סעיף 19ב(ג) לחוק ההוצל"פ

(ג) רשם ההוצאה לפועל רשאי להטיל הוצאות על זוכה שלא דיווח ללשכה כאמור בסעיף קטן (א) או (ב) בתוך המועד האמור באותו סעיף קטן, לאחר שניתנה לזוכה היזדמנות לטעון את טענותיו לעניין זה; סכום ההוצאות האמור יקוזז מחשבון החוב בתיק ההוצאה לפועל; הגיש הזוכה בקשת רשות ערעור על החלטה זו וערעורו היתקבל, יזוכה חשבון החוב בתיק בסכום ההוצאות שקוזז.

בדברי ההסבר להצעת החוק שהוסיף הוראות אלה לחוק ההוצאה לפועל נכתב: "כיום, לפי תקנה 17א(א) לתקנות, זוכה מחויב לדיווח על כל תקבול שקבל ישירות מהחייב, בתוך שבעה ימים מקבלת התקבול. בפועל, זוכים אינם מקפידים לעמוד בהוראה זו. הדבר יוצר אי-התאמה בין החוב המתנהל במערכת ההוצאה לפועל לבין החוב העדכני של הזוכה בפועל, וכן יוצר סירבול רב בהתנהלות התיק כתוצאה מהגשת בקשות של החייב בטענת פרעתי וחישובים הכרוכים בהפחתת החוב רטרואקטיבית.... על כן מוצע לקבוע כי לרשם תנתן סמכות להטיל הוצאות על זוכה אם הוא לא דיווח על תקבול בתוך שבעה ימים מקבלתו, וכי סכום ההוצאות ייזקף לחשבון החוב בתיק ההוצאה לפועל" (הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 34), התשע"א-2011 (ה"ח 1242, 1243-1244)).

...

בטענה נוספת של הנתבע, על בסיס דף חשבון מתיק ההוצאה לפועל (נספח ד' לתצהיר הנתבע), אין כדי לגרוע ממסקנה זו. הנתבע הפנה לדף החשבון תוך הצבעה על כך שביום 24.5.2010 רשומים הן הקטנת החוב ב-8,000 ₪, הן הבקשה לעיקול משכורתו של התובע.

התוצאה היא, שהתובע זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש שגרם לו הנתבע בהתרשלותו, וזאת, על דרך האומדנה, בסך של 5,000 ₪.

סוף דבר: על הנתבע לשלם לתובע: 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש; 4,000 ₪ בגין שכר טרחת עורך דין בגין טיפול בסוגיית הקטנת סכום התיק; 4,000 ₪ שכר טרחת עורך דין בגין ההליך דנן, וכן הוצאות על סך 1500 ₪.

קבוץ כל הראיות שבתיק מעלה את השאלה המשפטית המבוססת על תשתית עובדתית, שלפיה מה הוא סטאנדרט ההיתנהגות המוטל על צד שלישי, אשר מקבל בפרק 3 החודשים הקבועים בסעיף 44 לחוק ההוצל"פ, שני עיקולים של חייבת, בשני תיקי הוצל"פ שונים, כך שלאחר שהוא משגר את תשובתו כמחזיק ביחס לצוו העיקול הראשון לטובת זוכה אחד, חולף חודש והוא מקבל צו עיקול נוסף לטובת זוכה אחר.

עוד, בניסיונו לתקוף את החלטת הרשם (עמ' 8, פסקה לפני אחרונה), נטען בכתב העירעור ועיקרי הטיעון מטעם המערערת, כי לא חלה על דלקל חובת דיווח על הסדר החוב בתיק ההוצל"פ בהיעדר הפרה (סע' ב.3.

...

לאור זאת, מסקנת הרשם כי אין מדובר בתשלומים ששולמו על חשבון העיקול או המחאת הזכות לטובת דלקל, הינה סבירה ומקובלת עליי.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, נדחה בזאת הערעור.

מצאתי כי החלטת רשם ההוצל"פ הייתה מבוססת ומנומקת כדבעי, והיא ניתנה לאחר ששמע את ראיות ועדויות הצדדים, ובהתאם לסמכותו לפי סעיף 48 לחוק ההוצל"פ ולא התקיים יסוד או טעם המצדיק התערבות בה. המערערת תשלם למשיבה 2 הוצאות ההליך בסך של 8,000 ₪, שבחלקו ישולם מתוך הפיקדון שבתיק, והיתרה תשולם ע"י המערערת במישרין למשיבה 2.

ביום 08.09.2020 הגיש ב"כ הזוכה בקשה בהתאם לסע' 19ב(ג) לחוק ההוצאה לפועל לשפעול ההליכים עקב הפרת ההסדר, ובהחלטה מיום 09.09.2020 שופעלו ההליכים בהתאם להחלטת כב' הרשמת מלכה עווידה עזאם, וזאת לאחר שהתמלאו התנאים של סע' 19ב(ג), לרבות, משלוח התראה לחייב בגין ההפרה".

דיון והכרעה אי צירוף תצהיר דיון בטענת "פרעתי" נערך על פי סעיף 19 לחוק ההוצל"פ. על פי סעיף 80(ב) לחוק ההוצל"פ, ערעור על החלטה בטענת "פרעתי", הנו ערעור בזכות.

...

אינני מקבל את טענת החייב כי נוכח העובדה כי שולם בסופו של יום סך כולל של 10,000 ₪ לפני "הדייד ליין", כדי להוות עמידה בתנאי פסק הדין, הרי הצדדים נתנו חשיבות רבה למועדי התשלום כמפורט בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין וקבעו כי מועדי התשלום הם תנאים יסודיים שהפרתם מזכה את הזוכה בגביית מלוא החוב בתיק ההוצאה לפועל.

אני מקבל גם את טענות הזוכה כי החייב מבקש כאן לקבל סעד מן היושר, שאינו בסמכות רשם ההוצאה לפועל.

המערער לא הוכיח כי נפל בה פגם המצדיק להתערב בה. על כן, אין לקבל את טענת "פרעתי" שהעלה המערער ויש לדחות את בקשתו לעיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ. סוף דבר על יסוד האמור לעיל, דין הערעור – להידחות.

אני מורה על שפעול ההליכים בתיק ההוצל"פ (תיק מס' 522954-10-17).

המערער ישלם למשיבה הוצאות בסך של 1,000 ₪ כולל מע"מ, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הסכום הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

(ג) לו התקבלה עמדת החייב, לפיה הייתה ההחלטה הקודמת שהורתה על סגירת התיק סוף פסוק ואין אחריה עוד דבר, היה בכך כדי לשנות סדרי עולם: רשם ההוצאה לפועל, בהחלטה שתוכנה מינהלתי-ביצועי גרידא, היה מאיין במשיכת קולמוס הכרעה שיפוטית הגלומה בפסק-דין ולמעשה מרוקן אותה מכל תוכן – כל זאת בטרם בוצע פסק-הדין ובטרם פרע החייב את חובו לזוכה כפי שנקבע בפסק-הדין.

סעיף 19א לחוק ההוצאה לפועל עוסק גם הוא בזיקה בין פרעון החוב לבין הגשת בקשה לסגירת התיק על-ידי הזוכה; כך נקבע בו: (א) זוכה ידווח ללישכת ההוצאה לפועל על כל תקבול שקבל על חשבון החוב שלא באמצעות הלישכה, בתוך שבעה ימים מיום קבלת התקבול.

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), זוכה שהודיע ללישכת ההוצאה לפועל על הסדר אינו ובין החייב כאמור בסעיף 19ב, רשאי לדיווח על כל התקבולים שקבל על חשבון החוב שלא באמצעות הלישכה, בציון סכום התקבול ותאריך קבלתו, אחת לשלושה חודשים; ואולם פרע החייב את מלוא החוב, ידווח הזוכה על פרעון מלוא החוב בתוך שבעה ימים מהפירעון כאמור ויגיש בקשה לסגירת התיק.

...

(ז) לסיכום חלק זה: על-יסוד האמור לעיל אני קובעת כי ההחלטה שהורתה על סגירת תיק ההוצל"פ בשנת 2005, לבקשת החייב, לא הפקיעה את החיוב הגלום בפסק-הדין, לא יצרה מעשה בית-דין ולא מנעה את פתיחת התיק מחדש על-יסוד בקשת הזוכה – כפי שנעשה בהחלטה שעליה נסב ההליך דנן.

סיכומם של דברים אני דוחה אפוא את הערעור לגופו; החלטת כב' הרשם אשר דחתה את בקשת החייב להורות על סגירת תיק ההוצל"פ תעמוד בעינה.

אשר על כן לא ראיתי מקום להיעתר לבקשת החייב, שהועלתה לראשונה בסיכומיו המשלימים, לפיה יקבע דיון לשם חקירת הזוכה על תצהירו.

בדבר חובתו של זוכה לדיווח ללישכת ההוצל"פ אודות תשלומים שקבל על חשבון החוב ראה סעיף 19א' לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 (א) זוכה ידווח ללישכת ההוצאה לפועל על כל תקבול שקבל על חשבון החוב שלא באמצעות הלישכה, בתוך שבעה ימים מיום קבלת התקבול.

(ג) רשם ההוצאה לפועל רשאי להטיל הוצאות על זוכה שלא דיווח ללשכה כאמור בסעיף קטן (א) או (ב) בתוך המועד האמור באותו סעיף קטן, לאחר שניתנה לזוכה היזדמנות לטעון את טענותיו לעניין זה; סכום ההוצאות האמור יקוזז מחשבון החוב בתיק ההוצאה לפועל; הגיש הזוכה בקשת רשות ערעור על החלטה זו וערעורו היתקבל, יזוכה חשבון החוב בתיק בסכום ההוצאות שקוזז.

...

על כן, אני מקבל את גרסת התובעת, לפיה הוסכם שעם תשלום סך של 3,200 ש"ח התיק ייסגר.

עובדה נוספת התומכת במסקנה זו היא שכאשר פנתה התובעת אל הנתבע בשנת 2013 והלינה על העיקול, מיד נסגר התיק, הגם שיתרת החוב עמדה לכאורה, אותה עת על סכום של 4,474 ש"ח. ויתור על יתרת החוב, מלמד כי הנתבע הכיר אף הוא בטעותו, שאחרת היה עומד על תשלום מלוא החוב, במיוחד בהיותו בעמדת כוח לאחר הטלת עיקול.

לאור כל זאת, מתחייבת המסקנה לפיה הנתבע הטיל את העיקול שלא על פי זכות בדין ולמצער, עשה כן ברשלנות.