סעיף 15 (א) לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות

אין בידי לקבל אף טענה זו. מלווה מוגדר בסעיף 1 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות כ "מי שנותן הלוואה, למעט תאגיד בנקאי ותאגיד עזר כמשמעותו בחוק הבנקאות (רשוי), התשמ"א-1981, וכן מי שעוסק בהפעלת מערכת לתיווך באשראי כהגדרתה בסעיף 25יז לחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים מוסדרים". סעיף 15 (א) לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות קובע כי "הוראות סעיפים 2, 3 ו-7 לא יחולו על מלווה שנותן הלוואה שלא דרך עיסוק." התובע הינו רופא ילדים במקצועו ובעיסוקו.

...

סופו של דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבעים ישלמו לתובע סכום של 786,000 ₪ (בנוסף לסכום בו חויבו במסגרת פסק הדין החלקי).

כן ישלמו הנתבעים לתובע הוצאותיו בסך 47,437 ₪ (אגרת בית משפט) וכן שכר טרחת עו"ד בסך 65,000 ₪.

נכון למועד חתימתו של הסכם ההלוואה ביום 4.7.2007 חל חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993, כנוסחו באותה עת (להלן "החוק") (בשנת 2017 בוצעו תיקונים רבים בחוק שאינם חלים בעניינינו ושמו שונה ל"חוק אשראי הוגן").

בסעיפים 5 ו-6 הוסדרו השיעורים המירביים של עלות האשראי ושל ריבית הפיגורים בהלוואות חוץ בנקאיות, אך לפי סעיף 15(ב) לחוק בנוסחו אז, הוראות סעיפים 5 ו-6 לחוק לא חלו על הלוואה שבה הסכום שקבל הלווה בפועל עולה על 25,000 ₪ (ביום 28.6.2007 תוקן הסכום ל-1,000,000 ₪ אולם תיקון זה ניכנס לתוקפו רק ביום 29.7.2007).

לא נעלם מעיני כי לפי הפסיקה שפירשה את סעיף 15(א) (לפני תקונו בשנת 2017), הכלל הוא שמי שנותן הלוואה עושה זאת דרך עיסוק, אלא אם יוכיח אחרת (ראו ע"א (מחוזי ת"א) 4003/07 בס נ' אברהם (נבו, 21.1.2009), שערעור עליו לבית המשפט העליון נדחה ביום 8.7.2009 ברע"א 2132/09; וכן ראו פסיקה נוספת ומאוחרת יותר של בתי המשפט המחוזיים כגון ע"א (מחוזי חיפה) 5099-05-13 עיזבון גילבוע נ' עבדייב (נבו 19.2.2014) בעמ' 17 וע"א (מחוזי מרכז) 31360-03-18 אסרף נ' שעתל (נבו 31.1.2019) בעמ' 8).

...

לפיכך אני קובע כי דרוש תחשיב נוסף של סכומי ההצמדה והריבית.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בגין יתרת ההלוואה, אך קובע כי הסכום הסופי שעל הנתבעים לשלם בגינה ייקבע לאחר שתוגש מטעם התובע פסיקתה הכוללת תחשיב של סכומי ההצמדה והריבית לפי הסכם ההלוואה אשר תועבר לתשובת הנתבעים.

סיכום והוצאות התביעה שהוגשה על סך 2,754,657 ₪ נדחית ברובה ומתקבלת בחלקה כמפורט להלן: התביעה בגין הפרת ההתחייבויות הנוגעות לדירה נדחית במלואה, והתביעה בגין יתרת ההלוואה מתקבלת בחלקה, כך שעל הנתבעים לשלם לתובע את יתרת קרן החוב שלא שולמה בסך של 16,600 ₪, בתוספת הפרשי ההצמדה והריבית שנקבעו בהסכם ההלוואה.

עם זאת, סעיף 15 (א) לחוק מסייג: "הוראות סעיפים 2, 3 ו-7 לא יחולו על מלווה שנותן הלוואה שלא דרך עיסוק." (וראו גם בדברי ההסבר לחוק: "..מוצע לפטור אדם שאין עסקו במתן הלוואות מן הדרישות שחוזה הלוואה ייעשה בכתב (סעיף 2 המוצע) ובגילוי מלא של כל פרטיו (סעיף 3 המוצע), וכן מן ההגבלה על הקדמת מועד הפירעון (סעיף 6 המוצע)...").

אי עמידה בהוראות החוק סעיף 2 לחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות מורה כי: "חוזה הלוואה בין מלווה ללווה טעון מיסמך בכתב". תנאי מהותי, אם כן, למתן תוקף להלוואה היא דרישת הכתב, כאמור גם בדברי ההסבר: "סעיף 2- מוצע שחוזה למתן הלוואה חייב להיות בכתב. דרישת הכתב היא מהותית, כלומר, הסכם בעל-פה לא יהיה תקף". אין חולק כי במקרה דא לא נערך חוזה הלוואה בכתב כמצוות סעיף 2 לחוק (בין אם מדובר בהלוואת יזבק, כגירסת הנתבע ובין אם מדובר בהלוואת הנתבע, כגירסת התובע).

כב' השופט א. רובינשטיין דחה את רע"א 2132/09, בפסקו [ההדגשות בקוו לא במקור – ב.ש.]: "..אכן, לדידי "אופיה הנשכני, הבוטה, של ההלוואה החוץ-בנקאית, ואופיו הבעייתי של השוק האפור... לא רק מצדיקים אלא גם מחייבים הקפדה על כל תגיהן ודקדוקיהן של הוראות החוק" .

...

בנסיבות אלה, אין מנוס מדחיית התביעה.

כפועל יוצא, דין התביעה להידחות.

סוף דבר דין התביעה להידחות.

בנוסף, הוראות חוק אשראי הוגן, תשנ"ג-1993 (לשעבר, חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות) מובילות אף הן להכרעה לטובת הנתבעת.

זאת ועוד, סעיף 15(א) לחוק אשראי הוגן מקים חזקה, כי התובע נותן הלוואות דרך עיסוק, אלא אם יוכיח התובע אחרת.

...

לאחר שהתובע טען בכתב התביעה כי בת זוגו הכירה לו את הנתבעת, אין בתצהירה של הגב' קסקרה רמז לכך שהיא היא בת-הזוג (גם בפרוטוקול קדם-המשפט, עת התבקשה הגשתו באיחור של תצהירה, אין אזכור לכך), וגם בעדותה, כשנשאלה לגבי הקשר בינה לבין התובע, הסתפקה בתיאור "חבר". כל האמור כבר מספיק כדי להגיע למסקנה, שהתובע לא שכנע שאין הוא עוסק במתן הלוואות.

מכל מקום, התמיהות בעדותה קלות מאלה שבעדויות התביעה, וכאמור, גם בהתעלם מהמחסומים שמציב חוק אשראי הוגן בפני התובע, גם גרסתו עדיפה פחות מזו של הנתבעת, ועל כן דין התביעה להידחות גם לגופה.

בשולי הדברים אציין, כי לא מקובלת עלי הנימה שבסיכומי התובע, השזורים ביקורת מרומזת על ההחלטה שלא לאשר הגשת מסמכים באיחור, במהלך החקירה הנגדית, לאחר שאלה לא גולו בשלב גילוי המסמכים (או שמא מדובר בביקורת לא מרומזת על הוראות התקנות, שאינן נראות חשובות מספיק לתובע, ככל הנראה).

מכל מקום, נוכח כל האמור, אני דוחה את התביעה.

כמו כן, ב-ע"א 9044/04 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' צוניאשווילי ואח' (פורסם בנבו) (להלן: "פס"ד מיסטר מאני"), דן בית המשפט במטרות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, ופסק באומרו: "ההסדרה המשפטית של שוק ההלוואות החוץ בנקאיות, הידוע גם כ'שוק אפור', טומנת בחובה שני אינטרסים מנוגדים. מן העבר האחד של המתרס עומדת ההכרה בכך שההלוואה החוץ בנקאית נולדה לענות על צורך אמיתי הקיים בשוק, דהיינו, מתן הלוואה לגורמים אשר אינם יכולים לקבלה במערכת הבנקאית. הכרה זו, במובלע, מניחה כי תנאי ההלוואה משקפים את הסיכון הגלום בה. מן העבר השני עומדת השאיפה לספק הגנה הולמת ללווה, ולמנוע מן המלווה לנצל לרעה את הבדלי הכוחות והפער ביכולת המיקוח..." (שם, סעיף 15 לפסק הדין).

בהתאם להלכה כמצוטט וכמפורט לעיל, על התובע – המלווה מוטלת החובה להוכיח קיום הסייג שבס"ק 15(א) לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, לפיו הוא לא העמיד את ההלוואות לנתבע על דרך של עיסוק, שאם לא כן אין הוא זכאי להשתחרר מסעיפים 2-3 לחוק, אם לעניין החובה לערוך הסכמי הלוואה בכתב ואם לעניין הפרוט שיש לכלול באותו הסכם.

...

לסיכום, אני מורה על דחיית התביעה העיקרית נגד שני הנתבעים.

כתוצאה מתחייבת, דין התביעה שכנגד להתקבל ובהתאם לכך ניתן בזאת פסק דין הצהרתי ולפיו ההסכם נשוא התביעה מיום 06.06.2018 מבוטל בזאת והנתבעים לא חייבים לתובע מאומה.

התובע ישלם לנתבעים, ביחד ולחוד, באמצעות בא כוחם, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 90,000 ₪ (כולל מע"מ) וזאת עד ליום 08.09.2023 שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.