סעיף 37 לחוק זכות יוצרים דרישת הכתב בהעברת זכויות יוצרים

בנוסף, על פי סעיף 37 לחוק זכות יוצרים, חוזה להעברת זכות יוצרים או למתן רישיון ייחודי לגביה טעון מיסמך בכתב.

התובע העביר לנתבעים ולכלי תיקשורת אחרים עשרות אם לא מאות תמונות ומעולם לא דרש קרדיט ולא זכור לנתבעים מקרה אחד בו הוא קיבל קרדיט מכלי תיקשורת אחר על תמונה שצילם.

...

על שאלה זו, סבורני כי יש להשיב בשלילה.

משנמצא כי התובע לא הוכיח שהוא בעל הזכויות בתמונה וכי יש לו עילת תביעה נגד הנתבעים, הרי שהוא איננו זכאי לסעדים שנתבקשו על ידו ודין תביעתו להידחות.

על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית.

אשר לדרישת המקוריות המקובעת, שהיא ליבת חוק זכות יוצרים, נקבע בעיניין ע"א 8485/08‏ ‏The FA Premier League Limited‏ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט (14.3.2010), סעיף 38 בחוות דעתו של כבוד השופט ס' ג'ובראן, כלהלן: "משכך, כיום ניצבים אנו בפני הלכה ברורה, לפיה הן מבחן היצירתיות והן מבחן ההשקעה הנם תנאים הכרחיים למתן הגנת זכויות יוצרים, אך כל אחד מהם כשלעצמו איננו מהוה תנאי מספיק לכך. הגם שהדין הישראלי מפרש את שני המבחנים בצורה מצמצמת למדי - כפי שראינו לעיל - מדובר במבחנים מצטברים ומקבילים, ועל המבקש להגן על יצירתו, להראות את התקיימות שניהם. העדר יצירתיות איננו ניתן לחיפוי על ידי מידה גדושה של השקעה ביצירה, ולהיפך. לבסוף, מאחר שמבחן ההשקעה איננו מעורר ברגיל קשיים בצליחתו, מבחן היצירתיות הוא שמכריע בסופו של דבר האם יצירה עומדת בדרישת המקוריות בחוק" (ההדגשות אינן במקור) ראו גם: עניין ויינברג לעיל, פסקה 10; וגם פסק דינו של כבוד השופט א' שהם, עוד בשבתו כשופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בעיניין ת.א. 1879/07 מר ליאב אוזן ושות' נ' Winhelp בע"מ (18.11.2013).

לדבריו (שורות 28-24, עמוד 40): "הפרקטיקה הצלם מגיע לאולם אוקיי? אם אני מכיר אותו או לא מכיר אותו לא משנה. הוא מצלם בארוע, הוא שולח לי את זה למייל, שולח לי את זה לוואטספ אם הוא עם מגנט הוא מדפיס לי את זה, אני יכול לפתוח היום את הוטסאפ שלי ולהראות לך שיחות, כולם מתחילים בזה ששולחים לי את התמונה, ואחרי זה אומרים לי אהלן, אני אשמח שתמליץ עלי, הינה תראה לאנשים את התמונות, איזה תמונות יש לי" (ההדגשה אינה במקור) לפי סעיף 37(א) בחוק, זכות יוצרים ניתנת להעברה בחוזה או על-פי דין, ורשאי בעל הזכות לתת לגביה רישיון ייחודי או רישיון שאינו ייחודי.

בסעיף קטן (ב) בסעיף המוזכר נאמר כי "העברת זכות היוצרים או מתן הרישיון, כאמור בסעיף קטן (א), יכול שיהיו לגבי זכות היוצרים, כולה או חלקה, וניתן להגבילם למקום מסוים, לתקופה מסוימת או לעשיית פעולה מסוימת ביצירה". סעיף קטן (ג) בסעיף המוזכר קובע, כי חוזה להעברת זכות יוצרים או למתן רישיון ייחודי לגביה "טעון מיסמך בכתב". לעניין דרישת הכתב נקבע בפסיקת בית המשפט העליון, כי אינה דרישה מהותית אלא דרישה ראייתית [ע"א 4600/08 האולפנים המאוחדים בע"מ נ' ברקי פטה המפריס ישראל בע"מ (4.4.2012), פסקה 9 (להלן: "עניין ברקי"); רע"א 8626/13 יוסף טאובר (תבור) נ' ישראל 10 - שידורי הערוץ החדש בע"מ (5.5.2014), פסקה 4].

...

תמצית טענות האולם האולם טוען מנגד, בין השאר, כי דין התביעה נגדו להידחות, מאחר ואין בידי התובע עילת תביעה והוא לא הצליח להוכיח עילה כזו.

לקולא - נתתי את דעתי לעובדה לפיה דובר בפרסום מודפס כך שיש להניח כי היקף התפוצה שלו הוא מצומצם יותר מפרסום באמצעי מדיה או במרשתת; להיקף החלוקה של העיתון בשכונה או בשכונות ירושלים (מאות בודדות לפי אומדנה כללית); נתתי את דעתי לכך שהצילום שבפרסומת, אף שהוא כאמור מרכזי ולא אגבי, אך מופיע לצד פריטים נוספים; נתתי את דעתי גם לכך שבשלהי חודש אוקטובר 2015 הוחלף הצילום שבפרסומות (דבר שמחזק את המסקנה שזה בא עקב פניות התובע); נתתי את דעתי לעלות הצילום המקורי כפי שהעיד על כך התובע (1,000 ₪ - 3,000 ₪ - שורות 18-17, עמוד 11) וגם לעלות הצפויה של עותקי הצילום המקורי לו היה התובע משכפל ומוכר אותם לקהל הרחב (מספר שקלים עבור כל עותק).

לאחר כל אלה וכן לאחר שעיינתי בהפניות בפסיקה שבטיעוני הצדדים בסיכומיהם, סביר בעינַי לפסוק בנסיבות העניין דנן, פיצוי בגובה 18,000 ₪ בגין הפרת זכות היוצרים והזכות המוסרית.

התביעה נגד העיתון, כאמור, נדחית.

טענות הנתבע: בכתב ההגנה טען הנתבע שיש לדחות את תביעת התובעים מהסיבות כדלקמן: לתובעים לא קיימת עילה תביעת נגד הנתבע בהתאם לחוק עוולות מסחריות או חוק זכויות יוצרים שכן לא הוכיחו כי להם הבעלות ביצירה וכי מדובר ביצירה מקורית, היות ומדובר בתנאי סף אשר אינם מתקיימים בעניינינו; אם בית המשפט יסבור שאכן יש לתובעים עילת תביעה נגד הנתבע, קיימת לנתבע ההגנה הקבועה בסעיף 58 לחוק זכויות יוצרים, וכי הנתבע פעל בתום לב, ועל כן אין לחייבו בפצוי בגין הפרת חוק זכויות יוצרים; הנתבע פעל להסרת הפרסומים מיד עם קבלת פניית התובע 1, והנתבע כבר אינו עוסק בתחום זה, כך שגם מתן הצוו אינו רלוואנטי בעניינינו; התובעים לא הוכיחו את היסודות הנדרשים בעוולת גניבת העין, ועל כן אינם זכאים לכל פיצוי בגין כך. הראיות: מטעם התובעים העידו העדים כדלקמן: מר יהודה קוסטיקה, הנתבע 1, אשר חזר בתצהירו על הנטען בכתב התביעה.

צירוף החוזה היה מחויב על פי תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 בהיותו מיסמך מהותי לתביעה, ובמיוחד לאור הוראות סעיף 37 לחוק זכויות יוצרים המחייב שחוזה להעברת זכות הבעלות יהיה בכתב.

...

לאור זאת, סבור אני שיש בכך גם כדי לדחות את טענת המוניטין של התובעים ככל שהיא נוגעת לאזור הפרסום אליו כיוון הנתבע.

סבור אני שעצם השינוי של צורת המנעול מעיד על תום לבו של הנתבע, דבר אשר מביא אותו תחת כנפיה של ההגנה הנקובה בסעיף 58 לחוק זכויות יוצרים.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, סבור אני שיש לדחות את תביעת התובעים נגד הנתבע.

ברקע להסכם 1998 פנייה של מנהלו האישי דאז של גבריאלוב, מר יהודה טלית, בהצעה כי עננה תרכוש את זכויות היוצרים בקטלוג היצירות של גבריאלוב, וזאת לאחר שחברת טלית הפקות בע"מ (להלן: "טלית"), שייצגה את גבריאלוב, הלוותה לו סך של 220,000 ₪ + מע"מ וביקשה להבטיח את פרעון ההלוואה באמצעות תמלוגים להם זכאי גבריאלוב מאקו"ם. הפנייה לעננה נעשתה לאחר שהתברר, כי טלית אינה יכולה לקבל את התמלוגים מאקו"ם, ועל כן נידרש גורם נוסף (בעניינינו עננה) אשר יכול לקבל את התגמולים מאקו"ם. יצוין, כי במקביל למתן ההלוואה ולהסכם 1998 ובקשר עמם נחתם, ביום 1.1.1999, הסכם מו"לות בין עננה לבין טלית, אשר קיבל את אישורו של גבריאלוב.

לאור חשיבות הזכות, נקבע בסעיף 37(ג) לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-20007 כי "חוזה להעברת זכות יוצרים או למתן רישיון ייחודי לגביה, טעון מיסמך בכתב", וזאת בדומה להעברת זכויות במקרקעין (סעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969).

...

מוסיקה לפרסומות – כאמור שרייבר ציין בחוות דעו כי התמורה להפקת מוסיקה לפרסומת היא 50,000 ₪ לתשדיר, ואולם לא הסביר על בסיס מה הגיע למסקנה זו, ולא בדק את השוק הרלוונטי, למשל עד כמה מקובל או לא מקובל להפיק מוסיקה מקורית לפרסומת תחת שימוש ביצירות קיימות.

לאור כל האמור הרי שחוות דעתו של שרייבר אינה יכולה להוות נדבך ראייתי להוכחת ההפרות הנטענות ובוודאי שאין בה להוכיח הנזק הנטען, ככל שהיו מוכחות הפרות.

סוף דבר לאור כל האמור דין התובענה - להידחות.

ביום 7.5.2018, שלחו באי כוח התובע מכתב התראה לנתבעים, במסגרתו דרשו לחדול מלעשות שימוש ביצירות אשר זכויות היוצרים בהן שייכות לתובע וכן פיצוי כספי.

סעיף 37 (ג) לחוק זכויות יוצרים קובע, כי חוזה להעברת זכות יוצרים או למתן רישיון יחודי לגביה, טעון מיסמך בכתב.

...

בנסיבות המתוארות להלן, אני סבורה, כי יש לקבל את טענת הנתבעים לפיה הפרסומים נעשו בתום לב בשל אי הבנה "ולא נעשה דבר בכוונת מכוון". אוסיף, כי אף שקבעתי שזכויות התובע בכתבה האהבה אכלה אותה, אשר פורסמה במגזין ילדי טבע הדברים, הופרו, התחשבתי לענין גובה הפיצוי, בעדות התובע, לענין התנהלותו מול הנתבע בכתבה המקורית ותרומתה האפשרית לאי ההבנה הנטענת, ולפיה: "קשה לי להגיד אם כתבתי את זה או לא ספציפית על הפסקה הזו. ההסכם עם אודי היה שאת הכתבה המרכזית אני כותב שהיא בטבע הדברים ואני דרשתי אותו תשלום על טבע הדברים ועל ילדי טבע הדברים, זה היה יקר מדי אצל אודי נוצר בינינו דין ודברים ובדין ודברים הוחלט שאת הכתבה לילדי טבע הדברים אודי רצה שהעיתון שלו יכתוב את הכתבה, אני רציתי שאני אכתוב את הכתבה והפשרה הייתה, כדי שהוא יוכל לשלם פחות על ילדי טבע הדברים, שאנחנו נעשה איזשהן מסירות בינינו כדי שהוא יוכל לתקן את הכתבה. הכוונה שכתבנו והעברנו אחד לשני תיקונים ורעיונות, אבל הסיכום היה שהקרדיט לכתבה היא שלי ולכן מצוין בכתבה שכתב וצילום רונן וטורי ולא כתוב אודי רן או טבע הדברים". (פ' ע' 20 ש' 15-23).

אשר על כן, לאור טיב היחסים שבין הנתבע לתובע, עת התובע לא הציג כל פניה לנתבע בכתב בדוא"ל, או למצער במסרון, לחדול בעתיד מפרסומים, ללא אישורו מראש ו/או דרישה לשלם בעבור הרישיון, בהינתן כי קיבלתי את טענות הנתבעים לפיה פעלו בתום לב, ולאחר שהסירו את הפרסומים עם קבלת מכתב ההתראה, אני קובעת כי יש לחייב את הנתבעים בפיצוי בגין הכתבה האהבה אכלה אותה, בסך 15,000 ₪ ובפיצוי בגין פרסום הכתבה שועלים בחולות מקמן, באתר האינטרנט של הנתבעת, בסך 7500 ₪.

סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובע פיצוי בסך 22,500 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה.