמדות כי אותה הגבלה שהוטלה עליה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל זה מכבר אכן צפויה להתבטל בפרק הזמן הקרוב (ויצוין כי גם בפרק הזמן שחלף למן מועד הדיון לא הוגשה כל הודעת עדכון המלמדת על ביטולה של אותה הגבלה) - יש לומר כי אין מדובר בערעור תיאורטי לעת הזו.

מכל מקום, וגם אם תתקבל טענת המערערת כי אין עסקינן בערעור תיאורטי נוכח פעולותיה לביטול ההגבלה שהוטלה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, סבורה אני כי דין הערעור להדחות אף לגופם של דברים.

מטעמים אלו, ומשהמערערת לא הרימה את הנטל להוכיח כי קמה עילה לביטול הבאת שיקים שסורבו בחשבונה במניין השיקים המסורבים, הערעור נדחה (וממילא הצו הזמני שניתן לאחר הגשת הערעור מבוטל).

סעיף 3 לחוק המישכון קובע כי משכון נוצר בהסכם בין החייב לבין הנושה.

סעיף 17 לחוק המישכון, בנוסחו טרם התיקון, קבע כלהלן: דרכי מימוש מימוש המישכון יהיה על פי צו בית המשפט, אולם – (1) במישכון שיש לגביו בדין אחר הוראות מיוחדות לענין זה יהיה המימוש בהתאם לאותן הוראות; (2) במישכון שהופקד כאמור בסעיף 4(2) או שנירשם כאמור בסעיף 4(3) יכול שהמימוש יהיה על פי צו ראש ההוצאה לפועל; (3) במישכון שהופקד כאמור בסעיף 4(2) והוא משמש ערובה לחיוב המגיע למוסד בנקאי כמשמעותו בחוק בנק ישראל,תשי"ד-1954, יכול שהמימוש יהיה על ידי המוסד עצמו ללא צו כאמור; (4) במישכון שהוא זכות יכול שהמימוש יהיה כאמור בסעיף 20.

על עמדה זו של בית המשפט נמתחה ביקורת מלומדים שעיקרה כי יש לפרש את ההוראות בפקודת החברות לעניין שכלול באמצעות הפקדה באופן שיעלה בקנה אחד עם הוראות חוק המישכון לעניין זה. לשיטה זו, יש לפרש את המונח "מיטלטלין" שבסעיף 178(א)(3) בהתאם להגדרת "ניירות ערך" שבסעיף 24 לחוק המישכון ולהכיר באפשרות לשכלל בהפקדה ניירות ערך הדומים באפיונם למיטלטלין, דוגמאת מניה למוכ"ז. באותו אופן מפרש המלומד לרנר את המונח "מיסמך סחיר" שבסעיף 178(ב), כך שיהלום את הגדרת "ניירות ערך" שבסעיף 24 לחוק המישכון (וראו זלצמן וגרוסקופף בעמ' 283-282; לרנר 311-310.

...

זו גם המסקנה המשתמעת מפסק הדין בעניין אובזילר.

היה על הבנק לרשום את השעבוד על מנת לשכללו, ומשלא עשה כן, השעבוד הספציפי ­– אשר לטעמנו לא נוצר מלכתחילה – לא השתכלל ואינו תקף בפני המפרק.

אשר על כן, הערעור נדחה.

לא ניתן לקבל מענה המשיבות, בהפנותן לסעיפים מסוימים בחוק ההוצאה לפועל ותקנותיו (ר' סעיף 80 לתשובה).

הפנייה להוראות - אשר לטענת המשיבות, ניתן להסיק מהן, בעקיפין על אותה מיגבלה, אינה מספקת לטעמי (ר' ההפניה לסעיף 22 לאותו חוק, או לסעיף 50 (א)(3) - באשר למי שאינו עובד בשכר, או הפניה אף לתקנה 50 תקנות ההוצאה לפועל).

...

אף שאין צורך להידרש לצדקת התשובה שנבחרה, אציין כי מקובלת עלי הנמקת המשיבות כפי שהובאה בסעיפים 215-204 לתשובתן.

מקובלת עלי עמדת המשיבות כי אותן סמכויות, כלולות בסמכויות בתי המשפט על פי כל חיקוק.

סופם של הדברים הוא כי העתירות אפוא נדחות.