סעיף 5 (ב) לחוק מע"מ

]השופט א' שטיין: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע (השופט ג' גדעון) אשר ניתן ביום 6.8.2019 בגדריו של ע"מ 13255-08-17 ואשר אישר את החלטת המשיב, ממונה איזורי מע"מ באר שבע, לפסול את ספרי המערערת לשנות המס 2015-2013 בהתאם להוראות סעיף 77ב(ב) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ או החוק), ולהטיל עליה כפל מס תשומות וקנס בהתאם לאמור בסעיפים 50(א1) ו-95 לחוק.

...

לאור המקובץ, אין לי אלא לאמץ את ממצאיו העובדתיים ואת מסקנותיו המשפטיות של בית משפט קמא, מטעמיו, מכוח האמור בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

זאת, בהתבסס על סעיף 5(ב) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק המע"מ) אשר קובע כי "במכירת דירת מגורים בידי עוסק במקרקעין שרכש אותה ממי שאינו מלכ"ר, מוסד כספי או עוסק, המס עליה יהיה לא ממחירה המלא אלא מההפרש שבין מחירה בעת המכירה כאמור לבין מחירה בעת הרכישה". ביום 7.7.2014 הוציא המשיב למבקשת שומת מס עיסקאות, במסגרתה חויבה האחרונה במס בגין מכירת 4 הדירות החדשות לאלקובי ומרציאנו לפי שווי שוק של דירה חדשה, בנכוי סכומי המס שעליהם דיווחה המערערת ושאותם שילמה.

...

בענייננו, לא שוכנעתי כי עלה בידי המבקשת להצביע על כך שהחידוש ההלכתי הנטען הוא בעל קושי או חשיבות מיוחדים (ראו והשוו: דנ"א 10639/06 TEA BOARD INDIA נ' DELTA LINGERIE S.A.OF CACHAN, FRANCE, פסקה 14 (13.4.2008)).

זאת, בין היתר, מכיוון שהפסיקה הבהירה כי גם טענת התיישנות מהותית כפופה למגבלות בעניין עיתוי העלאתה על ידי החייב (ראו עניין מגדל הזוהר, בפסקה 6) – ולא הובהר מדוע ההתייחסות לטענת ההתיישנות כדיונית תקשה בהקשר זה על חייבים המבקשים להשיג על שומה שהוצאה בחלוף חמש שנים מהגשת הדו"ח. עוד יוזכר כי פסק הדין בערעור ניתן פה אחד, ואף בכך יש משום חיזוק למסקנה כי הבקשה דנן דינה להידחות (דנ"א 2393/12 מדינת ישראל נ' מולהי, פסקה 9 (22.4.2012)).

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בסעיף 8 תאר את המסגרת הנורמאטיבית לעניין מסוי מע"מ במכירת דירת מגורים ע"י עוסק במקרקעין בסעיף 5 (ב) לחוק מע"מ. המומחה הסביר כי "זהו הסדר המביא בסופו של דבר לחיוב במע"מ שלא בשיעור ממחירה המלא של העסקה, אלא, בשיעור ההפרש שבין מחיר המכירה ולמחיר הרכישה של הנכס הנמכר." על פי הפסיקה, ההסדר אינו חל על קבלן ועל דירות חדשות.

...

בסעיף 8 תאר את המסגרת הנורמטיבית לעניין מיסוי מע"מ במכירת דירת מגורים ע"י עוסק במקרקעין בסעיף 5 (ב) לחוק מע"מ. המומחה הסביר כי "זהו הסדר המביא בסופו של דבר לחיוב במע"מ שלא בשיעור ממחירה המלא של העסקה, אלא, בשיעור ההפרש שבין מחיר המכירה ולמחיר הרכישה של הנכס הנמכר." על פי הפסיקה, ההסדר אינו חל על קבלן ועל דירות חדשות.

תחילה, המומחה התייחס לתרחיש הנתבעים המכונה "מקדם פרופורציה", המבוסס "על מקדם חישוב יחסי או פרופורציונאלי שנקבע כאחוז מהפרשי מחירים בין קניה ומכירה בניכוי סכומים נוספים ששימשו ככל הנראה לעסקאות. מס העסקאות שהועבר לרשויות, נקבע מהתוצאה שהתקבלה במכפלת המקדם." המומחה הבהיר "כי התרחיש המתואר לעיל אינו מוכר לנו. לא מצאנו כל סימוכין לשימוש ו/או חישובי מע"מ בשיטה כאמור, בעת מכירת דירת מגורים בידי מי שעוסק במקרקעין. בנוסף, העלינו כי שיטת החישוב כאמור, אינה מוכרת לרשויות המס ואינה מבוססת על חוק מע"מ". המומחה ציין כי "מן האמור לעיל, ברור כי לא בכדי, קבעו רשויות המס, בשומה המתייחסת לתקופות בהן הוגשו דוחו"ת, כי מיסי העסקאות שהועברו לא היו מלאים ולפיכך הוצאה שומה המחשבת את ההפרשים לסכומים כפי שהיו צריכים להיות משולמים. על סכומי החיוב נוספו הפרשי הצמדה וריבית והצמדה בהתאם לסעיפים 97 או 98 לחוק". לאחר מכן, המומחה התייחס לתרחיש רשות המיסים כפי שנקבע בשומה שהוצאה לתובעים והמתבססת על חיוב במע"מ בגין ההפרש שבין מחיר הרכישה למחיר המכירה בהתאם לסעיף 5(ב) לחוק מע"מ בסך של 827,686 ₪.

סוף דבר בימ"ש מקבל התביעה בעניין החבות באופן חלקי ומחייב הנתבעים לשלם לתובעים שכ"ט בא כוחם בסך של 12,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

בא-כוחה של המערערת ניסה לשכנענו כי התוצאה שהיא ביקשה להשיג – היזדכות על המע"מ ששולם על ידי המוכרים הפרטיים מהם רכשה את הבניין הישן – היא תוצאה רצויה, מאחר שיש בה כדי למנוע תשלום כפל מע"מ. ייתכן שכעניין כלכלי הצדק עם בא-הכוח המלומד, ואולם המחוקק הישראלי ראה הצדקה לתחום את הקלת המס שניתנה בסעיף 5(ב) לחוק מע"מ לנסיבות בהן עוסק מוכר את אותה דירת המגורים שרכש מאדם פרטי, ולא להחילה כשהעוסק רוכש ביניין ישן, הורס אותו, ובונה במקומו ביניין חדש.

...

שומת מס תשומות הערעור בעניין זה, נוגע לקביעות עובדתיות מובהקות של בית המשפט קמא, ולפיכך דינו להידחות.

סוף דבר אציע לחברתי ולחברי כי נקבל את הערעור בחלקו, במובן זה שנכיר בכך שסכום נוסף של 4,929,831 ש"ח, בו לא הכיר בית המשפט קמא, התקבל על ידי המערערת מאלקובי ומרציאנו קודם לחודש יוני 2009 על חשבון העסקה, ועל כן תביעת המע"מ לגביו התיישנה (ביצוע תחשיב השומה המתוקנת צריך שיעשה על פי אותה מתכונת ששימשה להפחתת השומה ביחס לסכום של 500,000 ש"ח בו הסכים המשיב להכיר).

דין יתר רכיבי הערעור להידחות.

כתב האישום והשתלשלות ההליכים הנאשמים הורשעו על יסוד הודאתם בעובדות כתב אישום בבצוע 18 עבירות של ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מיסמך כאמור בסעיף 38, במטרה להישתמט מתשלום מס לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ"), ובעבירה של רישום וניהול כוזב של פנקסי חשבונות כוזבים, לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק מע"מ. מעובדות כתב האישום עולה, כי נאשמת 2 חברה בע"מ שעסקה בתחום עבודות הרמת חול, ונאשם 1 היה בכל המועדים הרלוואנטיים לכתב האישום בעל מניות, דרקטור ומנהלה הפעיל.

...

אשר לטענת השיהוי, אני סבורה כי אין בה ממש לנוכח חקירת התיק במשך כשנה כחלק מפרשייה, העברת התיק למחלקה המשפטית בפברואר 2020 והגשת כתב האישום, לאחר שימוע ביום 7.12.2020 – כעולה מהנתונים שפרסה המאשימה בטיעוניה לעונש בכתב.

ואולם, אני סבורה כי במקרה זה לעיתוי הסרת המחדל צריך להינתן משקל רב עד כדי חריגה לקולה ממתחם הענישה, שכן אין הצדקה בעיניי להטלת מאסר ממש על הנאשם, הגם שסקירת הפסיקה לעיל מלמדת כי זו הענישה הנוהגת.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשמים את העונשים שלהלן: על הנאשם 1 מאסר למשך 9 חודשים אותם יישא בעבודות שירות החל מיום 22.2.2024 (או במועד אחר שיקבע הממונה על עבודות השירות).