כן קבענו כי החריג לעקרון בדבר חלוקה בעין, הקבוע בסעיף 40 לחוק המקרקעין, מאפשר פירוק שתוף בדרך של מכירת המקרקעין, אולם כדי להחיל את החריג יש צורך להוכיח את תנאיו, דהיינו להוכיח כי לא ניתן לחלק את המקרקעין בעין או כי החלוקה תיגרום "הפסד ניכר" לשותפים.
...
מדובר בהחלטה תמציתית שבה מציין בית המשפט כי "לאחר עיון בבקשה ובתגובה, אינני רואה לנכון לאפשר את תיקון התביעה". בית המשפט הוסיף כי המשיב יוכל להגיש תביעה כספית אולם לא נימק מדוע אין לאפשר לו לעתור לסעד של חלוקה בעין.
המומחה רמזי קעואר, ביקר אף הוא בנכס, בנוכחות הצדדים ובאי כוחם, בחן את חוות הדעת השונות ואת המלצותיו של המהנדס אינג' מנסא והגיע למסקנה כי ניתן לחלק את המקרקעין בעין וכי יש להעדיף את הדרך השנייה שהוצעה על ידי אינג' מנסא, דהיינו לחלק את המבנה בהתאם לחלוקת החללים.
אין צורך לחזור על כל שנאמר בפסק הדין בערעור ודי אם נחזור ונבהיר כי אפילו הייתה המסקנה כי חלוקה בעין אינה אפשרית, או שיש בה הפסד ניכר לשותפים, הרי שהדרך הראויה לפירוק הייתה דרך המכירה כאמור בסעיף 40 לחוק המקרקעין.
סוף דבר
לאור כל האמור, אציע לחבריי לדחות את הערעור על כל חלקיו.
