סעיף 300א לחוק העונשין עונש מופחת

המערער הורשע על-פי הודאתו, שניתנה במסגרת הסדר טיעון, ברצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1997 (להלן: חוק העונשין).

הפגיעות הללו היו בסיס להסכמת הצדדים לגבי תחולתו של סעיף 300א(א) לחוק העונשין ("עונש מופחת").

...

דיון והכרעה דין הערעור להידחות.

למקרא נימוקי הערעור וגזר הדין של בית המשפט המחוזי, ולמשמע טענות ב"כ הצדדים, סבורני כי מלאכה זו נעשתה בשום שכל, וברגישות הראויה הנדרשת לעניין.

בסיכומו של דבר, לא נטען בערעור אלא שהמשקל שניתן לכל שיקול אינו משקל הולם, אך לא די בכך כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור בגזר הדין (ע"פ 1167/17 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 14 וההפניות שם (7.3.2018)).

עונש מופחת לפי סעיף 300א לחוק העונשין סעיף 300(א) לחוק העונשין קובע כי עונשו של רוצח הוא "מאסר עולם ועונש זה בלבד", אך בנסיבות חריגות, אשר מתוארות בסעיף 300א לחוק, ניתן להטיל עליו עונש מופחת.

...

אין בידי לקבל טענה זו. לפי אמות המידה של דיני נזיקין, נזקיהם של קורבנות הפיגוע הרצחני שבוצע על ידי המערער עולים בהרבה על סכום הפיצויים הכולל שהוטל עליו לשלם.

משכך, ולאחר שמצאנו כי החלטת בית משפט קמא תואמת את דיני העונשין ומטרותיהם, אין לנו עילה להתערב בה. סוף דבר: דין הערעור להידחות, ואני מציע לחבריי לדחותו על כל חלקיו.

השופט מ' מזוז: אני שותף למסקנתו של חברי השופט א' שטיין, כי יש לדחות את ערעור המערער על כל חלקיו.

בית משפט קמא דחה את הבקשה לענישה מופחתת, וכמצוות המחוקק בסעיף 300(א) רישא לחוק העונשין, נדון המערער למאסר עולם בגין הרשעתו בעבירת הרצח בכוונה תחילה.

...

למרות שציינתי כי מדובר בערעור על פסק הדין, הערעור שלפנינו נסוב, הלכה למעשה, על ההחלטה, מיום 10.9.2013, שבגדרה נדחתה בקשת המערער להחיל בעניינו את חריג הענישה המופחתת לעונש מאסר עולם חובה, לפי סעיף 300א(א) לחוק העונשין (להלן: ההחלטה).

ואולם, לקראת חקירתם של המומחים בבית המשפט, הם קיבלו לידם את מרבית החומר, לרבות כלל העדויות שניתנו במהלך המשפט, והם אף עומתו עם החומרים "החדשים" במסגרת חקירותיהם הנגדיות, כך שניתנה בידיהם האפשרות להתייחס בסופו של דבר לאותה תשתית עובדתית.

לסיכום, ועל יסוד האמור לעיל, שוכנעתי כי המערער לא עמד בהוכחת התנאים הנדרשים לשם תחולתו של סעיף 300א(א) לחוק העונשין בעניינו, ולפיכך אציע לחבריי לדחות את ערעורו.

סוף דבר הנני סבור כי אין מקום להתערב בהחלטתו המפורטת והיסודית של בית משפט קמא בשאלת הענישה המופחתת.

גדר המחלוקת 5.1 הצדדים חלוקים באשר לפרשנותה של הוראת סעיף 15(ד1) לחוק, לפיה "בית המשפט לא יקבע בצו לפי סעיפים קטנים (א) א8 (ב) את תקופת האישפוז או הטיפול המרפאתי, ואולם יורה בצו על תקופת האישפוז או הטיפול המרפאתי המרבית לפי הוראות פסקות (2) ו- (3)", כאשר ""תקופת האישפוז או הטיפול המרבית לא תעלה על תקופת המאסר המרבית". 5.2 בעוד שלשיטת המאשימה על בית המשפט לקצוב תקופה מרבית של אישפוז הזהה לתקופת המאסר המאקסימאלית שנקבעה בחוק העונשין לצד העבירה בה מואשם הנאשם ולא מסור לו כל שיקול דעת בעיניין (25 שנה בעיניינו של הנאשם – בהתאם להוראת סעיף 15(ד1)(2)(ג) לחוק), סבור הנאשם, כי המחוקק לא נטל מבית המשפט את שיקול הדעת בקביעת תקופת האישפוז המרבית אלא אך תחם את גבולה העליון, כך שרשאי הוא לקצוב תקופה קצרה מתקופת המאסר המאקסימאלית הקבועה בחוק העונשין (עותר לשנתיים ימים בעיניינו).

משעסקינן בעיניין שלפנינו במי שהואשם ברצח הרי שהעונש לו היה צפוי הוא עונש מנדאטורי - מאסר עולם  - כשבנסיבות ביצוע העבירה, לו היה מורשע בדין, לא היה כדי לשנות מכך, למעט בנסיבות הבאות בגדרה של הוראת סעיף 300א.לחוק העונשין (עונש מופחת), אשר דומה כי לא ניתן כלל, בעת הזו, לבחון תחולתן.

...

ומן הכלל אל הפרט       בעניין שלפנינו, סבורים אנו כי שתי העמדות כאחת מובילות לאותה תוצאה – ובמה דברים אמורים? החלתה של הפסיקה, לפיה הוראות החוק בנוסחן הקיים, כמו גם תכליתו המוצהרת, מחייבים קביעתה של תקופת אשפוז מרבית הזהה לעונש המקסימאלי שנקבע לצד העבירה הרלוונטית בחוק העונשין, מביאה בעניין שלפנינו לקביעתה של תקופת אשפוז מרבית של 25 שנה כמצוות הוראת סעיף 15(ד1)(2)(ג) לחוק.

משעסקינן בעניין שלפנינו במי שהואשם ברצח הרי שהעונש לו היה צפוי הוא עונש מנדטורי - מאסר עולם  - כשבנסיבות ביצוע העבירה, לו היה מורשע בדין, לא היה כדי לשנות מכך, למעט בנסיבות הבאות בגדרה של הוראת סעיף 300א.לחוק העונשין (עונש מופחת), אשר דומה כי לא ניתן כלל, בעת הזו, לבחון תחולתן.

בהינתן כל האמור לעיל ומשמוסכם דבר קיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לנאשם (ראה סעיף 15(א)(1) לחוק), מורים אנו כדלקמן: הנאשם אינו כשיר לעמוד לדין.

בנוסף, ולחלופין, נטען כי הנאשם סבל מהתעללות מתמשכת מצד המנוח ומשפחתו ומכוח זאת הינו זכאי להנות מענישה מופחתת הקבועה בסעיף 300 א(ג) לחוק העונשין.

...

לצד זאת, חוקקה בתיקון הוראת סעיף 301א'(ב) הקובעת: "על אף הוראות סעיף קטן (א), התקיימה נסיבה מחמירה כאמור באותו סעיף קטן, אך מצא בית המשפט, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, כי מתקיימות נסיבות מיוחדות שבשלהן המעשה אינו מבטא דרגת אשמה חמורה במיוחד, רשאי הוא להרשיע את הנאשם בעבירה לפי סעיף 300". בנוסף, הוראת סעיף 301ב(א) לתיקון קובעת: "על אף האמור בסעיפים 300 ו – 301א, הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם והמעשה נעשה כשהנאשם היה נתון במצב של מצוקה נפשית קשה עקב התעללות חמורה ומתמשכת בו או בבן משפחתו, בידי מי שהנאשם גרם למותו, דינו – מאסר חמש עשרה שנים. (ב) על אף האמור בסעיפים 300 ו – 301א, הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם באחת מהנסיבות המפורטות להלן, דינו – מאסר עשרים שנים:

אופן התנהלות הנאשם מאז פגש במנוח בנסיבות כפי שאלו פורטו לעיל, בצירוף אמירותיו לאחר מכן בדבר נקמת מות אביו, מוליכים למסקנה כי יכול היה לשקול מעשיו, תכנונם מראש וגובשה החלטה להמית את המנוח.

שירלי רנר, שופטת התוצאה: לפיכך אנו מרשיעים הנאשם בעבירות רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"), נשיאת נשק, עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק, והחזקת נשק – עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק.