סעיף 16 לחוק השכירות והשאילה

עוד טוען התובע, כי גם אם אין מדובר בהפרת הסכם, הרי שמתקיימות הוראות סעיף 16 לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971, כך שגם אם עשה הנתבע שימוש מותר במושכר, הרי שבשים לב לכך שהוא מכביד על המשכיר, יש לאסור את אותו שימוש וממילא, שעה שהנתבע לא סילק את הכלב מהמושכר, מהוה הדבר הפרה של הסכם השכירות, המזכה את התובע בפנוי המושכר.

...

בעניין זה יודגש, כי מקובלת עליי גרסת הנתבע, כי התובע הסכים מלכתחילה לעצם הבאת הכלב ואף קיבלו בברכה.

ככל שהדבר נוגע לתביעה שלפניי, הרי שלבד מאותה מחלוקת בנוגע לתיקון בפועל, לא התרשמתי, כי הנתבע לא אפשר בחינת הליקויים ולכן, לא מצאתי מקום לקבוע, כי הנתבע הפר את ההסכם בעניין זה. סוף דבר, לא מצאתי הפרת הסכם על ידי הנתבע, באופן שבו יש לקבוע, כי התובע זכאי לבטל את הסכם השכירות ולפנות את הנתבע.

התביעה לפיכך, נדחית.

כמו כן, בהתאם לסעיף 16 לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971, "השוכר לא ישתמש במושכר אלא לפי המוסכם". לרנר מציין בספרו כי כאשר נעשה במושכר שימוש לא חוקי, המשכיר יהיה רשאי לבטל את החוזה "רק אם נראה בפעולה הלא חוקית משום שימוש בנגוד למוסכם במובן סעיף 16 לחוק" (שם, ע' 109).

...

ראוי היה שהתובעים יבהירו בטיעוניהם מה נעשה על מנת להסיר את השימושים שנטען כי התובע 2 מבצע במקרקעין בניגוד לדיני התכנון והבניה, במקביל לדרישתם מהנתבעת לעשות כן. אני דוחה את טענת התובע 2 בעדותו כי למרות שהצהיר בהסכם כי השימוש שהנתבעת עושה במושכר מותר בהתאם לדין, הנתבעת ידעה שאין אישור של הועדה המקומית לשימוש זה וכי הוסכם שהנתבעת תטפל בכך (ע' 6 ש' 28-30), טענה שנטענה בניגוד לקבוע בהסכם ואשר נטענה לראשונה וללא כל סימוכין בחקירה נגדית בניגוד לטענות בכתב התביעה כי הדברים נודעו רק בדיעבד (ראו עדות מנהל הנתבעת ע' 7 ש' 25).

בנסיבות המתוארת מעלה ונוכח המסקנה אליה הגעתי, לא מצאתי מקום להידרש לטענות בדבר אי חוקיות השכירות בראי דיני התכנון והבניה, עניין אשר לא הוכח בהליך זה די הצורך וניתן להניח כי יתברר במסגרת ההליך הפלילי המתנהל כנגד הצדדים.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.

התחייבות זו גם מעוגנת בסעיף 16 לחוק השכירות והשאילה הקובע, כי "השוכר לא ישתמש במושכר אלא לפי המוסכם; אולם אם שימוש זה לא הותנה כשימוש ייחודי, רשאי הוא להשתמש במושכר שימוש אחר, ובילבד שלא יהיה בו משום פגיעה במושכר או הכבדה על המשכיר יותר מאשר לפי המוסכם". הצדדים כאן החילו את הוראת סעיף 16 הנ"ל על ההיתקשרות החוזית ביניהם.

...

     התביעה של שושני (ת"א 20007-07-18) מתקבלת באופן חלקי.

לעניין הארנונה, יציג שושני לתיק בימ"ש ולנתבעים, אסמכתא בדבר תשלום הסכום שנפסק בסך 46,919 ₪, זאת עד לא יאוחר מיום 31.10.22, ובהעדר אסמכתא תוך פרק הזמן הנקוב כאן, לא יהיה זכאי שושני לפיצוי בגין מרכיב זה. תביעת שושני נגד הנתבע 3, שלום כהן, מכוח כתב הערבות האישית, נדחית.

התביעה של חברת מרינה בת"א 63017-07-18 נגד שושני, נדחית בזה.

סעיף 16 לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971 קובע כך: "השוכר לא ישתמש במושכר אלא לפי המוסכם; אולם אם שימוש זה לא הותנה כשימוש ייחודי, רשאי הוא להשתמש במושכר שימוש אחר, ובילבד שלא יהיה בו משום פגיעה במושכר או הכבדה על המשכיר יותר מאשר לפי המוסכם." הינה כי כן, תנאי הוא שעל שוכר נכס לעשות שימוש במושכר באופו שאיננו גורם לפגיעה או הכבדה על המשכיר.

...

לאור האמור, אני קובע כי הנתבע הפר את ההסכם בהפרה יסודית בכך שבנה מדרגות חיצוניות לבניין, ללא היתר בניה כדין, וללא קבלת אישור מהתובעת.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אני קובע, כי התביעה מתקבלת, מאחר שהנתבע מפר את הסכם השכירות הפרה יסודית, ועובדה זו מהווה עילה לפינויו עוד טרם סיום תקופת ההסכם.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪.

סעיף 16 לחוק השכירות והשאילה תשל"א-1971 קובע: השוכר לא ישתמש במושכר אלא לפי המוסכם; אולם אם שימוש זה לא הותנה כשימוש ייחודי, רשאי הוא להשתמש במושכר שימוש אחר, ובילבד שלא יהיה בו משום פגיעה במושכר או הכבדה על המשכיר יותר מאשר לפי המוסכם.

...

התובע טוען כי כל דייר חלופי אשר הציע התובע לנתבע נתקל בהתנגדות מצד הנתבע, עד שבסופו של דבר החליט התובע ביום 31/05/2020 לצאת מהדירה ללא מציאת דייר חלופי.

בנסיבות המתוארות לעיל, שלא נסתרו, שוכנעתי כי סירובו של הנתבע לאותם דיירים חלופיים היה מטעמים סבירים.

לסיכום, לא מצאתי כי הנתבע הפר את הסכם השכירות.

לאור מכלול האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 500 ₪ בתוך 30 יום.