סעיף 45 לחוק העונשין

ב"כ הנאשם הפנה לסעיף 45 לחוק העונשין אשר קובע שבמידה ובית המשפט לא מתייחס בגזר דינו לשאלת חפיפה או היצטברות של עונשי המאסר, ירצה הנאשם את תקופת המאסר הארוכה יותר.

...

לאור האמור לעיל, יישום ההלכה אמור היה להוביל למסקנה שיש לצבור את העונשים זה לזה, משמדובר בעבירות שונות, אשר בוצעו על ידי הנאשם בתקופות שונות, כאשר לכל אחת מהעבירות ערכים חברתיים מוגנים אחרים וכל אחת מערכת שיקולים עונשיים שונים.

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1 18 חודשי מאסר בפועל, מתוכם ירצה הנאשם 14 חודשים במצטבר לכל עונש מאסר אחר שהוטל עליו, ו-4 חודשים בחופף לו. הנאשם יתייצב לרצוי מאסרו ביום 20.11.22 שעה 10:00 בבית מעצר "קישון" כשבידו תעודת זהות ועותק מגזר הדין.

נאשמת 2 נמסר מהנאשם שהחברה אינה פעילה, ועל כן, אני גוזר עליה קנס כספי בסך 5,000 ₪.

סעיף 45 לחוק העונשין קובע כי בהיעדר הוראה אחרת, נאשם שנידון לשני מאסרים נפרדים ירצה רק את התקופה הארוכה יותר.

...

בסיכומו של דבר טענה המאשימה לעונש כולל של 30 חודשי מאסר, להפעיל במצטבר את שלושת המאסרים על תנאי, ובס"ה 54 חודשי מאסר, וכן מאסר על תנאי, קנס גבוה, פיצוי משמעותי, פיצוי בתיק הגניבה והתחייבות כספית.

ראוי לקבוע אפוא, הצטברות חלקית וחפיפה חלקית בין העונשים בתיקים השונים.

גזר הדין אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: אני גוזר על הנאשם בגין הרשעתו בתיק הנוכחי על כל צרופותיו עונש של 14 חודשי מאסר בפועל.

אני מורה כי מתוך המאסר שהטלתי והפעלתי בתיק זה, מחצית בסך עשרה חודשים תהיה בחופף למאסר הנוכחי ומחצית בסך עשרה חודשים במצטבר, כך שבס"ה ירצה הנאשם עונש כולל של 32 חודשי מאסר מיום מעצרו בתיק החדש, בניכוי תקופת המעצר בתיק זה, מיום 13.9.18 ועד 22.10.18.

לשיטתה, אמנם סעיף 45 לחוק העונשין קובע כי המאסרים צריכים להיות בחופף, אך סעיף 22א' לחוק שיחרור על-תנאי ממאסר, תשס"א-2001 , קובע כי על אף האמור בסעיף 45 לחוק העונשין, כאשר מדובר במאסר המופקע בהתאם לסעיף הזה, הכלל הוא שהוא שיוטלו במצטבר, ומכאן טוענת המאשימה כי לא נכון לנכות את תקופת המעצר.

...

לפיכך, אני גוזר על הנאשם העונשים הבאים: א. מאסר בפועל לתקופה של 33 חודשים.

על כך אוסיף, כי לשונו של סע' 22א לחוק שיחרור על תנאי ממאסר ברורה: על אף הוראות סעיף 45 לחוק העונשין, בוטל שיחרורו על-תנאי של אסיר לפי סעיפים 20 עד 22, יישא האסיר את יתרת תקופת המאסר שעליו לשאת בשל ביטול שיחרורו לפני ובמצטבר לכל מאסר אחר שהוטל עליו, ואם עבר עבירה נוספת בתקופת התנאי – גם לפני ובמצטבר לכל מאסר שיוטל עליו בשל אותה עבירה; היה האסיר נושא מאסר בעת שבוטל שיחרורו, יופסק אותו מאסר לשם נשיאת יתרת תקופת המאסר שעליו לשאת בשל ביטול השיחרור וישוב ויימשך מתום אותה תקופה; לענין זה, "מאסר" – לרבות מאסר בשל אי-תשלום קנס.

...

ר' למשל רע"פ 3530/08, אלטורי: אשר לטענת המבקשים, כי שגה בית משפט השלום כאשר הטיל רכיב של פיצוי ללא הערכה מדויקת של הנזק, דינה להידחות.

עניינה של העתירה בטענה, שהעותר, הנושא בשני מאסרים נפרדים, "מצא כשל בחישוב ימי מאסרו/בנכוי קיצור שיחרורו המינהלי עקב הגדרתו כאסיר אלמ"ב", בכך שהשחרור המינהלי חושב בהתאם לאסיר אלמ"ב, אף שמאסרו השני הממושך יותר, הוטל שלא בגין עבירת אלמ"ב. בדיון שהתקיים ביום 28.6.23 הוסיף, שבקביעת יתרת מאסרו לא נילקחה בחשבון הוראת סעיף 45 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, באשר לדרך נשיאת מאסרים נפרדים, וכן שב"טופס שהיית אסיר", שהופק ביום 21.3.23, נרשם שמועד תום ריצוי מאסרו הוא ביום 14.10.23, ומועד שיחרורו המינהלי המלא הוא ביום 2.9.23.

...

כפי שנפסק אך לאחרונה בעת"א (חיפה) 58137-05-23 ציון נ' שב"ס (10.7.23): "לאסיר אין זכות קנויה לשחרור מנהלי ולכן העותר מלכתחילה לא יכול היה להסתמך על כך שיזכה לשחרור מנהלי. מטרת הסעיפים הנ"ל לפקודה הינה להקל על המשיב בכל הנוגע לתפוסת האסירים בבתי הסוהר תוך ביצוע מאזן בין תפוסת האסירים בבתי הסוהר ובין האינטרס הציבורי בשחרור מי שחומרת מעשיו אינה מונעת את שחרורו המנהלי (רע"ב 1049/15 [ניסים ניזרי נ' שירות בתי הסוהר (2015)]." סוף דבר, לא נפל פגם בקביעת מועד השחרור המנהלי של העותר, והעתירה נדחית.