סעיף 3 לחוק אכיפת פסקי דין זרים קליפורניה

לפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יכריז כי פסק חוץ אשר ניתן על ידי בית המשפט הגבוה של קליפורניה מחוז לוס אנג'לס בארה"ב, אשר קבע כי על הנתבע להחזיר לו סכום של 300,000$ (שלוש מאות אלף דולר ארה"ב) וריבית בסך של 122,697.2$ (מאה עשרים ושניים אלף שש מאוד תשעים ושבעה דולר ועשרים סנט ארה"ב), כמו גם הוצאות משפט בסך של 1,007$ (אלף ושבעה דולר ארה"ב) (להלן: "פסק החוץ"), הנו פסק דין הניתן לאכיפה בישראל.

התובע הגיש חוות דעת של מומחה לדין זר, עורך דין גסלר, וזאת לעניין התקיימותם של התנאים המקדמיים המפורטים בסעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ.

למעלה מכך, שעה שבית המשפט נידרש לבחינת שאלת השמוש בהוראות סעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ, עליו לנהוג משנה זהירות קודם שיורה כי פסק דין זה או אחר, נוגד את תקנת הציבור.

...

היה זה בית המשפט העליון אשר קבע במסגרת ע"א 4949/03 בולוס גד בע"מ נ' globe master management Ltd פ"ד נט(5) 616, מפי כבוד המשנה לנשיא חשין את הדברים הבאים: "מסקנתו של בית-המשפט המחוזי מקובלת עלינו. הלכה פסוקה ומושרשת היא כי רק לעתים נדירות נדחה אכיפתו של פסק-חוץ מטעמים של תקנת הציבור. אכן, אותה תקנת ציבור שהוראת סעיף 3(3) לחוק האכיפה מדברת בה, תקנת ציבור "חיצונית" היא (ordre public externe) – להבדילה מתקנת ציבור "פנימית" (ordre public interne) – ותקנת ציבור זו עניינה "...בערכי יסוד של מדינה ושל חברה, במוסר, בצדק ובהגינות, ורק אם מתנגש פסק-חוץ באחד מאלה כי אז נדחה אותו מפנינו... טענה על דבר היותו של פסק-חוץ מוטעה או גורם אי-צדק לא יהיה די בה": במקרה דנן, למעט חוסר הנוחות אליה שב והתייחס הנתבע, בשל העובדה כי קיים לשיטתו פער גדול בשיעורי הריבית, לא הובהר מדוע חוסר נוחות זו, צריך ש"תתורגם" לפגיעה בערכי היסוד של המדינה או במוסר וההגינות.

לאחר שנתתי דעתי לכל אלו, באתי לכלל מסקנה כי אין לראות בפסק החוץ ככזה העומד בניגוד לתקנת הציבור.

סוף דבר, אני מורה בזאת כי פסק החוץ, כהגדרתו לעיל, אכיף בישראל.

לפניי בקשה לפי סעיף 10(א) לחוק אכיפת פסקי חוץ, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק אכיפת פסקי חוץ"), לאכיפת פסק דינו של בית המשפט המחוזי של מדינת ניו-ג'רסי שבארצות הברית, שניתן ביום 3.4.2009.

להוכחת הדין הזר צרף המבקש חוות דעת של עו"ד רזיאל גסלר, חבר בלישכת עורכי הדין במדינת קליפורניה, ארה"ב, משנת 1981.

ניתן בזאת פסק דין הצהרתי, לפיו פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בניו-ג'רסי בארצות הברית ביום 3.4.2009, בתיק מספר 1822-07 Som-L, לבקשת המבקש כנגד המשיבים, לפיו על המשיבים לשלם למבקש סך של 496,222 דולר ארצות הברית, ועל פי צו מתוקן לפסק הדין מיום 28.4.09, חייב את המשיבים, ביחד ולחוד, לשלם למבקש בנוסף לסכום שנקבע, הוצאות משפט בסך של 9,893.45 דולר, ובסך הכול 506,115.70 דולר - אכיף בישראל.

...

אך סוף דבר, שהחוב נגבה, בין השאר הקפידו חכמים על אפשרות הגביה לשם תקנת השוק שלא לנעול דלת בפני לווים (בבלי גיטין נ', ע"א; שו"ת מהרשד"ם - ר' שמואל די מדינה, סלוניקי, המאה הט"ז; חושן משפט סימן ק"ח).

התוצאה מכל האמור לעיל – הבקשה מתקבלת.

אשר על כן, הבקשה לחיוב המשיבים בריבית ממועד מתן פסק החוץ נדחית (ראו: ע"א 3459/94 I.P. Enterprises Inc.

שיטה זו מנוגדת לעקרונות היסוד שלפיהם פועלת מערכת המשפט הישראלית ביחס למערכות משפט זרות, הן בכיבוד תניית בררת דין הסכמית הן באכיפה או קליטה של פסקי חוץ.

תניית בררת הדין אינה מקפחת גם לפי סעיף 3 בחוק החוזים האחידים: בית המשפט בעיניין בן חמו קבע כי המבחן הרלוואנטי הוא "מבחן ההרתעה", וכי יש להיתחשב בסוג ההליך ולאזן אותו עם האנטרס הלגיטימי של הנתבע בכיבוד התניה.

טענת גוגל כי יש לבחון את דין קליפורניה בכללותו סותרת את שנקבע בפסק הדין בעיניין בן חמו; גוגל לא פירטה את טענתה כי דין קליפורניה "מיתקדם" ו"פרו – צרכני" ולא תמכה טענתה בחוות דעת מומחה לדין הזר; גוגל לא הציגה מתוה קוהרנטי שיבחין בין שיטות משפט "ראויות" שהפניה אליהן לא תהווה קפוח לבין שיטות משפט "בלתי ראויות" שהפנייה אליהן תהווה קפוח; גוגל לא הציגה הוראות מיטיבות בדין הקליפורני שמאזנות את ההוראות שאינן מטיבות עם המשתמשים; וטענת גוגל כי גישת המבקשים תוביל ל – Law Shopping מיתעלמת מכך שלפי פסק דין בן חמו הנסיבות הפרטניות של לקוח מסוים אינן רלוואנטיות להכרעה בשאלת הקפוח, אם אינן מלמדות על החוזה עם כל הלקוחות.

...

מסקנה זו נובעת מלשון תניית ברירת הדין, שלפי פשוטה קוראת להחלת הדין בישראל.

בית המשפט הגיע למסקנה כי לא עלה בידי התובע להרים נטל זה: "שיטת המשפט בקליפורניה היא בעלת מאפיינים דומים לשיטת המשפט בישראל ונחשבת לאחת המתקדמות בעולם בתחום התובענות הייצוגיות. התקדימים והחוקים במדינה זו הם בשפה האנגלית המובנת לרבים מתושבי ישראל והם נגישים באמצעות האינטרנט. בנסיבות אלו, ניתן להניח כי אדם המבקש לנהל תובענה ייצוגית על סך 400 מיליון דולר, לא יירתע מתניה בחוזה אחיד הקובעת שתביעה זו תוכרע על פי דיני מדינת קליפורניה. זאת, להבדיל ממקרים דוגמת זה שנדון בעניין קלינגהופר שם קבע החוזה האחיד כי על התביעה להיות מוכרעת על פי דיני סינגפור. בנוסף על כך, מקובלת עלי טענתה של פייסבוק אירלנד כי תניית ברירת הדין באה להגן על אינטרס עסקי לגיטימי וכי יכולתה לכלכל את צעדיה בצורה מושכלת תלויה בכך שתהיה כפופה למערכת דינים אחת, בייחוד בהינתן ההיקף האדיר של המשתמשים בפייסבוק הפרושים בכל רחבי הגלובוס. בנסיבות אלו, באיזון שבין האינטרס של משתמשים ישראלים בפייסבוק שתובענות ייצוגיות נגד פייסבוק אירלנד יוכרעו על פי דיני מדינת ישראל ובין האינטרס של פייסבוק אירלנד לתכנן את צעדיה באופן שלא יחשוף אותה לתובענות ייצוגיות לתשלום פיצויים בסכומי עתק על פי דין אחד ולא על פי אין ספור דינים, נראה לי כי יש להעדיף את האינטרס של פייסבוק אירלנד וכי אין בתניית ברירת הדין משום הגנת יתר על אינטרס זה". משום כך נקבע: " בנסיבות המקרה דנן אין לראות בתניית ברירת הדין שבסעיף 15(1) לתנאי השימוש תניה מקפחת ואין מקום להתערב בה" (שם, בפסקה 43).

מסקנה זו מקבלת משנה תוקף לאור העובדה כי מדובר בחוזה אחיד צרכני.

המשיבה תשלם את הוצאות המבקשים בסכום של 7,500 ₪ בכל אחת מבקשות האישור.

בבית המשפט העליון עא 4721/95 אברהם רימון leasing co .a.e.l פסק דין

המערער לא השיב לתביעה, ובית-משפט פדרלי בארצות-הברית בשבתו בקליפורניה נתן פסק-דין בהיעדר הגנה, ובו חויב המערער לשלם למשיבה $71,762 המורכבים מיתרת החוב בניכוי התמורה שנתקבלה תמורת הציוד שנמכר, בתוספת ריבית שנתית של 10% ושכר טרחת עורך-דין $4,025.

טוען המערער כי לא הוכח שבית המשפט בארצות-הברית קנה סמכות לפי דיני ארצות-הברית, ולפיכך לא התקיים תנאי סעיף 3(1) לחוק אכיפת פסקי-חוץ, תשי"ח-1958 (להלן-החוק), הקובע כתנאי לאכיפה ש"הפסק ניתן במדינה שלפי דיניה בתי המשפט שלה מוסמכים לתתו".

פרופ' שפירא מוסף ומציין כי הדבר עולה גם מכך שבהצעת חוק הכרה בפסקים זרים ואכיפתם, תשי"ז-1956, בסעיף 3, היה נוסח שונה מזה שהתקבל בסופו של דבר: "הפסק ניתן על ידי בית משפט שהיה מוסמך...

...

פרופ' שפירא מוסף ומציין כי הדבר עולה גם מכך שבהצעת חוק הכרה בפסקים זרים ואכיפתם, תשי"ז-1956, בסעיף 3, היה נוסח שונה מזה שהיתקבל בסופו של דבר: "הפסק ניתן על ידי בית משפט שהיה מוסמך...

הטענה אינה מקובלת עליי.

אשר-על-כן דין הערעור להידחות, והייתי מציעה לחייב את המערער לשלם למשיבה הוצאות בסך 15,000 ש"ח. השופט ת' אור: אני מסכים.

אנמק: סעיף 1 לחוק אכיפת חוץ מגדיר פסק חוץ כדלקמן: "פסק דין שניתן על ידי בית משפט במדינה זרה בענין אזרחי, לרבות פסק דין לתשלום פיצויים או נזקים לצד שנפגע, אף כשלא ניתן בענין אזרחי." אין חולק כי ביום 2.10.2001 ניתן פסק הדין, על-ידי בית המשפט הפדראלי של מחוז המרכז בקליפורניה ארצות הברית, במסגרתו חויבו המשיבים לשלם למבקש סך של 10,914,731.19 דולר ארה"ב (נספח ז' לבקשה).

אשר לתנאי לפיו "תכנו של הפסק אינו סותר את תקנת הציבור" (סיפא סעיף 3(3) לחוק אכיפת פסקי חוץ), טען המומחה מטעם המשיב 2, עו"ד דאב, בחוות דעתו, כי הפסק סותר את תקנת הציבור משני טעמים: האחד, הואיל ומסירת כתבי בי-דין, לרבות פסק הדין, נעשתה לעו"ד לויט מניו-יורק, אשר אינו רשאי לייצג המשיבים בהליכים בקליפורניה; והשני, הואיל וההודעה על כניסתו לתוקף של פסק החוץ נשלחה לעו"ד לויט בדואר רגיל, מבלי להוכיח את אישורו.

...

סוף דבר 33.

לאור האמור לעיל, משקבעתי כי עלה בידי המבקש להוכיח קיומם של התנאים הקבועים בהוראת סעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ, ומשלא הוכחו בפני טענות ההגנה הקבועות בהוראת סעיף 6 לחוק, הנני מקבל את הבקשה ומכריז על פסק הדין, שניתן על-ידי בית המשפט הפדרלי של מחוז המרכז בקליפורניה (United States District Court for the Central District of California Western Division) ביום 2.10.2001, שמספרו CV 96-5520 TJH (RCX), כפסק בר אכיפה בישראל.

המשיבים ישלמו למבקש, ביחד ולחוד, הוצאות ההליך דנן בסך של 10,000 ₪.