סעיף 4 לחוק מקרקעי ציבור (פינוי פולשים)

דיון והכרעה ברע"א 4311/00 מדינת ישראל נ' בן שמחון (19.11.03) (להלן: "פרשת בן שמחון"), עמד בית המשפט העליון על התנאים לשימוש בסמכות להוצאת צוי פינוי על פי חוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים) התשמ"א – 1981, אשר במסגרת תיקון מספר 3 משנת 2011 (ס"ח 2271) תוקן שמו לחוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע) התשמ"א – 1982 (להלן: "החוק").

איני מקבלת את טענת המשיבה לפיה צו השמוש הארעי שהוציאה ביום 23.10.20 מקנה לה את הסמכות להוציא את הצוו נשוא בקשה זו. ראשית, לא ניתן לקבל את הקונסטרוקציה המשפטית לפיה קודם כל מוציא ראש רשות מקומית צו לפי סעיף 4 לחוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), ביחס למקרקעי רשות הפיתוח, שהם "מקרקעי ישראל", ללא הסמיכה מרמ"י, ורק אחר כך, על מנת להצדיק את הוצאת הצוו בדיעבד, מוציאה הרשות צו שימוש אירעי מכח חוק הרשויות המקומיות (שימוש אירעי במגרשים ריקים) התשמ"ז - 1987.

...

כל שאני קובעת הוא כי ספק רב אם צו זה יכול להכשיר את צו הפינוי שהוציאה הרשות ביום 30.9.20.

לסיכום, מצאתי להיעתר לבקשה לסעד זמני, לא משום ששוכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמבקש מחזיק במקרקעין כדין, אלא מאחר שהמשיבה לא הניחה את התשתית הראייתית הנדרשת, בשלב זה של ההליך, לשכנעני כי היא הרשות המוסמכת להוצאת הצו במקרה זה, למרות שהמקרקעין בבעלות רשות הפיתוח, וכי התקיימו כל התנאים הנדרשים להוצאת הצו.

לאור כל האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה, וקובעת כי הצו הארעי שניתן בתאריך 27.10.20 יעמוד על כנו עד להכרעה בהליך העיקרי.

הנתבעת לטענתם, היתה מודעת לקיומו של המבנה לכל הפחות מאז שנת 2019, אז הוגשה ע"י הנתבעת לבית המשפט תובענה לפינוי התובעים בסדר דין רגיל, דהיינו שהיו מודעים כבר אז, לקיומו של מבנה זה. לטענתם בהתאם לסעיף 4 (א) לחוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), תשמ"א -1981, צו סילוק הפולשים תקף רק כאשר מדובר במבנה שהוא בן פחות מ-36 חודשים, ובעניינינו הדבר לא מיתקיים.

...

לטענת הנתבעת, מאידך, דין התביעה להידחות.

סוף דבר התובעים לא השכילו להוכיח את זכותם במקרקעין ואף לא להוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת כי דין תביעתם להתקבל וכי דין הצו מושא ההליך, להתבטל.

בנסיבות העניין הנני מורה כי דין התביעה להידחות.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים באשר למועד הפינוי, והבאתי במסגרת שיקוליי את התנהלות התובעים ומצבה האישי של הנתבעת מס' 2 וכן את היות המבנה מושא הבקשה משמש אותם למגוריהם, כי אין להם מקום מגורים אחר, וכן על מנת לאפשר לתובעים למצוא מגורים חליפיים להם ולילדים, אני קובעת שלאור נסיבותיהם האישיות של התובעים , צו פינוי קרקע מספר 3351, הוא הצו מושא התובענה , יעוכב עד ליום ה- 2/1/22.

תמצית הרקע העובדתי : ביום 7.3.2022 הוציאה המשיבה נגד המבקשים צו לסילוק יד ולפינוי מקרקעי ציבור בהתאם לסעיף 4 לחוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), תשמ"א-1981 (להלן: "החוק") המקרקעין מושא הצוו הם חלקה 1 בגוש 14069 וחלקה 11 בגוש 14070 בקדיתא (להלן: "המקרקעין").

לא מדובר במבקשים שהם פולשים אלא במבקשים שמחזיקים בקרקע על סמך הבטחה שלטונית שהקרקע תוקצה להם בהתאם עיסקת החליפין עם הקרקע בבית ג'אן- אותה עיסקה לא הסתיימה ברשום מפני שהמבקש נסע לאוסטרליה ללמוד וטרינאריה.

...

לסיכום בבחינת השיקול של סיכויי התביעה, הרי שאלה אינם מובהקים ואינם נראים על הצד הגבוה .

הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבה את הוצאות הבקשה בסך כולל של 8,000 ₪.

בקשה למתן צו עיכוב ביצוע צו פינוי אשר ניתן ביום 14.10.2021 לפי סעיף 4 לחוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), התשמ"א-1981 (להלן: החוק, ביחס לחניון המצוי בסמוך ל"שער יפו" של הבסיס הצבאי צריפין בגוש 4236 חלקות 4,5,20-22 בשטח של כ-5,350 מ"ר (להלן: המקרקעין).

בכל הנוגע למדינה, המחוקק העניק לה אפשרות להגן על קרקעותיה מפני פלישה באמצעות חוק מקרקעי ציבור על ידי פעולה עצמית של הוצאה צו פינוי, שדינו כפסק דין הניתן להוצאה לפועל, ללא פניה לערכאות.

...

גם הפניית המבקש לרשום בדו"ח הפיקוח - "12.6.2020 תאריך מעקב" – אין בו כדי לשנות ממסקנה זו שכן לא הוברר מה משמעותו של רישום זה וממילא על פי תצלום אוויר של השטח שצרפה המשיבה לתגובה עולה כי באותו מועד (12.6.2020) השטח היה פנוי (נספח 2 לתגובת המשיבה, סעיף 4 לתצהיר המפקח פרנקו).

גם בחינת העניין בראי תקנה 95 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, מובילה למסקנה דומה.

סוף דבר, הבקשה למתן סעד זמני לעיכוב ביצוע צו הפינוי נדחית.

בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב: "מוצע לתקן את חוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין), התשי"ח-1958, ולקבוע כי פסק דין לפינוי או לסילוק יד ממקרקעי ציבור שניתן לטובת המדינה, יהיה ניתן לבצעו בדרך שבה מבוצע צו לפינוי קרקע לפי סעיף 4 לחוק ממקרקעי ציבור (פינוי קרקע), התשמ"א-1981, ולא דרך ההוצאה לפועל כפי שקבוע היום. תיקון זה מוצע, בין השאר, בעקבות מסקנות והמלצות הצוות להתמודדות עם פלישות למקרקעי ציבור, בראשות המשנה לפרקליט המדינה לעניינים אזרחיים, אשר הוקם בידי היועץ המשפטי לממשלה בשנת 2012" (הצעת חוק התיכנון והבניה (תיקון מס' 109), התשע"ו-2016, ה"ח הממשלה 1426, 1453).

...

סוף דבר התוצאה הבלתי נמנעת היא שיש לדחות את בקשתו של המבקש לסעד זמני, ושיש לאפשר למשיבה לבצע את הפינוי מכוח ההתראה שנתנה לו. עם זאת, כדי ליתן למבקש שהות מספקת להתארגן, כמו גם לנקוט הליך ערעורי מתאים נגד החלטה זו (ועליו לנקוט הליך כזה ללא דיחוי ככל שיבחר לנקוט אותו, ואיני מביע עמדה), ניתנת לו ארכה להמשיך להתגורר בנכס עד ליום 15.3.2023.