סעיף 223 לחוק הביטוח הלאומי (שירותי השגחה)

פסק דינו של בית הדין האיזורי: בית הדין האיזורי סקר בפסק דינו את הערכות התלות שנעשו לגב' שני, וכן את העדויות בעיניין המאפיינים של מוסד "המבריא" כמו גם את הוראות ההסכם בין גב' שני לבין מוסד "המבריא"; בית הדין האיזורי קבע כי על אף שההליך עניינו האם מוסד "המבריא" הוא בגדר "מוסד סיעודי" הרי שמהעדויות עולה כי גב' שני "עצמאית לחלוטין בכל פעולות ה- ADL", באופן שלו בוצעה הערכת התלות במועד חתימתה על ההסכם עם מוסד "המבריא", ארבעה חודשים לאחר הערכת התלות מיום 1.7.2011 שבו הוגדל שיעור גמלת הסיעוד לו היא זכאית, היה מקום "לשלול אותה לחלוטין!" (כך במקור – ל.ג.); נוכח העובדה שהצהרות גב' שני ובני משפחתה למוסד "המבריא" עומדות בנגוד מוחלט למצג שבבקשה לבדיקה מחדש ולהערכת התלות שנערכה על ידי המוסד, מבלי להתייחס לשאלה אם מוסד "המבריא" הוא בגדר "מוסד סיעודי" על פי סעיף 223 לחוק, ראויה התביעה להדחות משלכאורה ניתנה למוסד לביטוח לאומי גרסה שאינה אמת, שכן לפי הצהרתה של גב' שני למוסד "המבריא" היא אינה זקוקה לשירותי סיעוד.

בית הדין האיזורי הוסיף כי אין מקום לבחון את החלטת המוסד לביטוח לאומי לפי הילכת גורה, משניתנה לאחר החלטת המוסד בדבר שלילת הזכאות; נוכח העובדה שמוסד "המבריא" הוא מוסד בפקוח משרד הרווחה מדובר ב"מוסד סיעודי"; בנוסף, גב' שני אינה יכולה לבשל/לשטוף כלים /לארח בדירתה, וקיימת השגחה של אחות 24 שעות (על פי ההסכם), מה שאין בדירתה; כמו כן, על פי הערכת התלות, גב' שני אינה עצמאית, וגישת מוסד "המבריא" שלפיה אדם הזקוק לסיוע בהלבשה, ברחצה ובאוכל הוא "עצמאי" אינה תואמת את החוק; לא הובאה עדות מוסמכת בעיניין השירותים שקבלה גב' שני מהמוסד, וכל שנטען הוא כי רכשה מדי פעם סיוע ברחצה.

...

בית הדין האזורי דחה את טענת המוסד כי קיימים הבדלים מהותיים בין מחלקת תשושים במשען גונן לבין אגף התמיכה בבית יוליאנה, המביאים למסקנה כי מחלקת התשושים מתנהלת כמחלקה מוסדית ולא כדיור לעצמאיים ויש לה סממנים של מוסד סיעודי.

בהתייחס לטענה זו של המוסד קבע בית הדין האזורי כי אין לצפות לזהות מוחלטת בין המוסדות, שכן מדובר במוסדות שהבעלות עליהם שונה – בית יוליאנה הוא מוסד פרטי ומשען גונן הוא מוסד הסתדרותי; טענות המוסד מבוססות במידה רבה על פרשנותם הסובייקטיבית של העדים מטעמו למה שראו עיניהם בביקור במשען גונן, והדברים באו לידי ביטוי בעדותה של גב' זמיר, מנהלת אגף הסיעוד במוסד לביטוח לאומי, שלפיה "אופי ההתרשמות לעומת בית יוליאנה הוא שונה .. בבית יוליאנה אתה נכנס לשם ואתה לא מרגיש שהוא מחלקה ובמשען אתה מאד מרגיש שהוא מחלקה. ...גם מבחינת התפקוד של האנשים ההתרשמות הייתה שבבית יוליאנה האנשים יותר עצמאיים". בית הדין האזורי קבע כי תחושות העדה ופרשנותה האישית אין בהם כדי לבסס את המסקנה כי מדובר ב"מוסד סיעודי" בהתאם להגדרתו בחוק, ובוודאי שלא ניתן לקבוע על יסוד התרשמותה את מידת העצמאות של הדיירים בכל מחלקה.

בחינה מהותית של הנתונים במקרה הנדון מובילה למסקנה כי מחלקת העצמאיים במוסד "המבריא" אינה בגדר "מחלקה סיעודית" ואין לראות במוסד "המבריא" כולו כ"מוסד סיעודי".

המגורים במחלקת העצמאיים במוסד "המבריא" דומים יותר למגורים במסגרת קהילת דיור מוגן, ולא למגורים ב"מוסד סיעודי" או "מחלקה סיעודית", וכפועל יוצא מכך אין לשלול את זכאותה של גב' שני לגמלת סיעוד בשל מגוריה במחלקת העצמאיים במוסד "המבריא". נציין, כי למסקנה דומה הגיע בית הדין האזורי בתל אביב בעניין שטיינברוך [(בל (ת"א) 3578/04 שטיינברוך עליזה – המוסד לביטוח לאומי (16.5.2006)].

סוף דבר: הערעור מתקבל ואנו קובעים כי אין עילה לשלילת גמלת הסיעוד לגב' שני עקב מגוריה במחלקת עצמאיים במוסד "המבריא". עם זאת, אין בקביעה זו כדי לשלול את סמכותו של המוסד לנקוט כל הליך על פי דין, ככל שלגישתו קמה עילה לשלילת הזכאות לגמלת סיעוד, מטעמים אחרים.

הנתבעים מפנים להוראות סעיף 1 לחוק קבלני כח אדם, הקובע כך: " "מעסיק בפועל" - מי שאצלו מועסק עובד של קבלן כוח אדם, למעט יחיד שהעובד האמור מועסק אצלו במתן שירותי סיעוד; לענין זה, "שירותי סיעוד" - כהגדרתם בסעיף 223 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995; "קבלן כוח אדם" - מי שעיסוקו במתן שירותי כוח אדם של עובדיו לשם עבודה אצל זולתו, לרבות לישכה פרטית כמשמעותה בחוק שירות התעסוקה, תשי"ט-1959, העוסקת גם במתן שירותי כוח אדם;"

טור א' בלוח ח' 2 לחוק הביטוח הלאומי מיפרט שירותי סיעוד בסיסיים מסוגים שונים (החל בטיפול והשגחה וכלה במנוי למשדר מצוקה וכדומה).

...

המחלוקת בין הצדדים נטושה אודות השאלות הבאות: מה היתה תקופת העסקתה של התובעת ע"י הנתבעים; האם הסיכום בין הצדדים היה כי הנתבעים ישלמו לתובעת (בתקופת העבודה השניה) משכורת חודשית בערכי נטו; האם נותרה התובעת זכאית לשכר עבודה שלא שולם לה; האם ביצעה התובעת שעות נוספות וכן שעות עבודה בימי שבת והאם היא זכאית בשל כך להפרשי שכר; האם נותרה התובעת זכאית לפיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת; האם נותרה התובעת זכאית לזכויות סוציאליות שלא שולמו לה לאורך תקופת עבודתה כמו דמי הבראה, דמי חופשה, הפרשות לתגמולים ופיצויים; האם התובעת זכאית לפיצוי בגין "אי תשלום ניכויים למס הכנסה"; וכן שאלת זכאותה לפיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה ופיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר ועריכתם שלא כדין.

הכרעה: בנסיבות העניין, ומבלי להיכנס לטענות בדבר התיישנות פיצויי ההלנה, אנו סבורים כי לנוכח הוראות סעיף 18 לחוק הגנת השכר, והעובדה שרכיבי השכר בהם חוייבו הנתבעים נבעו לכל הפחות מחילוקי דעות לגבי עצם החוב שיש בהם ממש, החלטנו שלא לפסוק פיצויי הלנה.

אנו דוחים את הטענות מכל וכל.

לסיכום: אנו מחייבים את הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: הפרשי הפרשות לקרן פנסיה – 34,084 ₪ השלמת פיצויי פיטורים – 6,381 ₪ חלף הודעה מוקדמת – 6,324 ₪ דמי חופשה לתקופת העבודה הראשונה – 4,234 ₪ דמי חופשה לתקופת העבודה השניה – 6,448 ₪ החזר סכומים שנדרשו מהתובעת ע"י שלטונות המס – 27,012 ₪ לכל הסכומים הללו יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית ממועד סיום העסקת התובעת, יום פטירת המנוחה – 26.3.19 ועד מועד התשלום בפועל.

טענות באת כוח המשיב בפנינו: באת כוח המשיב תמכה בפסיקת בית הדין קמא מטעמיו והוסיפה והסבירה את השתלשלות החקיקה ואימוץ המבחנים שנקבעו בה. המסגרת הנורמאטיבית - סעיף 223 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר "שירותי סיעוד" כדלקמן: "שירותים המיועדים לסייע בבצוע פעולות יום-יום או בהשגחה או בניהול משק בית". המונחים "השגחה" ו"פעולות יום-יום" מוגדרים אף הם בסעיף 223 לחוק, כך: "'השגחה' - השגחה ופקוח על המבוטח למניעת נזק או סכנה לעצמו או לאחרים 'פעולות יום-יום' - לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה, ניידות עצמית בבית". גמלת סיעוד הינה בעיקרה גמלה בעין.

...

המסקנה - לאור כל האמור הגענו לכלל מסקנה, כי אין מקום, לשם המחשה, לשנות את פירוש הפסיקה למונח "אכילה", כך שיכלול את כל שרשרת הפעולות הקשורה באכילה, כשיטת בא כוח העיזבון.

סוף דבר - חברה מתוקנת ונאורה נמדדת, בין השאר, ובמידה רבה בעיקר, על פי יחסה אל השונה, החלש וכמובן אל הקשיש.

התוצאה של כל האמור לעיל היא כי אנו דוחים את הערעור ללא צו להוצאות.

באשר להגדרת "מעסיק בפועל" קובע סעיף 1 לחוק כך: "מעסיק בפועל"-מי שאצלו מועסק עובד של קבלן כוח אדם, למעט יחיד שהעובד האמור מועסק אצלו במתן שירותי סיעוד; לענין זה, "שירותי סיעוד"-כהגדרתם בסעיף 223 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995; בהקשר זה קובע סעיף 223 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] (להלן: "חוק הביטוח הלאומי):

"שירותי סיעוד"-שירותים המיועדים לסייע בביצוע פעולות יום-יום או בהשגחה או בניהול משק בית, לרבות בדרך של מתן ארוחות חמות.

...

עיינתי במסמך ובטענות הצדדים ולא מצאתי מקום להעתר לבקשת העותר.

אני מקבלת את היתנצלות ב"כ המשיב בנוגע לכך ועם זאת מבקשת להדגיש את חשיבות העמידה במיגבלות העמודים שקוצב בית המשפט.

סוף דבר, משלא נמצא כי נפל פגם בהחלטת המשיב ובשיקוליו, העתירה נדחית.

באשר להגדרת "מעסיק בפועל" קובע סעיף 1 לחוק כך: "מעסיק בפועל" - מי שאצלו מועסק עובד של קבלן כוח אדם, למעט יחיד שהעובד האמור מועסק אצלו במתן שירותי סיעוד; לענין זה, "שירותי סיעוד" - כהגדרתם בסעיף 223 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995; בהקשר זה קובע סעיף 223 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"): "שירותי סיעוד" - שירותים המיועדים לסייע בבצוע פעולות יום-יום או בהשגחה או בניהול משק בית, לרבות בדרך של מתן ארוחות חמות.

...

עיינתי במסמך ובטענות הצדדים ולא מצאתי מקום להיעתר לבקשת העותר.

אני מקבלת את התנצלות ב"כ המשיב בנוגע לכך ועם זאת מבקשת להדגיש את חשיבות העמידה במגבלות העמודים שקוצב בית המשפט.

סוף דבר, משלא נמצא כי נפל פגם בהחלטת המשיב ובשיקוליו, העתירה נדחית.