סעיף 246 לחוק הביטוח הלאומי קובע את צבירת תקופת האכשרה

התביעה הראשונה, שהוגשה בחודש נובמבר 2012, נדחתה בהתאם למכתב מיום 12.11.12 (נספח ז' לתצהיר התובעת), מהטעם שלא צברה תקופת אכשרה כנדרש בסעיף 246 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק").

התובעת הגישה תביעה נוספת בחודש אוקטובר 2013, אשר נדחתה מהטעם שהתובעת לא צברה את חודשי האכשרה הנדרשים.

כך נקבע בהלכה פסוקה, כי: "מי שטוען כי היחסים בינו לבין קרובו חורגים מגדר היחסים של עזרה משפחתית הדדית, ולבשו אופי של יחסי עובד-מעביד, עליו לשכנע כי קיימת מערכת חובות וזכויות מכוח קשר חוזי" דב"ע לג/ 159 -0 בטי מרקו - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה 134 (1973).

...

בחודש 12.08 לקחתי חופש שבועיים ואמא שלי טסה לצרפת כי אחותה נפטרה מסרטן, החלטנו שתתחיל לעבוד מחודש 1.09".

נוכח כל האמור לעיל, לא עמדה התובעת בנטל הראייתי להוכיח כי היא עונה להגדת "עובד" בהתאם לחוק.

לפיכך, התביעה נדחית.

סעיפי חוק הביטוח הלאומי מפלים בין גבר לאישה, כאשר נשים נשואות נידרשות ליצבור תקופות אכשרה מזכות לצורך תשלום קצבת זקנה.

דיון והכרעה לאחר שקילת הראיות וטענות הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להדחות, מן הנימוקים הבאים: בהתאם להוראת סעיף 246 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), נידרשת תקופת אכשרה לצורך קבלת קצבת זקנה כדלהלן: "246 (א) תקופת האכשרה המזכה לקיצבת זקנה היא אחת מאלה:

בסעיף ההגדרות בפרק י"א לחוק הביטוח הלאומי, שעניינו ביטוח זקנה וביטוח שאירים, סעיף 238, נקבע מיהם המבוטחים בהתאם להוראות הפרק: "עובד מבוטח", "עובדת מבוטחת" - מבוטח לפי פרק זה, למעט עקרת בית ואלמנה בת קצבה ולרבות עקרת בית ואלמנה שמשתלמת לה גמלה לפי פרק ט'".

...

הנתבע טוען, כי דין התביעה להידחות, מהטעמים הבאים: התובעת לא הוכיחה כי נמסר לה מידע שגוי ומכל מקום, מידע שגוי אינו יכול להוות בסיס לתשלום גמלה בניגוד לחוק.

דיון והכרעה לאחר שקילת הראיות וטענות הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להידחות, מן הנימוקים הבאים: בהתאם להוראת סעיף 246 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), נדרשת תקופת אכשרה לצורך קבלת קצבת זקנה כדלהלן: "246 (א) תקופת האכשרה המזכה לקצבת זקנה היא אחת מאלה:

לאור כל האמור, לא הוכיחה התובעת כי צברה תקופת אכשרה מזכה לצורך קבלת קצבת זקנה מגיל הפרישה.

התביעה נדחית.

תביעה זו עניינה החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן גם: "הנתבע") מיום 7.7.14, לפיה נדחתה תביעתה של הגב' זהבה עובדיה (להלן גם : "התובעת"), לקיצבת זקנה בשל אי צבירת תקופת אכשרה לפי סעיף 246(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק").

דיון והכרעה: היתיישנות: תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל-1969 (להלן: "תקנות המועדים"), אשר עוסקת במועדים להגשת תובענה על החלטת הנתבע קובעת כי: "החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך שניים עשר חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע או מיום תחילתן של תקנות אלה, הכל לפי המאוחר יותר." הלכה פסוקה היא, כי בית הדין נעדר סמכות להאריך מועד שנקבע בחוק או תקנות להגשת תובענה (ראו-דב"ע מט/170-0 אוריאל פרת - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"א 132).

...

אשר על כן, דין התביעה להידחות, כבר מחמת התיישנותה.

למעלה מן הצריך, וגם לגופו של עניין, בחנו את העדויות והראיות, ושוכנענו כי דין התביעה להידחות מהנימוקים כדלקמן: בזמן אמת התובעת ובעלה לא דיווחו למוסד לביטוח לאומי על עבודתה בעסק כעצמאית, ולא שולמו בגינה דמי ביטוח (עמ' 5 ש' 8, 28, עדות הבעל- עמ' 7 ש' 1-3, 7).

סוף דבר: התביעה נדחית, הן מחמת התיישנות, והן לגופה.

בהחלטתו שבנידון קבע הנתבע, כי תביעתה של התובעת נדחתה בשל אי-צבירת תקופת אכשרה כעובדת מבוטחת, ומשעה שהתובעת צברה 105 חודשים שבהם היא היתה מבוטחת (יצוין, כי במהלך ההליך הסכים הנתבע להכיר ב-120 חודשי ביטוח).

] קצבת אזרח ותיק ותקופת האכשרה הנדרשת לקבלתה – פרק י"א לחוק הביטוח הלאומי קובע את הזכאות ל"קצבת אזרח ותיק".

] אשר לתקופת האכשרה הנדרשת, הרי שסעיף 246(א) לחוק קובע דרישה למספר מינימלי של חודשים שבהם שולמו בגין המבוטח/ת דמי ביטוח, בחלופות שונות, כדלקמן: "(א) תקופת האכשרה המזכה בקיצבת אזרח ותיק היא אחת מאלה:

...

] מעבר לאמור לעיל עד כה, לא שוכנענו כלל וכלל, שגם אם עניינה של התובעת אכן היה עולה בשלב זה (וראו טענת בא-כוח התובעת בדיון המוקדם השני – "ככל שהיתה מקבלת ידוע(ה) אודות המעמד שלה היתה פועלת לשנות את המעמד"), התובעת היתה מכלכלת את צעדיה באופן שונה, ועובדת בהיקף אחר, מעבר להיקף המועט מאוד, שבו היא עבדה באותה תקופה שבמחלוקת.

הנימוק הרביעי לעמדתנו – בפן הנורמטיבי, מקובלת עלינו עמדת הנתבע, אשר מציין כי אין לו חובה ליידע מבוטחים אודות זכויות המעוגנות בהוראות הדין, היות שלאחר שפורסם חוק ברשומות, קיימת חזקה כי כל אדם יודע את הוראותיו, ואין רלבנטיות לעצם הידיעה / אי-הידיעה.

] לסיכום לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

תקופת אכשרה סעיף 252(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי "נפטר מבוטח, ישלם המוסד מענק לפי הוראות סעיף 255 או קצבת שאירים חודשית באחד משיעורים אלה...". סעיף 253 לחוק הביטוח הלאומי קובע: "(א) תקופת האכשרה המזכה לגימלת שאירים לפי סעיף 252 היא תקופה שבה היה אדם מבוטח כעובד או כעובדת מבוטחת באחת מתקופות אלה:

(1) 12 החודשים האחרונים לפני תאריך הפטירה; (2) 24 חודשים, בין שהם רצופים ובין שאינם רצופים, בחמש השנים האחרונות לפני תאריך הפטירה; (3) תקופת האכשרה לפי סעיף 246; (4) 60 חודשים, בין שהם רצופים ובין שאינם רצופים, בעשר השנים האחרונות לפני תאריך הפטירה.

ואכן, בהתאם לפסיקה בעב"ל (ארצי) 43967-01-16 ויויאן סוידאן – המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו 24.9.19), הזכאות לקיצבת שאירים נגזרת ממעמדו של המבוטח שנפטר, היותו תושב ישראל מעל גיל 18, ומהשאלה האם המבוטח שנפטר צבר את תקופת האכשרה המזכה את שאיריו בקיצבת שאירים.

...

במחלוקת זו בית הדין סבור שיש טעם רב בטענות התובעת, לפיהן ניתן לראות במועד 28.8.16, ולמצער – ביום 15.9.16, כ"יום מתן האשרה", וזאת בשים לב לפסיקה שחזרה ואישרה את חוקתיות הוראת השעה, תיקוניה והארכותיה, חרף פגיעתה בזכות לחיי משפחה ולשוויון, על יסוד נימוקים בטחוניים, כמפורט בין היתר, בפסק דין מיום 18.10.17 שניתן בעתירות המאוחדות שהעתירה בבג"צ 813/14 נמנית עמן, ובפסיקה שנסקרה בו. בפסק דין זה, נתנה כב' הנשיאה נאור את חוות הדעת המרכזית, לה הצטרף כב' השופט עמית, תוך שהעיר ש"בהינתן שהתוצאה בשני פסקי דין אלה הייתה על חודו של קול, ובהינתן חלוף הזמן, אני סבור כי ריכוך הוראת השעה הוא צו השעה".

אשר על כן, אין מנוס מדחיית התביעה בשל כך שהמנוח, גם אם היה תושב ישראל בעת פטירתו, לא צבר תקופת אכשרה לגמלת שאירים.

סוף דבר התביעה נדחית.