כתב האישום
כתב האישום שהוגש נגד הנאשם מייחס לו עבירה של שוד, לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, (להלן: החוק); עבירה נוספת של שימוש ברכב ללא רשות בעליו, לפי סעיף 413 ג' לחוק; עבירה של נהיגה ללא רישיון, לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א – 1961 (להלן: הפקודה), עבירה נוספת של הסתייעות ברכב לבצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודה וכן עבירה של שבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק.
כאשר עומת הנאשם עם השאלה כיצד הוא מסביר שאותם כתמים אדומים (כתוצאה מהשטרות המתפוצצים) שנמצאו על בגדיו נימצאו גם על הקטנוע, השיב "מטבע הדברים אין לי הסבר הגיוני לתת לך, מה שאני כן יודע שלא ביצעתי שוד", והכחיש כי גנב את האופנוע.
...
בשלב השני, בית המשפט נדרש להתבונן במארג הראייתי השלם ולבחון אם יש בו כדי לסבך את הנאשם כך שהמסקנה הטבעית הנובעת מן הדברים היא שהוא ביצע את העבירות המיוחסות לו, וזאת לפי ניסיון החיים, ההיגיון והשכל הישר.
נוכח כל האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה כי התקיים גם השלב השלישי בבחינת משקלן של ראיות נסיבתיות, לאמור כי לא עלה בידי הנאשם לספק הסבר הגיוני לשילוב של הראיות הנסיבתיות והממצאים הפורנזיים, שיכול לערער או לפגוע בסבירות של המסקנה ההגיונית והסבירה המתבקשת מהמארג הכולל של הנסיבות והממצאים הפורנזיים, כי הנאשם הוא שביצע את השוד בבנק "מרכנתיל" דיסקונט באשדוד, כפי שנטען בכתב האישום, וכפי שפורט בהרחבה לעיל.
סוף דבר
סוף דבר, נוכח כל האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה כי עלה בידי המאשימה להרים את נטל ההוכחה הנדרש במשפט הפלילי, ולהוכיח מעל לכל ספק סביר, כי הנאשם הוא השודד שנצפה במצלמות האבטחה, אשר ביצע את שוד הבנק בבנק "מרכנתיל דיסקונט" באשדוד.
לכן אני מרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, כמפורט בתחילת הכרעת הדין: עבירה של שוד, לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, (להלן: החוק); עבירה נוספת של שימוש ברכב ללא רשות בעליו, לפי
סעיף 413 ג' לחוק; עבירה של נהיגה ללא רישיון, לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א
– 1961 (להלן: הפקודה), משנמצא כי אין לנאשם כלל רישיון נהיגה, כעולה מת/34, בעבירה נוספת של הסתייעות ברכב לביצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודה וכן עבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק.