סעיף 45(ב) לחוק העונשין

ודוק: בעיניין היכולת לחפיפה בין עונש המאסר שהוטל בתיק הקודם לבין זה שיוטל כעת, אציין גם שלאור כך שהנאשם סיים לשאת את עונשו בהליך הקודם עוד טרם שהוגש כתב אישום זה, לא עומדת לרשותו אף האפשרות לטעון כעת לחפיפה מכוח סעיף 45(ב) לחוק העונשין.

...

אני מקבל את טענת המאשימה לפיה לא היה ביכולתה להעמיד את הנאשם לדין בגין עבירת הסחר בעת הגשת כתב האישום הראשון וזאת משיקולים של עיתוי חשיפת פעולת הסוכן.

משכך, סבור אני כי די בעצם הפיצול בין שתי העבירות, אשר בוצעו באותו מועד ובהקשר זהה, באופן שכתבי האישום בגינן הוגשו בהפרש של שנה, ואף לאחר שהנאשם סיים לשאת בעונשו בגין אחת העבירות, על מנת לקבוע שהנאשם צלח את השלב הראשון.

בעניין זה אפנה לאמור בעפ"ת 18521-02-12 מדינת ישראל נ' גדעון ארד בהלול (7.6.2012), שם ביטל בית המשפט המחוזי כתב אישום בשל פיצול אישומים תוך שציין כי "מוכנים אנו להניח שפעולות המאשימה נעשו בתום לב. גם פיצול אישומים נגד נאשם אחד לשני כתבי אישום, אף שאיננו רצוי, הינו לעיתים כורח המציאות, ואינו מהווה, כשלעצמו, טעם לקבלת טענת הגנה מן הצדק. אלא שבענייננו חברו מספר נסיבות המובילות למסקנה שהמשך ניהול ההליך נגד המשיבים עומד 'בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית" כקבוע בס' 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982' ".

סיכומו של דבר שאני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 8 חודשים וזאת החל מיום מעצרו – 10.1.2023.

הסניגור הפנה להוראת סעיף 45(ב) לחוק העונשין הקובע כבררת מחדל את ריצוי המאסר הארוך בלבד בעת שנגזרות על נאשם תקופות מאסר בתיקים שונים.

...

כל אחד ואחד משיקולים אלה מביא לכלל מסקנה כי יש להורות על ריצוי עונש המאסר באופן מצטבר במלואו, ודאי כאשר שיקולים אלה מצטברים זה לזה.

לנוכח כל האמור לעיל, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: שישה חודשים וחצי מאסר בפועל.

לפי הוראת סעיף 45(ב) לחוק העונשין, ביום 31.1.23 החל העותר לשאת בעונש המאסר בתיק הרכוש בחופף לעונש המאסר בתיק האלמ"ב. ביום 3.8.23,כשיסיים לשאת בעונש שנגזר אליו בתיק האלמ"ב, תוותר לו רק יתרת המאסר בתיק הרכוש, שמועד סיומה ביום 14.10.23.

...

כפי שנפסק אך לאחרונה בעת"א (חיפה) 58137-05-23 ציון נ' שב"ס (10.7.23): "לאסיר אין זכות קנויה לשחרור מנהלי ולכן העותר מלכתחילה לא יכול היה להסתמך על כך שיזכה לשחרור מנהלי. מטרת הסעיפים הנ"ל לפקודה הינה להקל על המשיב בכל הנוגע לתפוסת האסירים בבתי הסוהר תוך ביצוע מאזן בין תפוסת האסירים בבתי הסוהר ובין האינטרס הציבורי בשחרור מי שחומרת מעשיו אינה מונעת את שחרורו המנהלי (רע"ב 1049/15 [ניסים ניזרי נ' שירות בתי הסוהר (2015)]." סוף דבר, לא נפל פגם בקביעת מועד השחרור המנהלי של העותר, והעתירה נדחית.

כמו כן, טוען קבאג'ה כי סעיף 45(ב) לחוק העונשין קובע חפיפה בין עונשי מאסר מקבילים כבררת מחדל אשר חלה בעיניינו-שלו – זאת, בין היתר, לנוכח העובדה שהמדינה לא ביקשה מבית המשפט המחוזי לקבוע כי עליו לרצות את שני המאסרים שהושתו עליו זה-אחר-זה. קבאג'ה מוסיף וטוען, כי הוא הודה במיוחס לו באישום השני, שעניינו הפרת הוראה חוקית ושיבוש מהלכי משפט; ואחרי שהורשע בכל האישומים, קיבל את הדין ולא ערער על שום חלק מפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

...

אולם, בסופו של יום, הגעתי למסקנה כי אין בידינו לעשות כן מאחר שעונש המאסר שהשית עליו בית המשפט המחוזי אינו חורג במידה ניכרת לחומרא ממדיניות הענישה בעבירות שבהן עסקינן, ובתור שכזה אינו מאפשר התערבות מצדה של ערכאת הערעור (ראו והשוו: ע"פ 634/23 מדינת ישראל נ' פלוני (2.5.2023); ע"פ 5633/22 סאלח א דין נ' מדינת ישראל (28.11.2022)).

מכלול הנסיבות הללו והמניע הלאומני אשר הנחה את פועלו של קבאג'ה, חייבים היו להוביל את בית המשפט המחוזי למסקנה כי עונשו של קבאג'ה צריך לכלול בתוכו מאסר ממושך מאד; ודי אם אציין בהקשר זה את עונש המקסימום של 25 שנות מאסר שקבע המחוקק לצד העבירה של חבלה בכוונה מחמירה כמעשה טרור ולעונש המקסימום של 10 שנות מאסר אשר נקבע בגין חבלה זדונית בכלי רכב אשר מונעת על ידי מניע גזעני.

סוף דבר ערעורו של סלאימה, בע"פ 2054/23, וערעור המדינה בעניינו של סלאימה, בע"פ 2018/23, נדחים אפוא.

בפסיקה נקבע, שיש להיתחשב בשיקולי גמול והרתעה בעת ההחלטה על צבירה, או חפיפה של עונשים; כן נקבע, שעקרון ההלימה עשוי לגבור על סעיף 45(ב) לחוק העונשין בפרט כאשר העונשים השונים הוטלו בגין עבירות שונות, וקביעת ריצוי חופף של העונשים תייצר פער משמעותי בין חומרת העבירות לבין העונשים המוטלים.

...

נאמן לכללים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון דלעיל, שלפיהם, במקרים בהם מדובר באירועים נפרדים, אשר מקימים עבירות נפרדות, חפיפת עונשים איננה עולה בקנה אחד עם עיקרון ההלימה, ובמיוחד במקרים בהם מדובר בחפיפה מלאה של עונשים שהוטלו בהליכים שונים, סבורני שחפיפה מלאה בין העונשים השונים איננה סבירה ותחטא לעקרון ההלימה.

יוצא אפוא שנאשם זה ירצה 24 חודשי מאסר בתום נשיאת העונש, אותו הוא נושא כעת (40 חודשי מאסר בפועל שהוטלו במסגרת ת"פ 48196-01-22 מיום 12.12.22 בידי בית המשפט המחוזי במחוז מרכז) ואילו 6 חודשים מתוך העונש המוטל כעת ירוצו בחופף לעונש אותו הוא נושא כעת.

לאור ההסכמה המקובלת עליי, אני מורה על השבת כלי הרכב התפוס הנ"ל לגב.