סעיף 18 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח

לעניין זה תנהג החברה כאילו כלי הרכב שבבעלותה היה מבוטח על פי הוראות פרק "ביטוח אחריות כלפי צד שלישי בשל ניזקי רכוש" ופרק "תנאים כלליים לכל פרקי הפוליסה" לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו – 1986.

אלבר גם לא הביאה אף נציג מטעמה למתן עדות בעיניין זה. בשולי הדברים אוסיף ואציין, כי על פי ההלכה שנקבעה ברע"א 9849/17 פיקאלי נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (4.6.2019) (להלן – "הילכת פיקאלי"), הפרת מיגבלת גיל הנהג מהוה החמרה של "סיכון מוסכם" (סיכון מקורי) שנכלל מלכתחילה בפוליסה (על דרך ההקש כך יש להתייחס גם למגבלת וותק נהיגה), ולפיכך בנסיבות של הפרה מעין זו חלים דיני החמרת הסיכון שבסעיף 18 לחוק חוזה הביטוח.

...

בנוסף, וגם אם החליט מראש ובמודע ליטול על עצמו את הסיכון שבנהיגה בתנאים כה מורכבים, לא שוכנעתי מדוע לא יכול היה נהג רכב התובעות לבחור לעצמו מקום פחות מסוכן ופחות מסכן אחרים להחנות בו את רכבו, ומדוע לא יכול היה לצאת מהדרך הבינעירונית במחלף הקרוב (מוצג בתמונות פביאן 1), ולמצוא בהמשך מקום בטוח יותר לעצירה.

אשר על כן, ומכל הטעמים שפורטו לעיל, אני סבורה כי בנסיבות תיק זה יש לחלק את האחריות לתאונה בין שני הנהגים בחלקים שווים.

בסכום שכ"ט עוה"ד לקחתי בחשבון את הגשת התביעה השנייה שהצריכה מאת התובעות דכאן (הנתבעים דשם) להגיש כתב הגנה וכתב הגנה מתוקן; את העובדה שהתביעה השנייה שהוגשה על סכום משמעותי ביותר נמחקה במועד הדיון בלבד; את העובדה שהתביעה השנייה אך נמחקה ולא נדחתה; ואת החלטתי מפרוטוקול הדיון לפיה שאלת ההוצאות בהקשר זה תילקח בחשבון בפסיקת ההוצאות בסיומה של תביעה זו. הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

(בעיניין מבקש 1 ומשיבה 1) לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה בהתאם לסעיף 18 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו- 2006, בין המבקש 1 לבין המשיבה 1 – הכשרה חברה לביטוח בע"מ. תמצית בקשת האישור ביום 27.4.17 הגישו המבקשים, רפאל פרחן (להלן: "המבקש"), משה מנחם וזיו דיין (להלן: "מבקשים 2 ו-3", המבקשים"), בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבות, הכשרה חברה לביטוח בע"מ, שירביט חברה לביטוח בע"מ ואיי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המשיבה" ו/או "הכשרה", "משיבה 2","משיבה 3"), בגין גבייה ביתר, בנגוד לדין, של ריבית (דמי אשראי) בקשר עם פריסת הפרמיה השנתית לתשלומים, תוך הטעיית המבקשים והפרה של הדין.

הפוליסות הן בגדר של חוזה אחיד כמוגדר בחוק החוזים האחידים; הטעיית הלקוחות בהצגת מצגי שוא הן בשלב הטרום חוזי והן בשלב החוזי וכן הפרת חובת תום הלב; הפרת חובה חקוקה- הפרת תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (קביעת אחידות מטבע בחוזי ביטוח ודמי ביטוח באשראי), תשמ"ד-1984 והוראות חוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח) התשמ"א- 1981.

...

המשיבה תשלם שכר טרחה לב"כ המבקש בסך 1,401,013 ₪.

המשיבה תשלם גמול בסך 100,000 ₪ כגמול מיוחד למבקש בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין.

אני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) בחוק.

[footnoteRef:2] [2: עילות התביעה המפורטות בבקשת האישור הן: הפרת חובת נאמנות המוטלת על המשיבה לפי חוק הנאמנות, תשל"ט – 1979; הפרת חובת הנאמנות ובצוע עוולה של הפרת חובה חקוקה בהתאם לסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; לפי סעיפים 3 ו-35 לחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (קופות גמל), תשס"ה – 2005; סעיפים 16-15 לחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים), תשס"ה – 2005; תקנות 31 ו-38 לתקנות מס הכנסה; תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (ביטוח חיים קבוצתי), תשנ"ג – 1993; תקנות הפיקוח על שירותים פינאנסיים (קופות גמל) (כסויים בטוחיים בקופת גמל), תשע"ג – 2013; תקנות הפיקוח על שירותים פינאנסיים (קופות גמל) ( איתור עמיתים ומוטבים), תשע"ב – 2012; נוהל איתור עמיתים ומוטבים; סעיפים 10 ו-12 לחוק הנאמנות; סעיף 8 לחוק השליחות, תשכ"ה – 1965; עוולת הרשלנות לפי סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין; הפרת חוזה הביטוח – חוזה לטובת צדדים שלישיים, לרבות מוטבי העמיתים, והפרת החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת בבצוע חוזה לפי סעיפים 39 ו-61 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973; פגיעה באוטונומיה.

סעיף 19(א) לחוק קובע כי "בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהיתחשב בעיניינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – גם כי התובענה שהוגשה עומדת, לכאורה, בתנאים לאישור תובענה ייצוגית הקבועים בסעיפים 3, 4 ו-8(א) וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין". במסגרת הליך זה קוימו התנאים הפרוצדורליים כאמור בסעיף 18 לחוק, בכלל זה פירסום מודעה בשני עיתונים יומיים (כאמור בהודעת הצדדים מיום 24.2.2021) והגשת תצהירים על ידי ב"כ הצדדים כמתחייב.

...

בהלכת רייכרט הובהר כאמור כי "שכר טרחתו של עורך הדין ייגזר מהסכום שנגבה בפועל על ידי הקבוצה ולא מהסכום שנפסק". זאת בשל הפער, שעשוי להיות משמעותי, בין הסכום אותו קבע בית המשפט או הסכום אליו מגיעים הצדדים בפשרה, לבין הסכום ששולם לחברי הקבוצה בסופו של דבר, וכן על מנת לתמרץ את ב"כ המייצג לפעול להוצאתו של פסק הדין או הסכם הפשרה אל הפועל עד סופו.

] יצוין כי לפי שיטת חלוקת הפיצוי לא אמורה לכאורה להישאר יתרה שתועבר לקרן לפי סעיף 27א לחוק תובענות ייצוגיות ובכל מקרה גם אם תיוותר יתרה כלשהי והיא תועבר לאותה קרן, אין בכך בנסיבות המקרה דנן כדי להצדיק הפחתה של שכר הטרחה של ב"כ המבקשים ביחס לחלק זה. זאת בהתחשב בכלל השיקולים כאמור בסעיף 23(ב) לחוק תובענות ייצוגיות – בכלל זה התועלת לחברי הקבוצה; מורכבות ההליך, הטרחה שטרחו ב"כ המבקשים והסיכון שנטלו על עצמם כי ההליך יסתיים ללא קבלת שכר כלשהו או החזר הוצאות (או אף חיוב בהוצאות על ידי בית הדין לו הבקשה הייתה נדחית); החשיבות הציבורית של התובענה לעניין ההשלכות שלה על המשיבה ואופן התנהלותה ביחס לביטוחי החיים הקבוצתיים וההשפעה שעשויה להיות להליך זה על ההתנהלות הענף כולו בהקשר זה. אשר למועדי תשלום שכ"ט ב"כ המבקשים, לא מצאנו כי יש בהסדר המוצע כדי לא לתמרץ את ב"כ המבקשים לפקח על יישום הסדר הפשרה.

גם הגמול למבקשים (250,000 ₪) הוא ראוי והוגן בהתחשב בסיכון שנטלו על עצמם נוכח האפשרות שהבקשה לאישור תידחה והם יחויבו בהוצאות ונוכח החשיבות במתן עידוד ליזום הליכים מסוג זה. האמור נתמך בכך שהיועמ"ש לא העלה התנגדות בעניין זה. סוף דבר לאחר שבחנו את הסדר הפשרה, מצאנו כי הוא סביר, הוגן וראוי בכפוף לשינויים כאמור לעיל.

במסגרת הודעת צד שלישי שנשלחה, טוען הנתבע, כי על המעסיק לשפותו בגין הסכומים ששילם לתובע, לאור המצג שהוצג לפניו וביחס למבטחת, טוען, כי מחובתה לשפותו בגין אותם סכומים, בשים לב לפוליסת הביטוח שהוצאה לרכב ולאור הלכה שנקבעה בפסק הדין בעיניין רע"א 9849/17 פיקאלי נ. הכשרה חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 4.6.19, פורסם בנבו) (להלן:- "הילכת פיקאלי") במסגרתו נקבע, כי גילו ווותק הנהיגה של הנתבע מהוים לכל היותר החמרת סיכון, המזכים את הנתבע בתגמולי ביטוח מופחתים, בהתאם להוראות סעיף 18 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981.

ברשימה לפוליסה, כפי שנערכה על ידי המבטחת במקרה דנן במקרה דנן, הוגדר בפרק אחריות כלפי צד שלישי : "בביטוח אחריות כלפי צד שלישי בגין ניזקי רכוש שנגרמו לצד שלישי כתוצאה משימוש ברכב המבוטח, עד לגבול האחריות המצויין ברשימה ובכפוף לתנאים ולסייגים של הפוליסה." לעניין ביטוח אחריות כאמור בסעיף 65 לחוק חוזה הביטוח, נקבע: "בביטוח אחריות חייב המבטח לשפות בשל חבות כספית שהמבוטח עשוי להיות חייב בה לצד שלישי;...." ואילו בפוליסה התקנית, לפי תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו-1986, נקבע ביחס לאחריות כלפי צד ג': "מקרה הביטוח הוא חבות המבוטח בשל נזק שייגרם לרכוש של צד שלישי כתוצאה משימוש ברכב בתקופת הביטוח." על פניו, בשים לב לכך שנהיגתם של אחרים לבד מהמבוטח מכוסה בפוליסה, ברי כי המבטחת התכוונה לכסות פיצוי שיגיע גם מאותם נהגים, גם אם המבוטח עצמו אינו חב בה והלוא, אם נתן המבוטח את רכבו לאחר, אשר נהג ברשלנות ברכב, אין חבות נזיקית של המבוטח בגין ארוע התאונה וניתן לומר, כי הפוליסה אינה חלה במקרה דנן.

...

לגופו של עניין דין הטענה להידחות, שכן במקרה שבו נקבע בפוליסה כי היא מכסה גם צד ג' אשר שמו לא ננקב בפוליסה, אזי אותו צד ג' זוכה למעמד של "מבוטח", ומכאן שיש יריבות בינו לבין המבטחת (ראו – ר"ע 347/86 ש.א.ש. שירותי אבטחה ושמירה נ' הסנה פ"ד מב(1) 389; י. אליאס "דיני ביטוח" (מהדורה שניה – 2009) כרך א' עמ' 125-124; י. קיהל "ביטוח כלי רכב בישראל" (1995) עמ' 30 ואילך ובמיוחד עמ' 32).

אין בידי לקבל טענה זו. ככל שצד ג' הוא זה שתובע את המבטחת, בתביעה ישירה, המוכרת על פי החוק, יכול צד ג' להעלות טענותיו בנוגע לתחולתה של הפוליסה לגביו, כאשר מכוח הוראות חוק חוזה הביטוח, ישנה יריבות בינו ובין המבטחת.

(אישור הסדר פשרה) לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה בהתאם לסעיף 18 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו- 2006.

הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה: כל בעלי פוליסות הביטוח ו/או המוטבים ו/או המבוטחים שבוטחו על ידי המשיבה ואשר שילמו למשיבה דמי אשראי, דמי גבייה, דמי הסדר תשלומים ביתר, או כל תשלום דומה לאלה תוך חריגה מהוראות הדין, אשר מועד תחילת תקופת הביטוח על פיהן חל מיום 26.4.2011 ועד למועד אישורו של הסדר זה. עילות התובענה: הפרת חובה חקוקה – תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (קביעת אחידות מטבע בחוזי ביטוח ודמי ביטוח באשראי), תשמ"ד-1984 ו-חוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח), תשמ"א-1981; הטעה; חוסר תום לב; עשיית עושר.

...

לאור כל האמור, מצאתי לאשר את הגמול ושכר הטרחה המוסכמים, כדלקמן: הגמול, בסך 100,000 ₪ (בצירוף מע"מ ככל שחל) ישולם בתוך 14 ימים מיום אישור הסדר הפשרה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.

אני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) בחוק.