את תביעתם תמכו המערערים בחוות דעת של השמאי וולקן מאיר, אשר העריך את שווי השוק של זכויות המערערים במקרקעין הנ"ל ע"פ המצב הקודם, בטרם אישור התוכנית הפוגעת, ועת חלה על המקרקעין התוכנית הקודמת, בסכום של 1,940,000 $, ואת שווי המקרקעין במצב החדש ולאחר פרסום התוכנית הפוגעת לאישור, בסכום של 1,500,000 $, משמע כי שווי הפגיעה במקרקעין של המערערים, עמד, לטענת המערערים, ובהתאם לחוות דעתו של השמאי וולקן, על סכום של 440,000 $, אותו תבעו המערערים מהמשיבה, בהתאם לסעיף 197 לחוק התיכנון והבניה.
דיון בפתח הדיון בשאלות שערעור זה מציב בפנינו, ראוי לציין כי תיקון של סעיף 198 לחוק התיכנון והבניה, שנתקבל בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים (תיקון מס' 15) התשס"ה-2005, טרם נכנס לתוקף, מאחר ושר המשפטים טרם התקין את התקנות, כאמור בסעיף 198 (ט) לחוק התיכנון והבניה שעם התקנתם יכנס הסעיף המתוקן לתוקף.
...
באשר למע"מ, עמדתי בעניין זה כעמדת ב"כ המשיבה; לדעתי אין מקום לחייב את המשיבה בתשלום מע"מ על סכום הפיצוי שנקבע על פי החלטת השמאי המכריע, זאת משום שתשלום פיצויים בגין פגיעה בשווי קרקע, להבדיל מהפקעת קרקע, אינו מהווה עסקה במקרקעין, ואינו חייב בתשלום מע"מ.
ב"כ המערערים, בטעיוניו הפנה לפסה"ד בעניין תנובה (עש (חי') 870/02 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף), ע"מ לשכנע כי יש להוסיף לסכום הפיצויים מע"מ. אולם, העובדות שם שונות לחלוטין מאלו שבמקרה שבפנינו, לא רק זו אף זו, אמרת ביהמ"ש לעניין חיוב במע"מ, גם במקרים בהם מדובר בפצוי עקב פגיעה בערך הקרקע, מכוח ס' 197 לחוק התכנון והבניה, הינה אמרת אגב, שכן ביהמ"ש שם הגיע למסקנה כי הפיצויים ששולמו למערערת היו פיצויים בגין מכר כולל.
בעניין תנובה, טענה המערערת כי הפיצויים שהיא קיבלה בגין שינוי ייעוד מקרקעין אינם חייבים במע"מ, לאור כך שאין המדובר במכר, וכן טענה כי פעולה זו היתה פעולה נפרדת מפעולת המכר הכפוי שהתבצעה בשלב מאוחר יותר, ואשר בעטיה שולמו לה פצויי הפקעה שבגינם היא שילמה מע"מ.
ביהמ"ש שם, בחן את העיסקה הספציפית שהיתה בפניו והגיע למסקנה כי מדובר בעיסקת מכר שחלה עליה חובת תשלום מע"מ.
ביהמ"ש ציין כי השאלה אם הפיצוי ניתן במסגרת עסקת "מכר", או אם הפיצוי שניתן הוא בגין פעולה משפטית אחת או יותר, מצויה במישור העובדתי, כאשר זה צריך להבחן במישור של הדין הכללי המאפיין את אותה פעולה משפטית, ולאחר שביהמ"ש בחן את העובדות שהיו בפניו, הגיע למסקנה כי העובדות מצביעות על פיצוי כולל בגין מכר כולל, על-פי דיני החוזים ו/או פיצויי הפקעה בגין מכר שנכפה מכוח חוק התכנון והבניה ולכן מצא כי עסקה זו, חייבת על-פי החוק, במע"מ, וזאת לפי סעיפים 27 ו-28 לחוק מע"מ.
ביהמ"ש הוסיף כי העובדה שהמועדים שבהם פורסמה התוכנית (הפוגעת) והמועדים בהם הוצאה ההודעה על הליך ההפקעה, הם מועדים קרובים, יש בה (ביחד עם הנסיבות האחרות) כדי להצביע על כך שמדובר בעסקת מכר אחת כוללת.
אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, אני מקבל את הערעור, מבטל את החלטת ועדת הערר המחוזית נשוא הערעור ומאמץ את החלטת השמאי המכרעת לפיה המקרקעין מושא תביעת המערערים נפגעו כתוצאה מהתוכנית הפוגעת ושוויים ירד בסכום שהשמאי המכריע קבע, שהוא סך של 60,000 $, ועל המשיבה לשלם למערערים סכום זה ע"פ שער יציג נכון ליום 15/6/99, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד זה (15/6/99) ועד התשלום המלא בפועל.
